רשב"ם על שמות י״ב

1 בארץ מצרים לאמר החדש הזה וגו' - לפי שפרשה זו של מצוה היא, הוצרך לפרש שמצות הללו נצטוו במצרים, אבל שאר מצות יש מהם בהר סיני ויש מהם באהל מועד ויש מהם בערבות מואב.

2 ראש חדשים וכו' - זהו כר' יהושע שבניסן נברא העולם.

3 לחדשי השנה - בכל מקום שאומר לכם בחדשים שמיני תשיעי לחדש הזה הם. ולר' אליעזר האומר בתשרי נברא העולם. עיקר פשוטו כך.

4 החדש הזה לכם - ואף על פי שאינו ראש חדשים לשאר אומות, לכם יהיה ראש חדשים למנות ששי שביעי שמיני תשיעי חדש שנים עשר הוא חדש אדר. ממנו תמנו להיות לכם זכרון, כי בו יצאתם ממצרים. וכשנאמר בתורה: ובחדש השביעי, לירח יציאת מצרים פירושו. וכן רגילים הפסוקים לקחת חשבונם ליצ"מ, כדכתיב: בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו'. וכן בבנין הבית: ויהי בשמונים שנה וד' מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים.

5 לבית אבות - משפחות בית אחד רגילים לאכול יחד בבית אחד, כי הפסח לא יאכל בשני בתים. דכתיב: שה לבית בבית אחד יאכל.

6 ואם ימעט - שלא יוכלו לאכלן כולו.

7 במכסת - מנין כדכתיב: ויהי המכס לה' מן הצאן. המ"ם עיקר, כמו מ"ם של מלך. מכסת כמו: שכבת הטל. אבל תכוסו מגזירת כסס. כמו תסובו או סבב. ואינו מגזרת מכס לה' כלל. ואפילו אם היה המ"ם של מכסת תוספת ולא מעיקר התיבה כמו מצוה מקנה מראה מעשה, לא יהיה גזרת תכוסו אלא מגזרת כסה עשה ראה. מחסופי למ"ד פעל של ה' שכולם אות שאחרי המ"ם בחטף. תקוה תגרת ידיך מצות, אבל מן שב. קם. ויגר מואב. יאמר תשובה תקומה. ומגורתם אביא להם. חטף באות ראשונה.

8 המשקוף - מפתן העליון הנראה לעין כל בכניסת הבית, כמו: וישקף אבימלך. והמפרש לשון שקיפה וחבטת הדלת עליו צריך למצוא לו חבר בלשון תורה ונביאים בלשון העברי.

9 ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש וגו' - כל עניני אכילה דרך חפזון ומהירות הוא, כאדם הנחפז ללכת.

10 נא - נראה לשון צלי קדרה המבושל בלא מים ובלא צלי אש הכתוב כאן.

11 ראשו על כרעיו - כל זה דרך מהירות.

12 פסח הוא לה' - שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל להכות בכורות שבבתי מצרים.

13 אעשה שפטים - לפי שהיה בוטח באלהי מצרים ואמר: מי ה'.

14 תחגהו - חטף קמץ נמצא בספרי מלכיות אחרות והוא עיקר, שמגזרת חגג יאמר תְּחָגֻּהוּ. כמו מן סבב יסבוהו ערבי נחל, אבל תְּחַגֻּהוּ בפתח מן גזרת ה"י הוא שיאמר מן כלה תְּכַלוּהוּ מן צוה תְּצַוּוּהוּ.

15 אך אשרי יאכל לכל נפש וגו' - ולכך כתיב בכל ימים טובים: מלאכת עבודה לא תעשו - למעוטי אוכל נפש אבל בשבת ויוה"כ כתיב: כל מלאכה.

16 ושמרתם את המצות - לאוכלם ביום הזה לזכרון.

17 כי בעצם היום הזה הוצאתי וגו' - ולא הספיק בצקם להחמיץ,כדכתיב: ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו וגו'.

18 בכל מושבותיכם תאכלו מצות - אפילו בגבולין שאין שם פסחים נשחטין.

19 למשפחותיכם - כדכתיב לעיל: לבית אבות.

20 כסף - בכלי, כדכתיב: שומרי הסף. ספות כסף.

21 לא תצאו - כי סימני הדם אשר במזוזות יגן עליהם.

22 מה העבודה הזאת - המשונה משאר הימים טובים בכמה דברים.

23 אשר פסח - דילג ועבר.

24 בחצי הלילה - כשהיו אוכלין את פסחיהן.

25 היושב על כסאו העתיד לישב על כסאו אילו חייה.

26 וברכתם גם אותי - וגם תברכו אותי.

27 בצקו - מן בצק מן כסף כספו.

28 משארותם - הוא הכלי שנותנין בו הבצק וזה מוכיח ברוך טנאך ומשארתך. כשם שהטנא הוא הסל שנותנין בה את הפרי כן משארותם כלי שנותנין בו את העיסה. וזהו ברכות הכלים שיהיו מלאים פירות ועיסה.

29 נתן את חן העם - לתת להם במתנה, כדכתיב באלה שמות: ונתתי את חן העם בעיני מצרים.

30 וישאילום - מצרי לישראל ישראל היו השואלים ומצרים המשאילים. השלימו שאילתם ומתנה היתה. מי שפועל נ"א ששואל את הדבר קרוי פועל ומי שמוסר לו מה ששואל קרוי מפעיל. משאיל נותן לו מה ששואל.

31 וינצלו את מצרים - עדיי טוב מלבושיהן שאלו ונתנו על בניהם ועל בנותיהם, וכדכתיב: ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב.

32 ערב רב - לשון תערובות, כדכתיב: ויתערבו בגוים.

33 עוגות - כי אין לחם אלא האפוי בתנור.

34 כי לא חמץ - כי לא החמיץ. וכן: כבד לב פרעה. ל' פעל. וכן אהב אביו והמלך דוד זקן הזקין.

35 וגם צדה לדרך לא עשו - ולכך הוצרכו להתלונן ללחם ולמים.

36 ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים - עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים, כי כן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים, והארבע מאות של גר יהיה זרעך התחילו מיצחק, כמו שפירשתי הכל בפרשת בין הבתרים.

37 ויהי מקץ שלשים - של ברית בתרים וארבע מאות שנה של לידת יצחק.

38 ויהי בעצם היום הזה וגו' - ומ"מ במצרים לא ישבו אלא מאתים ועשר של סוף ארבע מאות ושלשים.

39 ליל שמורים הוא לה' - מימות אביהם היה הקב"ה מצפה לזה הלילה להוציא את בני ישראל ממצרים, כמו שהבטיחם ולישראל הוא ליל שמורים.

40 לדורותם - לכל דורותם שמצפים לזה הלילה לחוג בו חג הפסח במשפטיו.

41 שמורים - לשון המתנה כמו: ואביו שמר את הדבר.

42 ועצם לא תשברו בו - כדרך אכילתו בחיפזון.

43 וכל ערל - ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא נימול.

44 ויהי בעצם היום וגו' - אף על פי שכבר נאמר זה למעלה חוזר וכופלו עתה, לומר לך שביום שיצאו אמר הקב"ה למשה: קדש לי כל בכור.