רשב"ם על שמות כ״ט

« רשב"ם על שמות כ״ח:מ״א רשב"ם על שמות ל׳:א׳ »

2 מנחות פתח ↗

מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים כְּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל יִשְׂרָאֵל – מָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִקְמֶצֶת, אַף מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת. אִי מָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִקְמֶצֶת וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין, אַף מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה״, לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה, וְלֹא לָאִשִּׁים כַּמִּנְחָה. הָא כֵּיצַד? קוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ, וְשִׁירַיִם קְרֵיבִין בְּעַצְמָן. הָא שֶׁתְּהֵא עֲבוֹדָתָהּ כְּשֵׁרָה בּוֹ, מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא, מִנַּיִן לַכֹּהֵן שֶׁבָּא וּמַקְרִיב קׇרְבְּנוֹתָיו בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא בְּכׇל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרֵת״. אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי – דָּבָר שֶׁאֵין בָּא עַל חֵטְא, אֲבָל דָּבָר שֶׁבָּא עַל חֵטְא – אֵימָא לָא. וְהָא נָמֵי מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה״, מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֵן מִתְכַּפֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ! אִי מֵהָהוּא, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי – בְּשׁוֹגֵג, אֲבָל בְּמֵזִיד – לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. בְּמֵזִיד, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? בִּזְדוֹן שְׁבוּעָה. תַּנְיָא אִידַּךְ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת, וְהַקּוֹמֵץ קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם קְרֵיבִין בִּפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַקּוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם מִתְפַּזְּרִין עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הָוֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן, בֵּית הַדֶּשֶׁן דְּהֵיכָא? אִי דִּלְמַעְלָה – הַיְינוּ אֲבוּהּ, אִי דִּלְמַטָּה – יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לְמַטָּה? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: דִּלְמָא לְאִיבּוּד? אַחִיכוּ עֲלֵיהּ, וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לְאִיבּוּד? תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״ – לַאֲכִילָה הִקַּשְׁתִּיהָ, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר. מַאי קָא אָמַר? אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָא אָמַר – ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן ... לֹא תֵאָכֵל״ – חוֹבָתוֹ, ״כָּלִיל תִּהְיֶה״ – נִדְבָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה״ – נִדְבָתוֹ, ״לֹא תֵאָכֵל״ – חוֹבָתוֹ. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא? מִסְתַּבְּרָא נִדְבָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן תְּדִירָה, לָא חָטֵי, בְּסִים רֵיחֵיהּ. אַדְּרַבָּה, חוֹבָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן עִשָּׂרוֹן חוֹבָה! הָנָךְ נְפִישָׁן. וְרַבָּנַן, הַאי ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״, מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא עֶלְיוֹנָה בְּ״כָלִיל תׇּקְטָר״, וְתַחְתּוֹנָה בְּ״לֹא תֵאָכֵל״. מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה, וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּלִיל״ ״כָּלִיל״ לִגְזֵירָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּאן ״כָּלִיל״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״כָּלִיל״, מָה לְהַלָּן בְּ״כָלִיל תׇּקְטָר״, אַף כָּאן בְּ״כָלִיל תׇּקְטָר״. וּמָה כָּאן לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ, אַף לְהַלָּן לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. בָּעֵי רָבִינָא: כֹּהֵן שֶׁאָכַל מִן הָאֵימוּרִין, מָה הוּא? לָאו דְּזָרוּת לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי, כִּי קָא מִבַּעְיָא לִי לָאו דְּ״כָלִיל תִּהְיֶה״, מַאי? אָמַר רַב אַהֲרֹן לְרָבִינָא: תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא בְּ״כָלִיל תִּהְיֶה״, לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ. מַתְנִי׳ מִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים – לַמִּזְבֵּחַ, וְאֵין בָּהֶן לַכֹּהֲנִים. וּבָזֶה יִפָּה כֹּחַ מִזְבֵּחַ מִכֹּחַ הַכֹּהֲנִים. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים – נֶאֱכָלִין לַכֹּהֲנִים, וְאֵין בָּהֶם לַמִּזְבֵּחַ. וּבָזֶה יִפָּה כֹּחַ הַכֹּהֲנִים מִכֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ. גְּמָ׳ וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא עוֹלָה! אִיכָּא עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים. וְהָא אִיכָּא עוֹלַת הָעוֹף! אִיכָּא מוּרְאָה וְנוֹצָה. וְהָא אִיכָּא נְסָכִים! לְשִׁיתִין אָזְלִי. וּמַאי ״בָּזוֹ״? לְאַפּוֹקֵי מִדִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּתְנַדֵּב יַיִן מְבִיאוֹ וּמְזַלְּפוֹ עַל גַּבֵּי אִישִּׁים, קָא מַשְׁמַע לַן דִּלְשִׁיתִין אָזְלִי. מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּתְנַדֵּב שֶׁמֶן – קוֹמְצוֹ, וּשְׁיָרָיו נֶאֱכָלִין. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא חַטַּאת הָעוֹף! אִיכָּא דָּמָהּ. וְהָאִיכָּא לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע! אִיכָּא מַתְּנוֹתָיו. וּמַאי ״בָּזוֹ״? לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר: שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן לִשְׂרֵיפָה אָתְיָין, קָמַשְׁמַע לַן דְּבָזוֹ יִפָּה כֹּחַ כֹּהֲנִים לְעוֹלָם. מַתְנִי׳ כׇּל הַמְּנָחוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּכְלִי, טְעוּנוֹת שְׁלֹשָׁה מַתָּנוֹת שֶׁמֶן: יְצִיקָה, וּבְלִילָה, וּמַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי קוֹדֵם לַעֲשִׂיָּיתָן. חַלּוֹת בּוֹלְלָן, דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: סוֹלֶת. הַחַלּוֹת טְעוּנוֹת בְּלִילָה, וּרְקִיקִין – מְשִׁיחָה. כֵּיצַד מוֹשְׁחָן? כְּמִין כִּי, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָלִין לַכֹּהֲנִים. גְּמָ׳ לְמַעוֹטֵי מַאי? אָמַר רַב פָּפָּא: לְמַעוֹטֵי מִנְחַת מַאֲפֶה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קׇרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה״, מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה מַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי. ״קׇרְבָּנֶךָ״ ״קׇרְבָּנֶךָ״ לִגְזֵרָה שָׁוָה,

