רד"ק על תהילים ה׳

1 למנצח אל הנחילות מזמור לדוד: כבר פרשתי טעם הנחילות ושאר מיני הנגון במזמור שלפני זה. ורבנו האי, זכרו לברכה, פרש המלה מלשון נחיל של דבורים בדברי רבותינו, זכרם לברכה משנה בבא קמא י ב. רצונו לומר: כי נגונו היה דומה לשריקת הדבורים. וזה המזמור גם כן כנגד אויבי דוד שהיו לו שונאים בישראל. ורבותינו, זכרם לברכה, אמרו מדרש שוחר טוב במקומו: כי על דואג ואחיתופל שונאיו אמרו.

2 אמרי האזינה יהוה בינה הגיגי: מה שאוציא בפי האזינה, ומה שאהגה בלבי בינה. לפיכך אמר עם הגיגי בינה ועם אמרי האזינה. ואמר הגיגי מן הגה בהכפל עי"ן הפעל, כמו לחזיז קלות איוב לח כה מן חזה.

3 הקשיבה לקול שועי תן אזנך להיות קשבת. כי הוא פעל יוצא. וכן כתיב משלי ב ב להקשיב לחכמה אזנך; תקשיב אזנך תהלים י יז. והמלה נקשרת עם למ"ד, עם אל, ועם בי"ת. ופעמים היא בלא קשר אות, כמו הקשבתי ואשמע ירמיהו ה ו; מי הקשיב דברו שם כ גיח.

4 מלכי שאתה מלך עלי ואני צועק אליך כמו שצועקים אל המלך.

5 ואלהי אתה שאתה שופטי ותושיעני מהמרעים לי.

6 כי אליך אתפלל: ולא למושיע אחר כי אין בלתך.

7 יהוה בקר תשמע קולי כי בבקר עת התפלה טרם שיעסוק האדם בעסקי העולם.

8 בקר אערך-לך תפלתי.

9 ואצפה: ואוחיל לך שתתן לי שאלתי ובקשת.

10 כי לא אל חפץ רשע אתה למה אצפה לך? כי ידעתי כי לא תחפוץ ברשעים; אם כן לא תחפוץ באויבי, כי הם אנשי רשע ואני מצפה שתושיעני מהם כי תחפוץ בי ולא בהם.

11 לא יגרך לא יגור עמך; וכן גדלני כאב איוב לא יח: גדל עמי ורבים כן.

12 רע: איש רע. או יהיה רע שם דבר כמו רשע שזכר.

13 לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך ענין הוללים הוא פעמים בענין סכלות כמו ויתהלל בידם שמואל א כא יד; אמרתי מהולל קהלת ב ב ופעמים בענין רשע כמו הוללות רעה שם י יג והדומים להם. ומזה הענין הוא לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך כמו שאמר:

14 שנאת כל פעלי און: ואף על פי כן גדר אחד יכללם, כי הרשע אינו מדרך הדעה והחכמה, ופרוש לנגד עיניך: כאדם השונא לאחר שלא ירצה להביט בפניו.

15 תאבד דברי כזב תאבדם מלפניך וכן

16 איש דמים ומרמה יתעב יהוה: שהם נתעבים ונמאסים בעיניו. וכן הוא דרך הלשון לדבר פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח.

17 ואני ברב חסדך הם נמאסים בעיניך, אבל אני אתיצב לעיניך ולפניך,

18 אבוא ביתך ברב חסדך, שאני מקוה עמך.

19 אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך: שהיא על פני. ופרוש אל היכל: כי המשתחוה לאל ישים ההיכל ומקום הקדש מגמתו וכנגדו ישתחוה לאל. ופרוש ביתך והיכל קדשך: הוא הבית שהיה בו הארון.

20 יהוה נחני בצדקתך זאת היא תפלתי אליך שתנחני בצדקתך, כלומר: שתסייעני ללכת דרך צדקה ומשפט ותנחני בה שלא אכשל.

21 למען שוררי שלא ישמחו לי בהכשלי, הישר לפני דרכך. ושוררי כמו אויבי. והוא מגזרת אשורנו ולא קרוב במדבר כד יז, לפי שהוא מביט לרעה, כמו ויהי שאול עוין את דוד שמואל א יח ט. וזאת התפלה להצילו משגיאות ומזדונות כמו שאמר תהלים יט יג יד: מנסתרות נקני גם מזדים חשך עבדך.

22 הושר הישר לפני דרכך: הישר בא בהנעת היו"ד פ"א הפעל שלא כמנהג נחי הפ"א וכמוהו היצא אתך בראשית ח יז, והכתיב הוא בוא"ו על מנהג נחי הפ"א; וכן בפת"ח עי"ן הפעל, כמו הנחת יי' גבוריך יואל ד יא.

23 כי אין בפיהו נכונה הוא טעם למה שאמר למען שוררי, כי הם אנשים שאין בפי אחד מהם נכונה אלא מראים עצמם בפיהם כאוהבים.

24 קרבם הוות כלומר: רעות חושבים בלבם.

25 קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון: כי מי שלא ישמר מהם וישמע אותם כשיחליקו לשונם ומדברים חלקות ונראים כאוהבים יפול בקברם, והוא מחשבת לבם, שהיא לרע. וכנה הדברים לגרון, כמו רוממות אל בגרונם תהלים קמט ו, כי מקצת האותיות יאמרו בגרון. גם כל הדבור תחלתו מהגרון, כי הקול יוצא מהגרון ויגרום הדבור לפה. גם לפי שהגרון פתוח אל הקרבים שדמה אותם לקבר אמר: גרונם. ומלת נכונה תואר לנקבה, והמתואר חסר ופירושה: אמרה או דברה; וכן מאכלו בראה חבקוק א טז; כעדר הקלובות שיר ד ב; יענה עזות משלי יח כג, והדומים להם.

26 האשימם אלהים יש מפרשים: מלשון שממה; ואשם ושמם כענין אחד. ויתכן לפרשו בענין אשם. ופרושו: האשימם בעצתם, כלומר שלא יתכן ולא יזדמן להם מה שחשבו לעשות עלי. ובא בלשון אשם כדרך ולא יחטא שופטים כ טז; וזה הוא שאמר:

27 יפלו ממעצותיהם ברב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך: בשנאתם אותי ואתה צוית עלי להיות מלך והם מרו את דבריך. מרו מענין מריתם פי במדבר כז יד.

28 וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו הפך האויבים שאינם חוסים בך; וכאשר תדיח אותם ישמחו החוסים בך. וטעם

29 ותסך עלימו שתהיה עליהם כסכה, שלא יזיקו להם האויבים.

30 ויעלצו העי"ן והלמ"ד בשו"א. בך אהבי שמך:

31 כי אתה תברך צדיק יהוה אז יעלצו בך כשתברך הצדיק ותדיח הרשע.

32 כצנה רצון תעטרנו: וכצנה שהיא עוטרת את האדם סביב כן תעטור הצדיק ברצונך. ומלת תעטרנו מבנין הקל כמו עטרים אל דוד ואל אנשיו שמואל א כג כו.