מקור תהילים ל״ד:י״ד
1 נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה׃
פירוש רד"ק על תהילים ל״ד:י״ד
1 נצר לשונך מרע שלא תדבר רע בבני אדם; ובכלל זה עדות שקר וקללת אב ואם, וקללת הדין והמלך, וכל שכן ברכת השם.
2 ושפתיך מדבר מרמה: שלא תדבר אחד בפה ואחד בלב. ואלו הן שפתי מרמה: שמרמה את חברו, שמדבר לו טובות, וחשב בלבו רעתו, כמו שאמר הכתוב ירמיהו ט ז: בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. וזהו מצות לא תעשה שבלב, כמו ויקרא י טיז: לא תשנא את אחיך בלבבך. ואמר משלי ג כט: אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.