9 יומא פתח ↗

וּלְמַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו, וְהָכְתִיב: ״וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט״! אָמַר לָךְ: הַהוּא קָא מַשְׁמַע לַן, אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט.

27 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

405 כן הקשו הרבה ראשונים; רש"י ויקרא י, טו בהרבה דפוסים, והביאו הרמב"ן שם כתב: "למה חלקן הכתוב תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו, ששניהם בהרמה והנפה". והרמב"ן שם הביא את דברי רש"י האלו, וכתב ליישבם. ובשו"ת הרמב"ם פאר הדור, סימן נב עמוד קכח נשאל בלשון זה; "בדבר מה שאמרה התורה שוק התרומה וחזה התנופה, למה יחדה את השוק בתרומה ואת החזה בתנופה" עיי"ש בתשובת הרמב"ם. וכן הראב"ד תו"כ פרשת צו סוף פרשתא יא, והרשב"ם שמות כט, כז, והאברבנאל ויקרא ו, א-ח, בשאלתו העשרים ושלש עמדו על זה. וראה מלבי"ם ויקרא ז, לד, אות קנו. ולהלן לאחר ציון 1947 יישב שאלה זו.

1 ולחם מצות - אפוי בתנור קרוי לחם וגם שמן היה בו, כי הוא לחם האמור עם חלות ורקיקין בעשיית מלואים בפ' צו את אהרן. חלות ורקיקין מפורשים במס' מנחות ומכל מין ומין עשר הם.

2 והקרבת אותם בסל - בסל תביאם לעזרה.

3 וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו - בזה נחלקו במסכת יומא, לפי שאין סדר לבישתן הכתוב כאן כסדר לבישתן בפ' צו את אהרן ולפי הפשט אין לדקדק.

4 וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה - שניהם לשון הפרשה, אפס החזה קורא תנופה כי לבדו הונף ונאכל, אבל השוק של כאן נקטר אבל של דורות שניהם נאכלים.

5 למשחה בהם - להתגדל בהם, כעין משיחת שמן וגם בכל מקום קורא הגדולים משוחים, אל תגעו במשיחי.

6 ילבשם הכהן - בהתחנכו להיות כהן גדול.

7 שבעת ימים תמלא ידם - שבעת ימים לפני יום השמיני שהיתה עבודה באהרן ובניו. היה משה מקים את המשכן בכל יום ומקריב קרבנות בכל יום ולערב היה מפרקן וביום השמיני, שהוא באחד בניסן הוקם המשכן לגמרי, כדכתיב באלה פקודי. ומכאן ואילך עבודה באהרן ובניו.

8 כל הנוגע - וקרב אל המזבח יקדש תחילה בטרם יקרב אל המזבח.

9 נקדש בכבודי - שאהיה נראה לישראל כשאקים המשכן ותבא אש מלמעלה ותאכל את הקרבנות כדכתיב: ביום שמיני כי היום ה' נראה אליכם. וכתיב: וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה וגו'.

10 הוצאתי אותם מארץ מצרים - כדי לשכני בתוכם.

« רשב"ם על שמות כ״ח:מ״א רשב"ם על שמות ל׳:א׳ »