מקור תהילים ל״ט:ו׳
1 הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗י וְחֶלְדִּ֣י כְאַ֣יִן נֶגְדֶּ֑ךָ אַ֥ךְ כׇּֽל־הֶ֥בֶל כׇּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה׃
פירוש רד"ק על תהילים ל״ט:ו׳
1 הנה טפחות נתתה ימי המדה המעוטה מן המדות היא מדת הטפח כן הם ימי, וימי כל האדם קצרים.
2 וחלדי זמני
3 כאין נגדך כי אתה חי וקים לעולם.
4 אך כל הבל כל אדם נצב סלה: כי הבל כל אדם, מה שאדם נצב בעולם הזה הבל הוא. ואמר: כל הבל רוצה לומר: המעט שבהבל, כאלו אמר: הבל הבלים קהלת א ב. וכל זה כמו: כל מלאכה לא תעשו ויקרא כג לא; כל חלב וכל דם שם ג יז, והדומים להם