רד"ק על תהילים מ׳

1 למנצח לדוד מזמור: גם זה המזמור כענין שני המזמורים הקודמים לו; יאמר אותו החסיד המדכה אחרי הרפאו. יתן תהלה ליי', יתברך, ויאמר:

2 קוה קויתי יהוה ויט אלי וישמע שועתי: כמו שקויתי אליו שיטה אזנו לתפלתי וישמע שועתי כן עשה. ופרוש ויט אלי, רוצה לומר: היה קרוב לי, כמו שכתוב תהלים קמה יח: קרוב יי' לכל קראיו.

3 ויעלני מבור שאון והבור הוא משל לחליים כמו הנופל בבור שיפחד שיטבע במימיו או בטיט אשר בו, כן החולה יפחד שימות מחליו. ופרוש מבור שאון: בור שיש בו מים רבים, כמו: כשאון מים כבירים ישעיהו יז יב. ופרוש

4 מטיט היון בור שיש בו טיט רב. וסמיכות טיט אל יון כסמיכות אדמת עפר דניאל יב ב; עפר ארץ עמוס ב ז; איוב יד יט, ורוצה לומר: שיש בו מכל מיני טיט עב וקלוש.

5 ויקם על סלע רגלי כנגד בור שאון

6 כונן אשרי: בעלותי מן הבור שלא מעדו קרסלי, כלומר: שלא נפלתי מחלי אל חלי.

7 ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו בהצילו אותי חדשתי לו שיר והוא נתנו בפי שעשה עמי חסד שאני חיב להודות לו. או פרוש ויתן: שיעזרני בשיר שיצא מפי שיר דברים טובים בענין רוח הקדש. וטעם חדש: להודיע כי חיב אדם לחדש שיר ותהלה על כל נס ונס שעושה האלהים עמו. וטעם לאלהינו לשון רבים: שישבחו ויודו עמו כל יראיו וחסידיו.

8 יראו רבים וייראו ויבטחו ביהוה: וגם רבים אחרים מאשר לא היו יראי האל, יתברך, עד היום, כשראו מה שעשה עמי שבו להיות יראים ממנו ובוטחים בו ויאמרו:

9 אשרי הגבר אשר שם יהוה מבטחו כי ביי' שם מבטחו לבדו,

10 ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ולא פנה אל אנשי ובעלי הכח והגאוה, ולא פנה אל אנשים שהם שטי כזב, רוצה לומר שהם נוטים אל דרך כזב, כמו הקוסמים ואינם בוטחים באל אמת. ורהבים שם תואר בשקל רשעים. ושטי מן: כי תשטה אשתו במדבר ה יב; והם שני שרשים, וענין אחד, כי שטי משרש שוט בשקל גרי ביתי איוב יט טו; ולשבי פשע ישעיהו נט כ: ואלו היה משרש שטה היה פ"א הפעל בשב"א, כמו מן פנים פני, דוים דוי, בנים בני, ומן כלים כלי.

11 רבות עשית רבות כזאת עשית עמי.

12 אתה יהוה אלהי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו הנפלאות הן בשעת המעשה, והמחשבות טרם המעשה. ואמר על הבורא, יתברך, כאלו הוא חשב טרם המעשה, כי דברה תורה כלשון בני אדם בבלי ברכות לא ב ובמקומות אחרים וכן: הנה אנכי... וחשב עליכם מחשבה ירמיהו יח יא. ואמר: אלינו כלומר: אליו ואל כל המיחלים לחסדו.

13 אין ערוך אליך אין לערוך אליך וכנגדך כל הנפלאות שעשית עמנו, כי רבות הן מלערכן ומלספרן כמו שאמר:

14 אגידה ואדברה כלומר אגידה ואדברה הנפלאות

15 עצמו מספר: או אין ערוך כמו: אין כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך תהלים פו ח; כי מי בשחק יערך ליי' ידמה ליי' בבני אלים שם פט ז.

16 זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת: הזבח הוא זבח השלמים והמנחה היא הסלת בלולה בשמן כמו שכתוב ויקרא ג א; ב א–טז. והעולה היא באה לכפר על מצות עשה שעבר עליהם וחטאה היא קרבן החטאת כמו שכתוב שם א ג–יז; ד ב–יב. והנה אמר: לא חפצת ולא שאלת; ונאמר בירמיהו ז כב: כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח; והנה מצאנו בתורה במדבר כח ב ג: שמצוה על התמידים להקריבם בכל יום! התשובה בזאת השאלה: כי תחלת מצות האל לישראל לא היתה אלא שישמעו בקולו. וכן אמר במרה שמות טו כו: אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך והישר בעיניו תעשה. וכשהתחילו לחטוא צוה אותם על הקרבנות, על קרבנות היחידים ועל קרבנות הצבור; על קרבנות היחידים שיקריבו אותם החוטאים, ועל קרבנות הצבור צוה שיהיו תמידים בכל יום, לפי שאי אפשר שלא יהיו בכל ישראל רבים חוטאים בכל יום ויהיו רבים בהם שלא ידעו מה הם חיבים מעצמם להקריב, ויהיו קרבנות הצבור כפרה להם בשובם מחטאם. ואלו לא חטאו ישראל במדבר לא צוה אותם האל, יתברך, על הקרבנות, כי מתחלה לא צוה אותם עליהם כמו שאמר ירמיהו ז כג בסוף הפסוק ההוא: כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי. וכן בעשרת הדברים שמות כ א–יז; דברים ה ו–יח שהם כוללים כל התורה אין בהם זכר לקרבנות. ואם לא יחטא איש איננו צריך לקרבן, והוא טוב לפני יי', יתברך, יותר מאותו שהחוטא ומקריב, כמו שאמר שמואל א טו כב: החפץ ליי' בעלות וזבחים כשמע בקול יי'? הנה שמע מזבח טוב! וכן אמר בזה המזמור: זבח ומנחה לא חפצת... עולה וחטאה לא שאלת. אזנים כרית לי כלומר: פתחת לי שאשמע לקולך. גם לגמול החסדים שעשית עמי לא שאלת ממני עולה ומנחה, אלא לעשות רצונך, וכן חפצתי. כרית מן כי יכרה איש בור שמות כא לג.

17 אז בהרפאי מחליי ובהנצלי מצרותי

18 אמרתי בלבי כי לא תחפוץ זבח או מנחה אלא לעשות מה שצויתני

19 הנה באתי לפניך

20 במגלת ספר כתוב עלי: ועל כל אחד מבני עמך. והנה באתי אני לקים כל מה שכתוב עלי, ומגלת ספר הוא ספר התורה. ואמר כתוב ואם על פי שזכר מגלה, כי טעמו על ספר שהוא לשון זכר; וכן ספר התורה הזה דברים לא כו ובמקומות אחרים, וגם בספר התורה הזאת שם כה סא.

21 לעשות רצונך אלהי חפצתי חפצי ורצוני לעשות רצונך.

22 ותורתך בתוך מעי: בתוך לבי, כי הלב בכלל המעים. ואמר: בתוך מעי, כלומר, שלא תסור מחשבתי ממנה.

23 בשרתי צדק דבר אחר יש עלי לעשות זולתי קיום המצות, והוא: לספר החסדים שעשית עמי. וכן עשיתי ובשרתי הצדק שעשית עמי

24 בקהל רב כדי שישמעו רבים ויודו לשמך והבא לספר חדשות אם טוב ואם רע יקרא מבשר: על טוב ברוב; ועל רע גם כן, כמו: ויען המבשר שמואל א ד יז. והנה הוא בקהל רב לספר החסדים החדשים שעשה עמו האל, יתברך; והנה הוא מבשר לפיכך אמר; בשרתי.

25 הנה שפתי לא אכלא לא אמנע שפתי מלספר תמיד צדקתך.

26 יהוה אתה ידעת: מה שאספר בשפתי ידעו רבים, אבל מה שהוגה לבי בצדקתך אתה ידעת ולא אחר זולתך; וזהו מה שאמר אחריו:

27 צדקתך לא כסיתי בתוך לבי כי אם האדם איננו חושב והוגה עליה תמיד הנה הוא מכסה אותה ומעלימה וזהו: לא כסיתי בתוך לבי. או פרוש צדקתך לא כסיתי בתוך לבי: כמו שהיא בתוך לבי כן אמרתי אותה לבני אדם, ולא כסיתי אותה מהם; וזהו שאמר:

28 אמונתך ותשועתך אמרתי ואמונת האל ותשועתו לחסידיו שמקים להם הבטחותיו הטובות. כי אמונה לשון קיום, כמו: ונאמן ביתך שם ב ז טז; במקום נאמן ישעיהו כב כג, והדומים להם. וזהו שאמר גם כן:

29 לא כחדתי חסדך ואמתך האמת היא קיום הטובה שהבטיח, והחסד הוא יתרון הטובה על מה שהבטיח. ומלת

30 לקהל נקשרת עם אמרתי, ולא עם כחדתי, כי אם היתה נקשרת עם כחדתי היה אומר מקהל. וכמה מלות כמו זאת נקשרות עם הרחוק, לא עם הקרוב, כמו שכתבנו בספר המכלול בחלק הדקדוק ממנו.

31 רב:

32 אתה יהוה לא תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני: כמו שהצלתני מזאת הצרה כן תצילני מכל צרה ולא תמנע רחמיך ממני כשאצטרך אליהם, כי תמיד אני צריך אל חסדך ואמתך שיצרוני כמו שאומר:

33 כי אפפו עלי רעות עד אין מספר אפפו: הקיפו, כמו: כי אפפוני משברי מות שמואל ב כב ה. כי בן האדם מזומן לפגעי הזמן והעולם ואין להם מספר, וראוי לאדם לפחד מהם שמא יגרום החטא בבלי ברכות ד א ואפילו, החסיד כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא קהלת ז כ, ולא יקרו לאדם הפגעים אם לא על ידי עון בבלי שבת נה א, לפיכך אמר:

34 השיגוני עונתי ובאמרו: השיגוני כלומר: מצאוני במקום העונש, ולא אוכל לברוח מהם.

35 ולא יכלתי לראות עצמו משערות ראשי לא אוכל לראות עונותי כלם כי רבים המה. ומה שאמר:

36 ולבי עזבני: כחי, כלומר: דעתי עזבני מלספרם, כל כך הם רבים. וכן ראוי לכל חסיד, בתפלתו לפני האל הגדול, להגדיל עונותיו ולמעט צדקותיו, שיאמר כי הוא מלא עונות ויבקש הכפרה והרחמים. או יהיה פרוש ולא יכלתי לראות... ולבי עזבני: על דרך הפלגה, כאלו אומר: כהו עיני ולבי אין עמי מפחדי על עונותי.

37 רצה יהוה יהיה רצונך

38 להצילני תמיד מכל צרה ופגע שיזדמן לי

39 יהוה לעזרתי חושה: שתמהר לעזרתי.

40 יבשו ויחפרו יחד ובזה יבשו האויבים

41 מבקשי נפשי כאשר יראו שאתה עמדי ואין להם כח להזיקני. ומלת

42 לספותה כמו לכלותה. וכן: האף תספה בראשית יח כג.

43 יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי:

44 ישמו יהיה להם שממון

45 על עקב בשתם בשכר בשתם שהיו מבישים אותי בעת צרתי. עקב פרושו: שכר, כמו: עקב תשמעון דברים ז יב; עקב כי בזתני שמואל ב יב י.

46 האמרים לי האח האח: האמרים בעבורי האח האח: שמחה שמחה. וכן: האח האח ראתה עיננו תהלים לה כא.

47 ישישו וישמחו בך האויבים ישמו, אבל

48 כל מבקשיך ישמחו.

49 יאמרו תמיד יגדל יהוה. וטעם יגדל כי בעשותו הנסים לחסידים מתגדל שמו בעולם, ואומרים הכל: גדול הוא ועושה נפלאות.

50 אהבי תשועתך: ומבקשיך הם האהבים תשועתך, שלא יבקשו תשועה ועזר מאחר.

51 ואני עני ואביון אף על פי שדוד היה מלך, עני ואביון הוא בן אדם לרוב תצטרכו לעזרת האל, יתברך, ולתשועתו תמיד.

52 אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה יחשב להטיב לי ולעזרני ולפלטני בעת צרה. וכבר פרשתי יחשב לי במלת מחשבותיך פסוק ו. או פרוש יחשב לי: עניי שאני בו לכפרת עונותי. או פרושו מענין לא חשב אנוש ישעיהו לג ה, כלומר: שאהיה בעיניך חשוב וטוב.

53 אלהי אל תאחר: כי מיד תושיעני כמו שאמר פסוק יד: לעזרתי חושה.