מקור תהילים מ׳:ג׳
1 וַיַּעֲלֵ֤נִי מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֢יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל־סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי׃
פירוש רד"ק על תהילים מ׳:ג׳
1 ויעלני מבור שאון והבור הוא משל לחליים כמו הנופל בבור שיפחד שיטבע במימיו או בטיט אשר בו, כן החולה יפחד שימות מחליו. ופרוש מבור שאון: בור שיש בו מים רבים, כמו: כשאון מים כבירים ישעיהו יז יב. ופרוש
2 מטיט היון בור שיש בו טיט רב. וסמיכות טיט אל יון כסמיכות אדמת עפר דניאל יב ב; עפר ארץ עמוס ב ז; איוב יד יט, ורוצה לומר: שיש בו מכל מיני טיט עב וקלוש.
3 ויקם על סלע רגלי כנגד בור שאון
4 כונן אשרי: בעלותי מן הבור שלא מעדו קרסלי, כלומר: שלא נפלתי מחלי אל חלי.