רד"ק על תהילים ל״ג

1 רננו צדיקים ביהוה לישרים נאוה תהלה: בי"ת ביי' במקום למ"ד וכן ויקרא טז כב: ושלח את השעיר במדבר; או תהיה הבי"ת כמשמעה ופרושה: רנתכם ותהלתכם בו תהיה ולא בזולתו. נאוה האל"ף נחה ושרשו אוה. וכן שיר השירים א י: נאוו לחייך בתורים; משלי יט י: לא נאוה לכסיל תענוג; שם יז ז: לא נאוה לנבל שפת יתר. ובכלם האל"ף נחה חוץ מן לביתך נאוה קדש תהלים צג ה שהאל"ף נעה. והסכימה דעת המדקדקים שהאל"ף שרש והיא פ"א הפעל, והנו"ן לבנין נפעל. ויתכן שהנו"ן שרש ושרשו נאה, ובא בהראות למ"ד הפעל בשקל נאוה. ורבותינו הרגילו בדבריהם בזה הלשון בשרש נאה. ידמה כי כן הוא השרש אצלם באמרם מכלתא מסכתא דשירתא ג; תלמוד בבלי שבת קלג ב; ובשאר מקומות : לולב נאה; שם יומא פו א: כמה נאים מעשיו , וזולת זה הרבה. ופרוש הענין: יפה, כלומר: לצדיקים ולישרים טוב ויפה לרנן ולהלל ליי' כי הם המבינים והמשכילים בפעל יי' ובמעשי ידיו ובחסדיו עם ברואיו; ובזה השתדלותם, לא בתאות העולם, ולפיכך אמר כי להם הוא נאה השבח שישבחוהו לפי מה שיכירו במעשיו, כמו שהולך ומספר בזה המזמור.

2 הודו ליהוה בכנור כי כלי הנגון מעוררים הנפש החכמה ועוזרים אותה.

3 בנבל עשור זמרו לו: חסר וא"ו השמוש והוא כמו: בנבל ועשור. וכן חבקוק ג יא: שמש ירח, והדומים להם. ועשור הוא כלי נגון שיש לו עשרה יתרים לפיכך נקרא עשור. וכן תהלים צב ד: עלי עשור ועלי נבל.

4 שירו לו שיר חדש חדשו לו שיר תמיד,

5 הטיבו נגן בתרועה: בפה וביד השתדלו לרנן לו:

6 כי ישר דבר יהוה וכל מעשהו באמונה: גזרות האל ומשפטיו ישרים והכל באמונה ואין עול, כמו שאמר משה רבנו, עליו השלום דברים לב ד: אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא. והצדיקים והישרים יכירו ויודו צדקו וישרו; ואם יבואם מקרה רע ופע ישבחו לאל ויודו צדקו וישרו ויכירו כי לטובתם הוא, ומה שעושה האל באמונה הוא עושה. וכשיכירו כל זה ישבחו בשמחה ובטוב לבב על הרעה כמו על הטובה משנת ברכות ט ה, כי הרעה טובה היא אצלם בבלי ברכות ס ב. וכן אמר הנביא ישעיהו יב א: אודך יי' כי אנפת בי. ואמר דוד תהלים קא א: חסד ומשפט אשירה.

7 אהב צדקה ומשפט הוא עושה בעולמו פעם צדקה פעם משפט, אבל החסד הוא הגובר, לפיכך אמר:

8 חסד יהוה מלאה הארץ: וכמו שהוא עושה הוא אהב שיעשו ברואיו כן. וכן אמר הנביא ירמיהו ט כג: כי אני יי' עשה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה תפלתי. כלומר: כמו שאני עשה אותם כן אני אהב שתעשו אתם.

9 בדבר יהוה שמים נעשו כמו שנאמר ויאמר אלהים במעשה בראשית, והוא הרצון והחפץ; וכן:

10 וברוח פיו כל צבאם: והוא כפל דבר. וזה מחסדי האל שהמציא הברואים בטוב מה שיוכלו להיות כפי גזרת חכמתו כמו שנאמר בראשית א לא: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. והנה השמים וכל צבאם נעשו בדברו והארץ בכללם, כי לא יסוב הגלגל אלא על דבר עומד, והיא הארץ; וכל אשר בארץ תלוי בצבא השמים, כי הם המנהיגים ברצון האל.

11 כנס כנד מי הים ועוד מחסדי האל על ברואיו שהקוה המים מעל פני הארץ וכנסם וקבלם במקום אחד והיתה יבשה, כי לולי זה לא היתה בריה שם אלא הדגים. ואמרו כנד שהוא התל והערמה כמו שמות טו ח: נצבו כמו נד נזלים; יהושע ג יג: ויעמדו נד, להורות כי המים גבהים על הארץ. וכן נראה כי המים שהיו שטוחים על פני כל הארץ כשנקוו במקום אחד באמת גבהו על הארץ לרוב. כי אין במקום שנקוו המים עמק, אף על פי שבסוף הארץ משפעת ויורדת מפני שהיא כדורית. ומה שאמר תהלים קז כג: יורדי הים, הוא כנגד השפה שהארץ גבהה על שפת הים; וזה מנפלאות הבורא שהמים גבהים ויבאו גלי הים עד המקום שהוא השפה ולא יעברו המקום, כמו שאמר ירמיהו ה כב: האותי לא תיראו נאם יי', אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו? לפיכך אמר:

12 נתן באוצרות תהומות: כאלו הם באוצרות שלא יוכלו לצאת משם. והנה באלו הפסוקים זכר ארבעה היסודות, כי במלת שמים רמז יסוד האש, וברוח פיו רמז האויר והארץ רמוזה בשני הפסוקים וזכרה בפרוש למעלה פסוק ה: חסד יי' מלאה הארץ.

13 ייראו מיהוה כל הארץ וכיון שהוא כן דין הוא שייראו מיי' כל הארץ כי הוא תקן להם הישוב כמו שאמר: כנס כנד מי הים; אם כן

14 ממנו יגורו כל ישבי תבל: וזה ישבור דברי המכחישים בתורה, שאומרים שהעולם קדמון.

15 כי הוא אמר ויהיה הוא צוה ויעמוד: אם תרצה תפרש אותו על הענין שקדם: על בריאת העולם; או על הענין הבא אחריו: יי' הפיר עצת גוים. אמר: כי הוא ברא את העולם, ובידו הכל, ואין כח באדם לשנות בעניני העולם ממה שהוא אמר וצוה להיות, כן יהיה ויעמד ולא יוכל אדם לדחות גזרותיו הבאות עליו לא בכח ולא בעשר. ומה שיחשב הוא לעשות בתחבולותיו אם לא ירצה האל לא יהיה; וזהו שאמר:

16 יהוה הפיר עצת גוים אמר: גוים כלומר אפילו יהיו כל הגוים בעצה אחת ובהסכמה אחת יי' יפר עצתם כמו שאמר ישעיהו מ יז: כל הגוים אין נגדו. או אמר: גוים כנגד מה שעתיד לזכור יב אשרי הגוי אשר יי' אלהיו, כי שאר הגוים נותנים הכח לאלהים אחרים, והוא המונם. ומהם, והם היחידים, אומרים: כי אין השגחה וידיעה לאל במעשה האדם, לפיכך אמר: יי' הפיר עצת גוים. ואמר עוד:

17 הניא מחשבות עמים: כמנהג הלשון כפל ענין במלות שונות.

18 עצת יהוה לעולם תעמד מחשבות לבו לדר ודר: דרך משל כנגד עצתם ומחשבותם.

19 אשרי הגוי אשר יהוה אלהיו כי אינם מאמינם באלה האמונות הסכלות, אלא אומרים ומאמינים כי יי' הוא האלהים, שפרושו: שופט ומנהיג ומשגיח על הכל. ואמר: אלהיו כי הוא קבלו לאלהים. וכן:

20 העם בחר לנחלה לו: כי הוא קבלם לעם נחלה, כמו שאמר דברים כו י זיח: את יי' האמרת היום להיות לך לאלהים... ויי' האמירך היום להיות לו לעם סגלה.... ונפרדו מהאמונות הרעות ונצטוו לקבל בדעתם ולהבין בשכלם, כי מאתו יבא להם הטוב ותמורתו, הכל לפי מעשיהם כמו שאמר שם ה יח: וזכרת את יי' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל. ואמר שם יא יב: עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. ואמר בתמורתו שם לב ל: איכה ירדף אחד אלף... אם לא כי צורם מכרם; כלומר כי לא יהיה הדבר הזה במקרה. וכן כל הברכות והקללות שיעדם הן יוצאות ממנהג העולם כדי שידעו כי הכלב כונה הוא מאתו; והגוי שיש לו אמונה זו אשרהו!

21 משמים הביט יהוה ראה את כל בני האדם: זהו דעת זה הגוי שזכר; לא כאותם האמרים איוב כב יד: עבים סתר לו ולא יראה, וחוג שמים יתהלך.

22 ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ: כפל מה שאמר במלות שונות, לחזק האמונה; כי כן הוא רואה ויודע כל מה שעושים. השגיח כמו: הביט; וכן שיר השירים ב ט: משגיח מן החלנות.

23 היצר יחד לבם כי מי שיצר לבם באמת ידעם. כלומר איך תעלמנה ממנו מחשבות לבם והוא יצרם. על דרך שאמר תהלים צד ח: אם יצר עין הלא יביט! ומה שאמר: יחד, כי ידעם כלם דרך כלל. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה, ודקדקו מלת יחד ואמרו בבלי ראש השנה יח א: וכלן נסקרין בסקירה אחת. וכיון שידע לבם כל שכן מעשיהם. וזהו:

24 המבין אל כל מעשיהם: ויש לפרש היצר כמו זכריה יא יג: ואשליך אתו בית יי' אל היוצר שהוא כמו: האוצר. ואמר: כי הוא אוצר יחד לבם, כלומר באוצרו ובגנזיו הם כלם כמו שידוע ומוחזק לאדם מה שהוא באוצרו.

25 אין המלך נושע ברב חיל ולא ברב המלך בודאי נושע ומנצח ברב חילותיו ובצבאותיו? אלא רצה לומר, כי יכירו בני אדם, כי הוא המשגיח עליהם, ומבין אל כל מעשיהם, ומטיב ומריע למי שירצה: כי הנה תראה לפעמים, כי המלך שהוא הגדול שבבני אדם, ויש לו רב חיל, לא יושע, אלא יכשל עם כל חילותיו לפני עם מעט. ובמה יהיה זה, אם לא במעשה האדם שגיח? כי הנה מלך אשור, כי זמן שרצה האל בו, נצח כל העמים וכבש כל הרצות, והאל קראו ישעיהו י ה: שבט אפי וזעמי, כאלו שולח אותו, ומצוה לעשות מה שהיה עושה; וכיון שהתגאה, ונתן הכח והתחבולה לעצמו, לא לאל, ואמר שם יג: בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי, ובא לירושלם בחיל כבד, נאמר עליו מלכים ב יט לה; ישעיהו לז לו: וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים. הנה לא נושע ברב חילו, אבל נכשל כיון שקצף האל בו. וכמו זה רבים נכתבו בספרי הנבואה לאות ולעד.

26 גבור לא ינצל ברב כח: כי הנה סנחריב בניו הכוהו בחרב, וגלית שהיה גבור נפל ביד דוד, שהיה נער ורך. הנה לא יועיל לו לאדם לא כחו ולא חילו, אם לא ברצון האל.

27 שקר הסוס לתשועה כי האל נתן לו הגבורה כמו שאמר איוב לט יט: התתן לסוס גבורה, כמו שנתתי אני? וכשלא ירצה האל בגבורתו יכשילנו ולא יושע בו רוכבו.

28 וברב חילו לא ימלט: וברב כחו לא ימלט הרוכב עליו.

29 הנה עין יהוה אל יראיו למיחלים לחסדו: הנה הבוטחים בחילם לא ינצלו; אבל יראי האל והמיחלים לחסדו, שמירת האל עליהם ויצילם מחיל רב.

30 להציל ממות נפשם במלחמה.

31 ולחיותם ברעב: ואם יבא רעב בעולם יחיה אותם. מאחר שמיחלים לחסדו, ומסבב סבות להשביעם בין הרעבים.

32 נפשנו חכתה ליהוה לפיכך

33 עזרנו ומגננו הוא: בהנצלנו.

34 כי בו ישמח לבנו כשיצילנו מן הרעות בו ישמח לבנו; כי הכרנו, כי התשועה באה לנו מאתו,

35 כי בשם קדשו בטחנו: לפיכך הצילנו.

36 יהי חסדך יהוה עלינו כאשר יחלנו לך: כן יהיה חסדך עלינו בכל עת ובכל זמן כמו שיחלנו.