רד"ק על תהילים ל״א

1 למנצח מזמור לדוד: זה המזמור חברו דוד כשהיה בורח מפני שאול.

2 בך יהוה חסיתי וכיון שחסיתי בך

3 אל אבושה לעולם

4 בצדקתך פלטני: ולא בצדקתי.

5 הטה אלי אזנך מהרה הצילני היה לי לצור מעוז מפני רודפי שלא ישיגוני ואעוז בך כמו שיעוז אדם בצור גבוה.

6 לבית מצודות להושיעני: מגדל חזק כמו דברי א יא טז: ודויד אז במצודה; וכן: סלעי ומצודתי שמואל ב כב ב; מזמור יח ג; למטה פסוק ד; מזמור עא ג.

7 כי סלעי ומצודתי אתה כי אתה היית סלעי ומצודתי;

8 ולמען שמך תנחני ותנהלני: ומכאן ואילך גם ען למען שמך, לא למעני, תנחני ותנהלני.

9 תוציאני מרשת זו טמנו לי והנה הוא לא נלכד ברשתם שטמנו לו; אלא אמר: תוציאני לפי מחשבתם שהם חושבים, כי כבר לכדוני לא אוכל להמלט מידם, כמו שאמרו הזפים שמואל א כג כ: ולנו הסגירו ביד המלך. ופרוש: מרשת זו כמשמעו כי היתה רשתם ידועה לכל. ויש מפרשים זו כמו אשר.

10 כי אתה מעוזי: נכתב בוא"ו עם הדגש.

11 בידך אפקיד רוחי הם מארבים לנפשי, ואני אפקידנה לידך, וידעתי שתפדה אותי.

12 פדיתה אותי עבר במקום עתיד.

13 יהוה אל אמת: כי אתה אל, שפרושו חזק, ויש יכלת בידך לפדותי; ואמת שתקים דברך שאמרת שאני אמלוך. אם כן ידעתי שתפדה אותי מידם.

14 שנאתי השמרים הבלי שוא כי אני לא הלכתי לקראת נחשים. כי בברחי מפני שאול לא שאלתי למנחשים ולהברי שמים על טלטולי, אלא על יי' בטחתי לבדו; כי אותם המנחשים שנאתי אותם, כי הם שמרים הבלי שוא.

15 ואני אל יהוה בטחתי: אל יי' כמו: על יי' כי תבוא לשון בטחון קשורה עם מלת אל כמו משלי ג ה: בטח אל יי' בכל לבך.

16 אגילה ואשמחה בחסדך אחר שתעשה עמי חסד ותצילני מידם שלא אפחד עוד מהם אגילה ואשמחה בחסדך ואודה לך על זה.

17 אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי: ופרוש ראית וידעת: ראית שפנית אלי להוציאני מן העני שהייתי בו ולא העלמת עיניך ממני, כמו שמות ג ז: ראה ראיתי את עני עמי; וכן ידעת כשהיתה נפשי בצרות הכרת והשגחת עליה להיטיב לה, וכן שם: כי ידעתי את מכאביו; תהלים קמד ג: מה אדם ותדעהו; דברים לד י: אשר ידעו יי'; תהלים א ו: כי יודע יי' דרך צדיקים.

18 ולא הסגרתני ביד אויב זה שאול שאמרו הזפים להסגירני בידו. וכיון שלא היה רצונך להסגירני ולא הסגרתני אתה בידו לא היה כח ויכלת בידם להסגירני בידו.

19 העמדת במרחב רגלי: מן המצר שהיו בו העמדתן במרחב. וכל זה אודה לפניך כשאנצל מידם שלא אפחד עוד מהם. ועתה שב לתפלתו ואמר:

20 חנני יהוה כי צר לי עששה מגזרת עש יאכלם ישעיהו ג ט: כלומר נרקבה

21 בכעס האויב

22 עיני מבכי

23 נפשי ובטני: ירקבו גם כן מרעב ומצמא, כי פעמים רבות היה לו רעב וצמא בברחו, כמו שראינו שנתן לו אבימלך לחם קדש מפני רעבונו שמואל א כא ד ה ו ז. ואמר: נפשי שהיא הנפש המתאוה לאכול; ובטני הקרבים שאוספים ומקבלים המאכל ובראשם האצטומכא כי בה הרעבון והשובע.

24 כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כי מהיום שהכה דוד הפלשתי שאמרו הנשים המשחקות: ודוד ברבבתיו שם יח ז, נאמר שם ט: ויהי שאול עון את דוד מהיום ההוא והלאה. ומאותו היום היה דוד ביגון ואנחה, כי כפשע בינו ובין המות.

25 כשל בעוני כחי אמר כי באנחה כשל כחו מפחדו מפני שאול, כי האנחה שוברת גופו של אדם בבלי ברכות נח ב. ומה שאמר: בעוני כחי כאדם האומר: בעונותי אירע לי כך וכך.

26 ועצמי עששו: שהם כח האדם ומוסדות הגוף כאלו נרקבו.

27 מכל צררי הייתי חרפה מהרעות שעושים וחושבים לי כל צררי הייתי חרפה שאני בורח מפניהם ממקום למקום.

28 ולשכני מאד ולמי אני חרפה? לשכני; לא לעם נכרי, כי אם לשכני, שהם ישראל אני חרפה להם שהם מחרפים ומבזים אותי, כמו תהלים מד יד: תשימנו חרפה לשכנינו.

29 ופחד למידעי הם אוהבי ובני משפחתי אני פחד להם שהם מפחדים עלי פן אספה יום אחד ביד שאול.

30 ראי בחוץ נדדו ממני: מי שרואה אותי ממידעי בברחי נדדו ממני כלומר פוחדים ורועדים ממה שרואים ממני כי הרועד מתנודד גופו.

31 נשכחתי כמת מלב כל כך מידעי פוחדים עלי עד שנתיאשו ממני ונשכחתי מלבם כמת שישתכח מלב אוהביו שאין להם תוחלת שישוב אליהם עוד.

32 הייתי ככלי אבד: וכן ככלי אבד, שמתיאשים הבעלים ממנו, כך נתיאשו בני אבי ממני שלא יקוו שאשוב עליהם עוד.

33 כי שמעתי דבת רבים אויביו שהיו מוציאים דבה עליו אל שאול. אמר: יש לי

34 מגור מסביב כי אין מגור מפאה אחת שאשמר ממנה, אלא מסביב.

35 בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו: שהם מתיעצים יחד עלי וחשבו לקחת נפשי. ולא ללכדני ולקחת אותי לעבד, כי אם לקחת נפשי.

36 ואני עליך בטחתי יהוה הם חשבו לקחת נפשי; ואני בטחתי עליך, כי

37 אמרתי אלהי אתה: כלומר: אתה אדון ושופט עלי, לא הם.

38 בידך עתתי העתים שהם חושבים ללכדני ולקחת אותי ואורבים לנפשי בידך הם, ולא בידם. לפיכך

39 הצילני מיד אויבי ומרדפי:

40 האירה פניך על עבדך כמו אל עבדך. וכן אמר במדבר ו כה: יאר יי' פניו אליך. ואור הפנים היא הישועה וההצלחה.

41 הושיעני בחסדך: ואף על פי שאיני ראוי.

42 יהוה אל אבושה כי קראתיך שלא אשוב ריקם מלפניך.

43 יבשו רשעים אבל הרשעים יבשו מתקותם, כי הם לא קראוך, ולא שמוך לנגדם.

44 ידמו לשון כריתה, כמו ירמיהו נא ו: אל תדמו בעונה.

45 לשאול: לקבר. או פרושו: נפשם לגיהנם.

46 תאלמנה שפתי שקר המוציאים עליו דבה והם אומרים עליו לשאול כי הוא היה מתגאה ומתפאר במלוכה.

47 הדברות על צדיק על עצמו ועל הצדיקים האחרים.

48 עתק דבר עתק וחזק.

49 בגאוה ובוז:

50 מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחסים בך הרשעים מדברים בגאוה ובוז דברים עתיקים על הצדיקים ויראי האל. לפי שרואים אותם שפלים וחלושים ואינם יודעים מה גדול הוא הטוב אשר צפנת להם לעולם הבא. ואם בעולם הזה שפלים יתרוממו לעולם הבא. ומלבד זה פעלת וחדשת טוב רב להם פעמים רבות בעולם הזה; וזהו:

51 נגד בני אדם: לפי שלא יבשו לעיניהם מפני שהם חוסים בך.

52 תסתירם דרך תפלה, או דרך נבואה.

53 בסתר פניך בסתר רצונך, כי בפנותו אל האדם רוצה לומר שהוא רוצה בו וכשמעלים עיניו ממנו הוא שונאו. וכן אמר שם יחי ז: ערף ולא פנים אראם ביום אידם.

54 מרכסי איש מגאות בני אדם ומגבהותם כמו שאמר למעלה פסוק יט: בגאוה ובוז; והוא מן וירכסו את החשן שמות כח כח שהוא כמו ויגבהו; וכן ישעיהו מ ד: והרכסים לבקעה.

55 תצפנם בסכה מריב לשנות: כמו שאמר: דבת רבים פסוק יד; הדברות על צדיק עתק פסוק יט.

56 ברוך יהוה ואז אשבח ואומר: ברוך יי'!

57 כי הפליא חסדו לי כי דבר פלא היתה הצלתו. ובדרך נבואה אמר זה.

58 בעיר מצור: הייתי נשגב כאלו הייתי בעיר מצור. ומצור ענין חוזק כמו זכריה ט ג: ותבן צור מצור לה.

59 ואני אמרתי בחפזי כמו שאמר שמואל א כג כו: ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, שהיה אז בסכנה גדולה; וכמו שאמר שם: ושאול ואנשיו עטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם.

60 נגרזתי מנגד עיניך כמו: נגזרתי מענין גרזן. אמר: חשבתי באותה העת שהשלכתי מנגד עיניך ולא תפנה אלי עוד.

61 אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך: והסבות סבות להצילני, כמו שאמר שם פסוק כז: ומלאך בא אל שאול לאמר: מהרה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ.

62 אהבו את יהוה כל חסידיו אהבו צוי בסגו"ל מפני אות הגרון. וברב יבא בפת"ח כמו שמות יב כא: ושחטו הפסח. אמר: הדין עליכם שתאהבו אותו כשתראו מה עשה עמי, כי

63 אמונים נצר יהוה שנצרני מכל איבי. ואמונים תאר כמו תהלים יב ב: פסו אמונים.

64 ומשלם על יתר עשה גאוה: האמונים נצר מיד הגאים המדברים בגאוה כמו שאמר; והעושים בגאוה ישפילם ומשלם להם על יתרם ועל גאותם.

65 חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים ליהוה: חזקו כל המיחלים ליי', כי הוא יאמץ לבבכם.