1והיו המים וגו' - כפולות כעין, נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו.2כי כבד פה וערל לשון אנכי - איני בקי בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים. וכן מצינו ביחזקאל, שמי שאינו בקי בלשון המלכות קרוי כן, כדכתיב: ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת דברי אליהם. כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל לא אל עמים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם וגו'. וכי אפשר נביא אשר ידעו השם פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו?! ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים ואין לחוש לספרים החיצוניים.3ביד תשלח - ביד אשר תרצה לשלוח ולא אותי.4ויחר אף ה' במשה - וחרון אף עשה רושם לפי הפשט כאמור לפנינו: ויפגשהו ה' ויבקש המיתו - כדפירשתי אצל יעקב כשנעשה צולע על יריכו.5כי דבר ידבר הוא - הוא נתגדל שם ויש לו חיתוך לשון מצרים.6ודבר הוא לך - בשבילך.7תהיה לו לאלהים - שר ושופט, מה שתצווה לו יעשה.8וישב - מן המדבר - אל יתר חותנו.9ויאמר ה' אל משה במדין - שנתיישב שם בבורחו מפני פרעה וישב במדין, כדכתיב: ויברח מפני פרעה וישב במדין. ועתה אמר לו במדין שוב כי מת אותו פרעה המבקש את נפשך ועתה אמר לו במדין כי מת אותו פרעה והמלשינים. כדכתיב לעיל: וימת מלך מצרים אחר בריחתו של משה.10ויפגשהו ה' - המלאך - כי היה מתעצל בהליכתו ומוליך אשתו ובניו.11צֹר - כמו: חרבות צורים, תער מלוטש איזמל חריף. וכן: אף תשיב צור חרבו. נתעקם ונכפף חידוד חרבו. ולכך לא הקמתו במלחמה.12ותכרות וגו' - הועילה לו למשה המצוה להצילו כמו קרבן, כעין שעשו גדעון ומנוח כשנראה להם המלאך.13וַתַּגַּע - לשון מפעיל, אבל וַיִּגַּע בארבע פינות הבית לשון פועל. נגע, לרגליו - של משה התרצה המלאך בכך. כי לרגליו של מלאך אינו רוצה לפרש. כי מי יודע אם ראתה רגלי המלאך.14כי חתן דמים אתה לי - בדמים הללו ישאר לי חתני.15חתני - בעלי.16וירף - המלאך ממנו. מן רפה היום לערוב יאמר וירף. מן קנה. ויקן.17אז אמרה חתן דמים למולות - על עכוב המילה נתחייב בעלי מיתה. כי המילה הצילתו עתה.18לך לקראת משה - לקיים מה שאמר לו הקב"ה: וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.
