רד"ק על תהילים ע״ו

1 נודע. זה המזמור נאמר על מלחמת גוג מגוג, ואמר אז נודע ביהודה ויהיה בישראל גדול כשיראה נקמתו בגוים הנאספים על ירושלים, וזכר יהודה בפרט לפי שירושלים לשבט יהודה ושם תהיה המלחמה:

2 ויהי. ואז יהיה בשלם בסכה שיבנה שם בית המקדש. וזכר ציון בפרט לפי שהוא מקום המלך, ושלם הוא ירושלים, ואברהם קרא לבית המקדש יראה, אמר הקב"ה אם אקרא אותו כמו שקראו שם אבטל דברי אברהם ואם אקרא אותו כמו שקראו אברהם אבטל דברי שם קרא אותו ירושלים:

3 רשפי קשת. הפ"א רפה והם החצים והקשת, אמר כי באותה מלחמה ישבר האל יתברך כל כלי מלחמת הגוים:

4 נאור. הנכון מן אור והוא נפעל בשקל נכון או נאור אתה כמו שאמר נודע ביהודה כי במלחמה ההיא יוודע ויגלה באור הבהיר בישראל וילחם מלחמותיו:

5 אדיר מהררי טרף. ואתה אדיר על האויבים כמו האריה היוצא מהררי טרף לטרוף כן תטרף האויבים כלם, וההרים ששוכנים בהם החיות הטורפים יקראו הררי טרף:

6 אשתוללו. האל"ף במקום ה"א התפעל והוא כמו השתוללו, ואשתוללו מן שלל אומר כי הגוים אבירי לב שנאספו על ירושלים יהיו לשלל לישראל:

7 נמו שנתם. לא היה להם כח להלחם כאילו הם מתים והגבורים ואנשי חיל שבהם לא מצאו ידיהם להלחם:

8 נרדם. המלך שהוא גוג מגוג ונשיא ראש משך ותובל, ולפי שזכר אבירי לב אמר נרדם על המלך שהוא ראש האבירים וכן והרכב והסוס נרדמו:

9 אתה נורא. שייראוך כי מי יעמוד לפניך מעת שיחרה אפך:

10 משמים. כמו שאמר אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו לפיכך אמר משמים השמעת דין, הדין שתעשה בהם משמים השמעת אותו:

11 ארץ יראה ושקטה. לפיכך ארץ העמים יראה מהאל ושקטה עוד להלחם בישראל:

12 בקום למשפט. או כשיקום אלהים למשפט העמים להושיע את ישראל מהם שהם ענוי ארץ אז יראו כל העמים וישקטו:

13 כי. אמר כנגד האל יתברך אותם בני אדם אשר נאספו להלחם והיתה חמתם אליך הם יודוך על כרחם כלומר חמתם תשוב הודאה לך:

14 שארית חמות תחגור. כשתעשה הנקמה הגדולה במחנה גוג מגוג תחגור ותאזור שארית חימות, שארית הגוים כי יראו ממך ולא יהיה עוד להם חימה על ישראל:

15 נדרו. ואז יאמרו זה לזה נדרו ושלמו לאלהיכם שעשה עמכם הנפלאות האלה:

16 כל סביביו יובילו שי למורא. וכן כל סביביו האומות שהם סביב ארץ ישראל יובילו מנחה לאל יתברך שהוא מורא ואז יהי' מורא לכל העולם: ואמר סביביו. שפירושו סביב האל כיון שהאל שכן בארץ ישראל סביבי ארץ ישראל הם סביביו:

17 יבצור. יקטף האל יתברך ויכרית ראש נגידים כלומר גאותם ויהיה נורא למלכי ארץ. כבר במכלול בשרש חגר פירשתי זה המזמור על מחנה אשור כשבא על ירושלים, אבל עתה נראה לי לטעם המזמור אשר למעלה ממנו לפרש אותו על גוג מגוג: