רד"ק על תהילים נ״ד

1 הזיפים. אנשי זיף והוא מקום בגבול אנשי בני יהודה:

2 אלהים בשמך. בשמך אשר קראתי הושיעני:

3 ובגבורתך. אשר בטחתי בה ואני יחיד והם רבים בה:

4 תדינני. כלומר שתקח נקמתי מהם:

5 תפלתי. ואמרי פי כפל דבר או פי' תפלתי בלב ואמרי פי בלשון:

6 כי זרים. זרים ועריצים כפל ענין במלות שונות:

7 קמו עלי ובקשו נפשי כי כן המנהג:

8 זרים. נכרים שונאי דוד וערוצים הזיפים:

9 לא שמו אלהים לנגדם. שלא פחדו ממנו שישלם להם גמולם:

10 עוזר. ולא יוכלו להרע לי ברכילותם:

11 אדני. שהוא אדון על הכל הוא יהיה:

12 בסומכי נפשי. כלומר בעזרת סמכי נפשי מישראל:

13 ישיב כתיב ישוב, מן הקל והוא פועל עומד טעמו על הרע, וקרי ישיב מן הפעיל וטעמו על האל ית' והענין אחד:

14 הרע. שהם עושים לי ישיב להם שהם שוררי ומביטים את מקומי אשר תהיה רגלי שם ויגידו לשאול:

15 באמתך הצמיתם. כי דברך אמת להמליכני והם מבקשים לטרדני מן העולם:

16 בנדבה. כאשר תצמיתם אזבחה לך ברוח נדיבה וטובה ואז שמך אודה כי טוב ואומר:

17 ראתה עיני. מה שחפצתי: