רשב״א על מנחות ע״ה

1 ושאר השמן נאכל לכהנים, ואינו מחזירו לחלות, ל"ה. ונ"ל דאית ליה בלילה דחלות אינו דומה למשיחת רקיקין דבוללן בחצי לוג שלהם ומותר חצי הלוג דרקיקין שנשאר לאחר משיחתן נאכל לכהנים, והני תרי תנאי דהאי בריית' אליבא דר' שמעון פליגי דאית ליה דרצה מביאה מחצה חלות וחצי רקיקין הבאין בפני עצמן, פי' אם הביא מנחת מאפה כולה רקיקין:

2 למעוטי מאי, פי' בכלי דמתני' למעוטי מאי מפתיתה דלמעוטי מנחת מאפה ליכא למימר כדמפרש לקמיה דמדגבי יציקה כתי' תרי מיעוטי עליה והיא וגבי פתיתה לא כתיב ש"מ מיציקה מיעט לה למנחת מאפה ולא מפתיתה, ל"ה: וקשיא דמאחר דלא ממעט מאפה אמאי נקט הנעשות בכלי דמשמע אבל שאינן נעשות בכלי לא הא אפי' אותן שאינן נעשות בכלי טעונות פתיתה: י"ל דאע"ג דלא בא למעט מנחת מאפה הוצרך לומר נעשית בכלי משום דאי תנא כל המנחות היה בכלל גם שתי הלחם ולחם הפנים דאקרו מנחה הילכך לא מצי תני כל המנחות והוצרך למתני הנעשות בכלי מ"מ לא ממעט כל אותן שאינן נעשות בכלי אלא ה"ק כל אותן שנעשות בכלי טעונות פתיתה אבל אותן שאינן נעשות בכלי יש מהם טעונות פתיתה ויש מהם שאינן טעונות פתיתה דמנחת מאפה טעונה פתית' ושתי הלחם ולחם הפנים אינן טעונות פתיתה:

3 לרבות כל המנחות לפתיתה, ואע"ג דמנחה לא סמיך לפתים משום דקרא הכי כתי' פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן מנחה היא אפ"ה דריש ליה הכי משום דמנחה אכוליה קרא קאי, ל"ה. ר"ל דקאי בין איציקה דסמיך ליה בין אפתיתה דמקמי יציקה דמרבה שאר מנחות: וא"ת היכי משמעמיניה רבויא לשאר מנחות, י"ל דמשום דקאמר דיפתתנה ויצוק עליה שמן משום דמנחה היא משמע דמשום דהיא מנחת חובה כך א"כ כל מנחה יש להיות חובה כמו זו ואפי' מנחת מאפה: וא"ת א"כ מהאי טעמא נמי מרבה מאפה ליציקה והרי אמרי' לעיל למעוטי מנחת מאפה מיציקה, וי"ל דאה"נ דמפשטיה דמנחה היא הוה לן לרבויי ליה נמי ליציקה כמו לפתיתה אלא משום דאיכא מעוט דממעט ליה מיציקה כדקאמר בתר הכי ממעטי' ליה ומ"מ דוקא מיציקה דאית בה מעוטא ממעטי' לה אבל מפתיתה דלא קאי לה מעוט מרבינן לה מקרא דמנחה היא כדפי':

4 יכול שאני מרבה שתי הלחם ולחם הפנים, פי' לפתיתה. וקשה ולמה יפתות אותם והלא אין קרב מהם כלום ע"ג המזבח ולא דמו למנחת מאפה שקריבה למזבח, וי"ל דהאי סברא ליתא כי אם לר"ש דאמר דכל מנחה שאינה נקמצת אינה נפתתת, אבל לרבנן דסברי דאע"ג דאינה נקמצת כגון מנחת כהנים דישנה בפתיתה הילכך ס"ד נמי דלחם הפנים ושתי הלחם דאע"ג דאינם בקמיצה דלהוו בפתיתה לכך אצטרי' למעטינהו מפתיתה: וא"ת ואמאי ממעטי' ליה מפתיתה מאי שנא ממנחת כהנים דאינה נקמצת ואפה"כ הויא בפתיתה כמו כן נמי נימא הכי: וי"ל דלא דמיא משום דמנחת כהנים אע"ג דאינה נקמצת מ"מ קריבה היא למזבח, אבל אלו שאינם קרבים אין לנו לרבותם לפתיתה לצורך הדיוט, והיינו דקאמר מרבה כו' יצא שתי הלחם שאין ממנו לאשים * הג"ה בגירסאות שלפנינו ליתא כל זה, ואפשר היתה הגירסא כן לפני הרב כאן כמו שהוא לעיל דף ס' ע"ב בסוגי' דהגשה ע"ש. הצעיר יג"מ ומאי דקאמר ומה ראית לרבות שאר מנחות קאי אמנחת כהנים דאי משום מנחת מאפה הוה ליה למימר מרבה אני אותה לפותתה לפי שנקמצת אלא משום מנחת כהנים קאמר דאינה נקמצת וקאמר דהיא בפתיתה ולכך קאמר דהואיל דאינה נקמצת אמאי פתתינן לה טפי משתי הלחם דהוה לן לרבויי שתי הלחם ולכך קאמר דאין ממנה לאשים משום דאין לאשים:

5 מאי תלמוד', פי' דלמעוטי מנחת מאפה אתיא דילמא להוציא מנחת כהנים. איזהו דבר שצריך שני מעוטין פי' כגון עליה והיא. זו מנחת מאפה, שיש בה שני מינין ר"ל חלות ורקיקין. ואי קשיא גבי פתיתה נמי ליפרוך אימא להוציא מנחת כהנים. תריץ מנחת כהנים הוה לן לרבויי כדין מנחת מחבת שכתוב בה פתיתה משום דיש בה מנחו' יחיד ונפש כתיב בפ' מנחה ולמעט שתי הלחם דצבור ל"ה. וגם יציקה לא צריך למעט שתי הלחם ולחם הפנים שאפי' שמן אינן טעונין כדמפ' להו בפ' כל המנחות באות מצה:

6 קופל א' לשני', פי' משבר מבדיל, משום דבעיא קמיצה ל"ה. וקשיא למה לי משום קמיצה תיפוק משום דכתיב פתות אותה פתים דבעיא בהו פתיתה ולא הויא פתיתה בלא הבדלה, וי"ל דקסבר דפותתה הויא שהשבירה הויא פתיתה אעפ"י שהשברים מדובקים זה בזה אבל משום הקמיצה בעיא הבדלה: וא"ת א"כ למאי אצטרי' קרא לומר דבעיא פתיתה כדכתיב פתות אותה פתים תיפוק לי מדבעיא קמיצה ובעיא הבדלה כדפי' והבדלה אי אפשר בלא פתיתה: וי"ל דאפ"ה אצטרי' קרא לומר דבעיא פתיתה דאי מקמיצה ה"א דאין צריך לפתות ולהבדיל ממנה כי אם כדי שיעור קמיצה לבד והשאר ישאר שלם ולכך אצטרי' קרא לומר דבעי שיפתות כולה כדכתי' פתות אותה פתים דמשמע כולה ולכך תני קופל אחד לשנים ושנים לארבעה לקיים מצות פתיתה דקרא אעפ"י שאין פתיתה זו צריכה בשביל הקמיצה כדפי':

7 מנחת כהנים קופל אחד לשנים, וא"ת ומאי טעמא מאחר דאינה נקמצת אמאי בעיא פתיתה, אי משום דכתי' במנחת חביתין שהיא מנחת כ"מ מנחת פתים ובתרי' כתי' וכל מנחת כהן, הא ליתא שהרי מנחת כ"מ אינו כופלה כי אם אחד לשנים משום דקאמר קרא בה פתים דמשמע שנים ומנחת כהנים אית ליה דכופלין כמו מנחת ישראל ואין חלוק ביניהם אלא דאינו מבדיל וא"כ ק' אמאי בעיא פתיתה כיון דאינה נקמצת: וי"ל דאית ליה דכל המנחות אתקוש להדדי ויש להשוותם מלבד במה שחלקם הכתוב דהיינו בקמיצה דאינה נקמצת דכתי' בה כליל תהיה ואינן נקמצות כי אם מנחת חוטא לדברי ר' שמעון והכא במנחת נדבה של כהנים מיירי ולכך בעי פתיתה אע"ג דליכא בה קמיצה שהרי מצות פתיתה אינה עשויה בשביל מצות קמיצה כדפי' לעיל:

8 מנחת כהנים אינו מבדיל, פי' משום דלא בעיא קמיצה, ל"ה. וכלן, פי' פתיתין דקין עד כזית ור' שמעון קאמר לה ובתרתי פליגי, ל"ה. ר"ל דמאי דקאמר וכולם פותתין ממלתיה דר' שמעון ולא ממלתא דת"ק דהא ת"ק כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל קאמר משמע דאינו פותת ומבדיל כ"א ד' חתיכות עושה ממנה ולא שיפתתם פתיתים כזיתים וא"כ פליגי בתרתי ת"ק ור' שמעון דפליגי במאי דת"ק אית ליה דמנחת כהנים נפתתת ור"ש סבר דלא, ופליגי דת"ק סבר דאין הפתיתה במנחה שנפתתת כ"א לשנים ושנים לארבעה ור"ש סבר דנפתתת פתיתים כזיתים: וא"ת ולת"ק דסבר דאינה נפתתת כי אם לד' חלקים איך היה יכול לקמוץ ממנה שהרי יצטרך שיעלה בידו חתיכה א' מארבע חתיכות שבה ואין קמיצה כ"א במה שמכניס בין שלש אצבעותיו לפס ידו כדאית' בפ"ק ולא חתיכה גדול' יוצאת מכאן ומכאן: ונר' לומר דגם לת"ק דר' שמעון היה פותת א' מן החתיכות לחתיכות דקות כדי לעשות בה קמיצה אלא דר"ש סובר שהיה פותת כולה פתיתין דקין כזיתים ות"ק סובר דאינו פותת פתיתין דקין כי אם שיעור קמיצה, אבל שאר המנחה אינו פותתה כי אם לג' לה' חלקים:

9 פתות הוי שנים, דכיון דנשבר הוי שני חתיכות, ומרבוי פתים דמשמע שיהו שני פתיתות דהיינו ד' ולא פתית' לפתיתים. הא כיצד כו', ור' שמעון דמתני' דאמר וכולן פותתן כזיתים דריש ליה הכי יכול פרורין גדולים ת"ל פתים אי פתים יכול פחותים מכזית ת"ל אותה, ל"ה. מקפלה לשנים ואינו מקפלה לארבעה דלא כתיב בה אלא פתים תופיני מנחת פתים ולא פתות, ל"ה. וקשיא דאיך מצי פליג ר' שמעון לומר דמנחת כהן משיח ומנחת כהנים אינה בפתיתה ובמנחת כ"מ שהיא מנחת חביתין כתיב מנחת פתים אלמא בעיא פתיתה ומנחת כהנים דסמוכה לה דכתיב בה וכל מנחת כהן כליל תהיה משמע דקאמר קרא דתהא דינה כדין מנחת כהן משיח של חביתין ואי חביתין בעיא פתיתה כמו כן מנחת כהנים נבעי לה, ואין לומר דר"ש דקאמר דאינם בפתיתה ר"ל פתיתה דידיה דהיינו דפותתן כזיתים אך מ"מ כופלה לקיים פתים. דא"כ לא הוה פליג את"ק בהך מילתא שהרי גם לת"ק אינו מבדיל לפי שאינה בקמיצה אך כופלה לקיים מנחת פתים ומדאתא לפלוגי את"ק לומר דאינה בפתיתה צ"ל דר"ל דאינו כופלן כלל דהא פתיתה דת"ק היינו כופלה אעפ"י שאינו מבדיל דהפתיתה לא הויא מהשבירה והבדלה כ"א לקיים מצות קמיצה כדפי' לעיל, וא"כ ר"ש דפליג את"ק לומר דאין בהם פתיתה צ"ל דר"ל דאינו כופלן וא"כ הק"ל דבמה יתקיים לו הכתוב דמנחת פתים: וי"ל דר"ש לא דריש לה שיהא בה פתים דכיון דר"ש אזיל בתר סברא דלעולם הוא דריש טעמא דקרא ואית ליה דפתיתה ושבירה לא היתה באה כ"א בשביל קמיצה הנעשית אחריה והילכך במנחה דליכא בה קמיצה לית בה פתיתה הרי יפרש פי' פתים דר"ל תופיני מנחת פתים שתאפה כמנחת פתים שהיא מנחת מחבת שנקראה מנחת פתים דכתיב בה פתות אותה פתים וזו מנחת חביתין ממנחת מחבת היתה באה ולא שיבא הכתוב שיצטרך בה פתיתה:

10 האי חביצא, פי' תבשיל שקורין ליה שלינייקוק שפוררין בו פת פרורין אי משתכח ביה חד פירור דאית ביה כזית מברך המוציא ואי לית ביה פרורין כזית אעפ"י שיש בו פרורין הרבה מברך בורא מיני מזונות. היה עומד כו', פי' כגון שלא הקריב מנחה בשנה זו, ל"א ישראל שלא הביא מנחה. נטלן לאוכלן, פי' כהן שאוכלן אומר המוציא. ותנן, במתני' דכל המנחות פותתן כזיתים אלמא דבפתיתין כזית מברכין המוציא, ל"ה. ויש להקשות אע"ג דיברך במנחה בכזית המוציא אמאי יברך אחביצא אי אית בה פרורין כזית המוציא, דמנחה הוי בעיניה אבל חביצא מעורב עם תבשיל, וי"ל דגם במנחה איכא עירוב שמן שנבללין בו, אי נמי צ"ל דאית ביה תוריתא דנהמא כדאמר בתר הכי וכיון דאית ביה תוריתא דנהמא לא קפדי אתערובת רק שיהא בו שיעור כזית וכיון דחשיב ליה שיעור לברך עליו במנחה נימא נמי דה"ה בחביצא:

11 מפרכן למנחות לאחר אפייתן. לקט מכולן. אפתיתין שאין בהם כזית קאי, ולא איתפרש לן היכא, דהא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני ואם חמץ וכל המנחות באות מצה. אם מצה היא כו', אלמא חשיבי, ל"ה. יש להקשות למה הי"ל להאריך כל כך ולומר ולתנא דבי ר' ישמעאל אלא דלפרוך היכי נימא בעיא כזית והא תניא לקט מכולן, וי"ל דהא קשה מאי פריך ממצה אדם יוצא ידי חובתו בפסח לברכת המוציא והלא יש דברים אעפ"י שאדם יוצא ידי חובתו בפסח לא יברך המוציא כדתנן יוצאים ברקיק השרוי ואין מברכין עליו המוציא הילכך צריך למפרך ולתנא דבי ר' ישמעאל דאמר מפרכן עד שמחזירן לסלתן דהכי נמי דלא מברך והלא לתנא תנא דידן מברך המוצי' אלא דלתנא דידן הפירורין כזי' ואיהו סבר לסלתן אבל כי היכי דאית לך דלתנא דידן מברך המוציא כמו כן לר' ישמעאל יברך, וכ"ת דאה"נ דנימא דפליגי הא כיון דאשכחן דאיכא ברייתא דלקט מכולן דיוצא בפסח אית לן למימר דאתיא כר' ישמעאל דהמנחה נפרכת עד שמחזירן לסלתן וכיון דאית ליה דיוצא ה"ה דאית לן למימר דמברך ודלא פריך לתנא דידן כדפי':

12 הכי במאי עסקינן בשעירסן, פי' שלשן וצרפן כאחד לכזית שלם. בבא מלחם גדול, פי' שעדין הוא בעין. מאי הוי עלה, דברכת המוציא. תוריתא דנהמא, פירוש מראה לחם יפה, ל"ה: