1ומשה היה רועה את צאן וגו' - ונראה לו הקב"ה וציוהו לשוב למצרים ולא היה משה רוצה כי היה מתירא עד שאמר לו הקב"ה: כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך זה פרעה שמת. לכך הוא אומר: וימת מלך מצרים. להעיד על מה שאמר הקב"ה: כי מתו כל האנשים וגו' כמו: וחם הוא אבי כנען.2איננו אכל - אפילו במקום יציאת הלהבה מן הסנה לא היה גחלת כלל.3וירא ה' - המלאך קורא על שמו של הקב"ה.4שַׁל - השלך. מגזרת, ונשל גוים רבים. כאשר יאמר מן נסע סעו, כן יאמר סע לשון ציווי וגם של תשלו לה.5ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו - צעקתם שצועקים מפני שנוגשים אותם שמעתי.6וארד - כאן לדבר אליך כדי להצילו מיד מצרים.7והוצא את עמי בני ישראל ממצרים - על פי הדברים שתאמר אל פרעה מאתי.8ויאמר משה מי אנכי - מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפירושי זה, כי הראשונים ממני לא הבינו בו כלל. משה השיב על שני דברים שאמר לו הקב"ה: ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל ע"י מצות פרעה. ומשה השיב על ראשון ראשון.9מי אנכי כי אלך אל פרעה - אפילו להביא לו מנחה ודורון וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך איש נכרי כמוני?!10וכי אוציא את בני ישראל ממצרים - כלומר: ואפילו ראוי אני ליכנס אל פרעה, שוטה אני לשאר דברים. איזה דבר המתקבל לפרעה שאומר לו? וכי שוטה הוא פרעה לשמוע לי לשלוח עם רב שהם עבדיו חפשי מארצו?! ואיזה דבר המתקבל אומר לו, שע"י אותו הדיבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה?! והקב"ה השיב לו על ראשון ראשון ואמר:11כי אהיה עמך - ואתן חנך בעיני המלך ותלך אל פרעה ולא תירא.12וזה לך האות - ומה שאתה ירא מפני פרעה, כי אנכי שלחתיך - הלא אתה רואה בתבערת הסנה כי שלוחו של הקב"ה אני וזה האות לך - הוא להיות בטוח שאהיה עמך. וכן מצינו בגדעון שאמר לו המלאך: הלא שלחתיך. ועל מה שאתה אומר: וכי אוציא את בני ישראל ממצרים - כלומר: באיזה טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם?!13בהוציאך את העם ממצרים - אני מצווה לך עכשיו.14שתעבדו את האלהים על ההר הזה - ותקריבו עולות. וטענה זו תוכל לומר כי יזבחו לאלהים ויניחם ללכת. ואף ע"פ שכאן לא פירש. לבסוף מפרש: ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וגו'. ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה. וכן בכל פעם ופעם היה משה אומר כך לפרעה. וכן מצינו בשמואל כשציוהו הקב"ה למשוח את דוד, אמר שמואל להקב"ה: ושמע שאול והרגני. והקב"ה אומר לו: עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. אף כאן דרך חכמה ציוה למשה: בהוציאך וגו' - וכן תוכל לומר לו. מי שמפרשים עניינים אחרים אינם אלא טועים גמורים.15מה אומר אליהם - כי איני מכיר ויודע שמך המיוחד.16ויאמר אלהים אל משה - אם אינך יודע שמי אני אומר לך, כי שמי אהיה לעולם ויכול אני לקיים מה שאני מבטיחך. ומעתה שאמרתי לך כי שמי אהיה. כה תאמר לישראל אהיה שלחני אליכם.17ויאמר עוד אלהים למשה - לא נאה שיקראו אותי בשמי בכל דבריהם כשם שאנו קורים המלכים בשמם, אלא - ה' אלהי אבותיכם וגו' - שהוא לשון אדנות ומלכות כשם שאומרים למלכים יחי המלך. המלך ציוני דבר.18זה שמי לעולם - אהיה האמור בפסוק ראשון.19וזה זכרי - ה' האמור בפסוק שני שהוא לשון מלכות ובעניין הזה מזכירין את המלכים ולא בשמם. ומה שכתב בי"ה אפרש בא"ת ב"ש צפ"ת דפג"ת זהי"ף תצמ"ץ פתט"ף דפגמ"י תפא"ף מצמ"ץ פמ"ף שידפ"י מפ"ק לי"ף ל"ם י"ץ צפ"ץ כתק"י. זהו עיקר עומק פשוטו של מקראות הללו ואין מגלין אותם אלא לצנועים.20אלהי העבריים - שהרי מעבר הנהר באו הנה ואלהי מלכותם צריכים לעבוד.21ואני ידעתי וגו' - אל ירך לבבך על שמתחלה לא ישמע לדברי לשלחם, ולא מתוך יד החזקה שלו כי אין לו יכולת נגדי, אך אני אקשה את לבו כדי לשלוח בו ידי תחלה וידעו הכל כי רמה ידי וידעו על ידי נפלאותי כי אני ה' והיכולת בידי.22ושאלה אשה משכנתה - במתנה גמורה וחלוטה. שהרי כתוב: ונתתי את חן העם - כמו: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. זהו עיקר פשוטו ותשובה לאפיקורסים.23כלי כסף וכלי זהב - תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר.24ושמתם - אותם - על בניכם.
