רד"ק על תהילים ע״ז

1 למנצח על ידותון. כמו לידותון. וזה המזמור על לשון הגלות נאמר:

2 קולי. אמרו פעמים לחזק, כלומר אין קולי אלא אליך לפיכך והאזין אלי, כלומר אליך אקרא ואתה תאזין אלי:

3 ביום. כי הוא אדון על הכל ואותו דרשתי ביום צרתי:

4 ידי לילה נגרה. מכתי והמכה היא אנחה וכאב הלב על הגלות, לפיכך אמר לילה כי בלילה אדם פנוי מעסקי העולם ומחשב על עניניו: ואמר נגרה. על דרך משל מהתמדת האנחות זו אחר זו:

5 ולא תפוג. ענין רפיון וחלישות כלומר לא תרפה ותחלוש מכתי אלא תמיד ניגרה:

6 מאנה הנחם נפשי. אעפ"י שאשיב אל לבי דברי נחמה כי האל יוציאני מהגלות ואע"פ שארוך, מאנה הנחם נפשי מרוב הצרות:

7 אזכרה. בפי ואהמיה אליו. ומלת ואהמיה. בהוראת למ"ד הפועל תמורת הה"א ביו"ד. אשיחה. אדבר ואנוד בצרתי:

8 ותתעטף רוחי. כי האדם בעת הצרה כפוף ומעונה כאילו מעוטף קצתו בקצתו:

9 אחזת שמורות עיני. הם העתות והקצות כמו שנקרא הער בלילה שומר וכן נקראו עתות ההקצה משמרות ואשמורות, אמר כאילו אחזת והחזקת בשמירות עיני שיהיו עירות תמיד ולא אישן מרוב צרות לבבי:

10 נפעמתי ולא אדבר. אני ער בלילה ומחשב על צרותי ובבקר אני נשבר ולא אוכל לדבר:

11 חשבתי. בעודני בצרותי בגלות אני מחשב ימים מקדם:

12 שנות עולמים. כפל הענין במלות שונות. ועולמים פירושו זמנים ארוכים:

13 אזכרה נגינתי. אזכיר כי אחר גלות מצרים הייתי מנגן ושמח, ועל זה אני מחשב בלילה ואשיחם עם לבבי:

14 ויחפש רוחי. כפל הענין במלות שונות כי רוחי כמו לבבי שבו רוח המחשבה, והוא המחפש הדברים במחשבה, ומה אשיח עם לבבי:

15 הלעולמים יזנח. את עמו בגלות לעולם:

16 ולא יוסיף. כמו שהיה רוצה בישראל בזמנים שעברו:

17 האפס. אם כלה חסדו שהיה לישראל לנצח שלא צוה להם חסדו עוד:

18 גמר אומר. אמרות נחמותיו גמרו ופסו שאינם עתידים לבוא עוד:

19 השכח. החנינות והרחמים שהיה רגיל לעשות שכח אותם:

20 אם קפץ באף רחמיו. סגר באפו רחמיו שלא יפתחו לנו עוד:

21 חלותי. שם על משקל חנות משורש חלל, ופירושו אם אומר מיתתי היא הגלות ולא אצא משם עוד ושם אמות:

22 שנית ימין עליון. אזכור השנים שעברו שעורר האל יתברך ימינו והוציאנו מגלות מצרים כן יוציאנו מגלות זה. ומלת אזכור שהוא תחילת הפסוק האחר, טעמו לפניו ולאחריו:

23 אזכיר. כתיב ביו"ד ר"ל אזכיר לאחרים, וקרי אזכור בוי"ו כלומר כשאזכור מעללי יה אנחם:

24 כי אזכרה מקדם פלאך. פלאיך שעשית מקדם במצרים, כשאזכור אותם הנפלאות שעשית מקדם להוציאנו ממצרים ולא עלה על לב איש כמו אותם נפלאות שיעשה אותם הקב"ה בעבור ישראל, וכמו שעשה אותם הנפלאות אחר הייאוש ואבוד התקוה כן יעשה עמנו בזה הגלות:

25 והגיתי. זכרתי המעשים שעשית והגיתי בהם לנחם בהם איש את אחיו:

26 בכל. כלומר בין כל הפעלים העצומים שעשית במצרים ובקריעת ים סוף ובמעמד הר סיני ובמדבר:

27 ופעלך. חסר יו"ד הרבים:

28 ובעלילותך. כפל הענין במלות שונות:

29 אלהים. יתכן לפרש בקדש על מעמד הר סיני כמו שנאמר בם סיני בקדש, כלומר כשירד כבודו על הר סיני אמרו כל ישראל מי אל גדול כאלהים:

30 אתה. הוא היכול באמת שאתה עושה פלא במעמד הר סיני: גם בעמים הודעת עוזך. בעבור ישראל במצרים ובמלכי כנען:

31 גאלת. עמך לא ברצון מעבידיהם אלא בהכרח גדול ובזרוע נטויה גאלתם: ואמר בני יעקב ויוסף. כי בסיבת יוסף ירדו למצרים והוא כלכלם כל ימי חייו כאילו הם בניו:

32 ראוך מים. ים סוף ראוך וחלו ממך ונבקעו:

33 אף ירגזו תהומות. אפילו המים העמוקים שהם התהומות רגזו מפניך ונבקעו:

34 זרמו. מבנין פועל על דרך מרובע מענין זרם מים אף כי זרמו מים ומהו המהומה שהיתה להם כי היה להם האש והענן והמים והרעמים כמו:

35 קול נתנו שחקים. אף חצציך יתהלכו. אבני הנהר אע"פ שלא נזכר זה בתורה:

36 בגלגל. בפת"ח הגימ"ל ראשונה ושנייה והשמים כל אחד מהתשעה נקרא גלגל לפי שהם מתגלגלים וסובבים תמיד, ואע"פ שיאן הרעם והברקים ואבני המטר והברד בגלגל אלא באויר, האויר נקרא בדרך ההשאלה גלגל לגובה האויר כלפי השמים ונקרא האויר על אמתתו רקיע כמו שאמר יהי רקיע בתוך המים וקראו שמים כמו שכתוב ויקרא אלהים לרקיע שמים:

37 האירו ברקים תבל. כמו שכתוב ויאר את הלילה:

38 רגזה ותרעש הארץ. כי רגז ורעשו מצרים:

39 בים. שנבקע הים במצותיך ועברו ישראל:

40 ושבילך במים רבים. כפל דבר במלות שונות וכתוב ושביליך לשון רבים כי לא היה דרך אחד אלא דרכים הרבה כמו שכתוב לגוזר ים סוף לגזרים ואמרו לשנים עשר גזרים נגזר:

41 ועקבותיך לא נודעו. הליכותיך בים לא ניכרו כי שבו מי הים על המצריים והנה לא נראה הדרך בים:

42 נחית. אחר צאתם מהים נחית אותם במדבר ביד משה ואהרן כמו שהרועה נוחה את צאנו ושמרו: