1 מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם. יֵשׁ אוֹמְרִים: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמִצְרַיִם, בְּהַשִּׂיגָם אֶת יִשְׂרָאֵל ״לִפְנֵי בַּעַל צְפוֹן״ שמות יד:ט, שָׁגוּ וְאָמְרוּ: תֵּדְעוּ, שֶׁהִסְכִּים עִמָּנוּ לְטַבְּעָם בַּיָּם, כַּאֲשֶׁר גָּזַרְנוּ ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״ שמות א:כב; וְקָשָׁה יִרְאָתוֹ שֶׁל בַּעַל צְפוֹן, שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בּוֹ שְׁפָטִים כְּכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם. וְגָרַם הַמָּקוֹם לְהַשְׁגּוֹתָם, כְּדֵי לְטַבְּעָם. וְזֶה הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ עִקָּר; דְּאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּצַד יָמִין ׳מַשְׁגִּיא׳, כְּמוֹ ״שׁוֹגֶה״ משלי כ:א. אֲבָל זֶה עִקָּר ׳מַגְדִּיל׳, לְשׁוֹן ״שַׂגִּיא כֹחַ״ איוב לז:כג: מַשְׂגִּיא אֶת הַגּוֹיִם וּמַצְלִיחָם, וְלִבָּם מִתְגָּאֶה בְּהַצְלָחָתָם, וְהוּא הָיָה אָבְדָן שֶׁלָּהֶן – מַה שֶּׁהִצְלִיחוּ:
