רד"ק על תהילים מ״ט

1 שמעו זאת. זה המזמור על ענין העולם הזה והעולם הבא לפיכך אמר כל העמים וכל יושבי חלד כל מי שיחפוץ הדרך הטובה מאיזה עם שיהיה:

2 גם. הפחותים במעלה:

3 בני איש, הגדולים כמו גדעון בן יואש איש ישראל, וכן העשירים והאביונים כולם ישמעו זאת החכמ' שאדבר:

4 פי ידבר. החכמות והתבונות שיהגה לבי ידבר אותן פי:

5 אטה. אמר דרך משל וחידה אדבר דרך סתומה ולפי שהמזמורי' היו נאמרים על לשון נבל וכינור אמר אטה למשל אזני אל הכינור שינגן בו המנגן עם דברים אלה שהם משל וכן אפתח בכינור:

6 למה אירא בימי רע. עתה החל בדברי משל וחידה ואמר למה אירא בימי רע שהם ימי העה"ז כי הם ימי רע לכל המתעסק בם, ולמה אדאג על העושר ועל הקנין שהם כבוד העה"ז, כי אדאג על טובות העה"ז כלומר אם אשמח בו בתחילה לסוף אדאג בו, ולפי שהעקב הוא סוף כל הגוף נקרא סוף כל דבר עקב, או יהיה פי':

7 עקבי. העה"ב שהוא העולם השכר והעונש שבסוף המעשה כי אין מעשה בעולם הבא ושם יסובוני עון כלומר עונש מעשי ששמחתי בטובת העה"ז ורדפתי אחריו:

8 יסובני. כתובה בוי"ו עם הדגש:

9 הבוטחים. הם בוטים על רוב עשרם ואין ראוי לי לעשות כמותם:

10 אח. מה יועיל עשרם ביום המיתה כי לא יוכל לפדות איש את אחיו מן המות בכל עושרם ולא יוכלו לתל אלהים כפרו אשר מאתו החיים והמות:

11 ויקר פדיון נפשם. כלומר שלא יהיה ולא ימצא:

12 וחדל לעולם. כי דבק עם הפסוק אשר אחריו כלומר חדל הדבר לעולם שדבר שא"א שיחיה עוד לנצח ולא יראה השחת דבר נמנע הוא:

13 ויחי. כלומר לזמן רב שלא יראה עוד השחת:

14 כי. חכמים וכסילים למיתה גופנית הם עומדים אבל החכמים אם ימות גופם לא תמות נשמתם ולא תאבד תקותם כאוהבי העה"ז שימותו הם ונשמתם ואין להם תקוה אחר המיתה:

15 וחילם. שיתעסקו בו בעודם יעזבוהו לאחרים מה יועיל להם, והחכמה שהתעסקו בה החכמים תועיל להם אחר מיתה:

16 קרבם. יש לפרש כי מ"ם בקרבם כינוי ואחריו הידיעה ויהיה פירושו הכי חושבים כי קרבם בתימו כ"כ הוא עסק' לרדוף אחר הממון כאילו ישכנו בהיכלי מלך שבוני' להם לעולם ויהיה משכנותם לדור ודור עד שקראו בשמותם עלי אדמות, כלומר כל בני בניהם ובתיהם גדולים ובצורים עד שיצא להם שם עלי אדמות:

17 ואדם. באותו היקר והממון לא ילין בו כלומר כשימות לא יהיה עמו ונקראת המיתה לינה כמו שנקראת גם כן שינה:

18 נדמו. הוא עניין דמיון והוא כפל לשון או פי' נדמו נכרתו, כלומר כמו הבהמות שנכרתו במותן כן האדם הרע נכרת במותו שלא תשאר נשמתו אלא תאבד:

19 זה. זה דרך הרשעים לפי שהכסילות למו ולא ידעו עשות נכוחה:

20 ואחריהם בפיהם. ובניהם אחריהם ירצו במאמרם במה שישמעו מאבותם מתהללים בעושר כן ירצו הם באותו הדרך, וי"מ בפיהם בענין כמוהם וכשיעור דעתם כמו איש לפי אכלו:

21 כצאן. כמו הרועה שאוסף הצאן כן יהיה הרועה שלהם המות שיאספמו אל שאול:

22 שתו. פועל עומד כמו הושתו או הם שתו עצמם בלי תקוה אחר המות באחזם הדרך הרעה, ודגש תי"ו שתו תמורת הנח:

23 וירדו בם ישרים לבקר. כלומר עתה הרשעים למעלה והצדיקי' למטה עד יום המות אבל ליום הדין ירדו הישרים ברשעים וקרא יום הדין בקר, כי תהיה אז ישועת ישראל כאמרו וזרחה לכם יראי שמי:

24 וצורם. כמו וצורתם או חזק כלומר כל חזקם ומעלותם סופה לבלות שאול כלומר כי השאול יבלם ואין להם תקוה עוד:

25 מזבול לו. מהזבול והממון היפה שהיה לו יצא אל הקבר:

26 אך אלהים. אמר הנביא בראותו אבדון נפשות הרשעים במותם יפדה אלהים נפשי מיד שאול שלא תאבד נפשי עם הגוף:

27 כי יקחני. כי ימיתני:

28 אל תירא כי יעשיר איש. אמר אל המקבל מוסרו אל תדאג אם תראה אדם עשיר ואינך כמותו כי תחיה אתה בעניותך כמו שיחיה הוא בעשרו או שמא יותר שבמותו לא יקח ממנו כלום אם כן אין לו יתרון עליך:

29 כי. פי' הכל מאומה ממנו:

30 כי נפשו. היה לו לברך נפשו בחייו שלא יהא עסקיו להטיב לגופו כי אם לנפשו בחכמה ובמעשים טובים:

31 יברך. שפי' ברכה תוספת טובה להורות כי רוב הטובה יש לו לאדם לעשות לנפשו והמעט לגופו כעדי שיחיה לבד:

32 ויודך כי תיטיב לך. דבר כנגד המשכיל אם תעשה זה יודוך המשכילים כי תטיב לעצמך:

33 תבא. לפי שזכר נפש הרשע שהיה לו להטיב ולא הטיב לפיכך תבא הנפש ההיא עם נפשות אבותיו שהיו רשעים כמהו ותאבד עם נפשותם:

34 עד נצח לא יראו אור. כמו אור הצדיקי' והוא אור החיים שיחיו לעדי עד:

35 אדם. האדם הזה הוא ביקר והוא הנשמה הנקראת כבוד:

36 ולא יבין. בעודנו בחיים אין תבונה בו לאחוז דרכי הנפש כמו הבהמות לפיכך במותו יהיה נמשל להם ותאבד נפשו באין תקוה: