משנת ארץ ישראל על משנה פרה ה׳:ו׳

6 ביצת היוצרין כשירה – השלב הראשון בייצור כלי חרס היה הכנת חומר הגלם, טיט מעורבב במים וחומרי חיזוק, בצורת ביצה. את הביצה היה היוצר מניח על האובניים ובחלקה העליון היה חוקק את הכלי תמונה 4 הכנת כלי חרס. ביצת היוצר יש בה חלל לקיבול מים, אבל איננה כלי, ואיננה צרופה בכבשן, וכמובן גם איננה מקבלת טומאה. ביצת היוצרים עשויה מטיט, ואילו החומר המקביל בזכוכית זכוכית גולמית הוא "בולוס" שצורתו מרובעת ושטוחה. לביצת היוצרים צורת כלי, ולכן היא כשרה לקידוש; אך כיוון שאינה כלי מושלם שנגמרה מלאכתו היא כחומר גלם אין היא מקבלת טומאה, ולכך יתרון גדול. רבי יוסי פוסל – כיוון שאין זה ממש כלי, אבל גם הוא מודה, כנראה, שאין הביצה מקבלת טומאה, ועל כן אין כאן החמרה מיוחדת בדיני מי חטאת. אולם כיוון שמצאנו החמרות מעין אלו במקורות, אפשר להעמיד את דברי רבי יוסי בהחמרה כזאת.

7 ביצת תרנגולת רבי מאיר ורבי יהודה אומר – "אומ'" נמחק, מכשירין וחכמים פוסלין – בקליפת הביצה השתמשו ככלי קיבול. לשם כך נקבו שני חורים עדינים משני צדי הביצה, בנשיפה הוציאו את פנים הביצה, ובקרום הקשה השתמשו ככלי קיבול, לאחר שאחד החורים נסתם. זהו ששנינו: "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת" משנה, שבת פ"ב מ"ד. הנרות הסטנדרטיים הכילו מעט שמן, המקורות נוקבים תחולה של רביעית או שמינית לוג 100-50 גרם שמן בערך.

8 ביצת התרנגולת איננה מקבלת טומאה, כדברי המשנה: "ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה, בשני אין בו טומאה. בשלישי יש בו טומאה, ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה, חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה. אמר רבי יוחנן בן נורי, מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים? וכל שנברא ביום הששי טמא" כלים פי"ז מי"ד. המשנה מעניקה לנו סימני טהרה כלליים. חלק ממה שנברא ביום הראשון מטמא, ביום זה נבראו ארץ, שמים ואור – וכלי חרס וכלי זכוכית העשויים מהארץ מטמאים. ביום השני נברא הרקיע, ואין בו דבר מטמא. ביום השלישי נבראו דשאים ועצים – וכלי עץ מטמאים. ביום הרביעי נבראו המאורות, ואינם מטמאים. ביום החמישי נבראו העופות, ואינם מטמאים – חוץ מכנף העוז ועל כך חולק רבי יוחנן, וביצת הנעמית המצופה ביצת יען. כפי שראינו גם כל ביצה מצופה מקבלת טומאה, לפחות לפי חלק מהדעות התנאיות. מחלוקת ניטשה סביב השאלה האם ביצת תרנגולת שצופתה מקבלת טומאה: "ביצת תרנגולת מצופה טהורה, לפי שאינה אלא במעמד. רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר, אף ביצת תרנגולת מצופה מקבלת כל שהוא טמאה. ולא הוזכרו כנף העוז וביצת הנעמית אלא בהווה" תוס', כלים בבא מציעא פ"ז ה"ו, עמ' 586. המחלוקת במשנתנו היא האם הביצה נחשבת לכלי לכל דבר, ואולי גם הייתה תביעה שהכלי יהיה מכובד. מכל מקום, יש להניח שמי שרצה לקדש להכין מי חטאת בביצה סבר שקליפת הביצה איננה מקבלת טומאה, כמו משנת כלים שהבאנו. ברם, במשנת מכשירין פ"ו מ"ג עולה שביצה מקבלת טומאה. אין אלא לקבוע שבמשנתנו ובמשנת כלים יש מחלוקת זהה בסיס זהה ומשמעויות שונות במקצת, ומשנת מכשירין היא כחכמים אצלנו.

9 אם כן, שימוש בביצה להחזקת מי חטאת מאפשר זילוף עדין מהדלי אל הכלי שבו נשמר האפר, ובעיקר מאפשר לשמור את מי החטאת בטהרה. במקרה זה אם רוצים להשתמש בביצה להזאה יש צורך לשבור את חלקה העליון. בתוספתא הוזכרו ביצת הנעמית וכנף העוז. גם התוספתא למשנתנו מעלה את שאלת ביצת הנעמית וקובעת ש"ביצת הנעמית כשרה לקדש בה" פ"ה ה"ה, עמ' 635-634.

10 נעמיות הן היענים שבמקרא, כך עולה מן הירושלמי: " 'ואת בת היענה' – זו ביצת הנעמית" שבת פ"א ה"ד, ג ע"ד; יומא פ"ד ה"ד, מא ע"ד, ונהגו, אז וכן היום, להוסיף שברי זכוכית למאכלן של הנעמיות כדי להגביר את פעולת העיכול. המדרש המגולל את הכנותיו של נח לפני כניסתו לתיבה מספר: "הכניס עמו זמורות לפילים, חצובה לצבאים, זכוכית לנעמיות" בראשית רבה, פל"א יד, עמ' 287; תנחומא בובר, נח ב, עמ' 29. אמנם היענים אוכלות שברי זכוכית אלא שאין זה מאכלן הטבעי, וודאי שלא עיקר מזונן, ודברי המדרש מיוסדים על דברי התוספתא המתירה לטלטל זכוכית בשבת כי היא משמשת למאכל נעמיות שבת פי"ד ט"ו ה"ח. בפועל היו הנעמיות נדירות ביותר, ואף שנראה שהיא עוף כשר, ממספר האזכורים שלה במקורותינו עולה שהייתה עוף נדיר, ובעיקר היא נזכרת בסיפורים בעלי אופי אגדי למחצה. ביצי היענים שימשו כלי קיבול לנוזלים או כלי נוי, שכן הביצה גדולה ביותר, חזקה וצבעונית. אמנם נהגו להשתמש גם בביצים של עופות אחרים, כמו בהדלקת נר לשבת שפופרת שלביצה, אך העדיפו את ביצי היענים בגלל גודלן.

11 נמצא שקיימת במשנה מחלוקת אם ביצת התרנגולת נחשבת לכלי, ובמקביל – מחלוקת אם ביצה מצופה מקבלת טומאה. לא שמענו שביצה רגילה מקבלת טומאה, ולכך מתכוונת משנת כלים שכל מה שנברא ביום החמישי אינו מקבל טומאה, חוץ מביצת יען שמקובלת בעיקרון ככלי ולכן מקבלת טומאה וניתן לקדש בה ככלי לכל דבר איור 24.

12 איור 24א. אדם מוביל יען. פיצ'ירילו, ירדן, עמ' 166.

13 איור 24ב. ביצת יען. צילמה ע' אביטל במוזאון אנטליה בתורכיה.