מצודת דוד על שמואל א ה׳

מהדורה: ובלכתך בדרך

« מצודת דוד על שמואל א ד׳:כ״ב מצודת דוד על שמואל א ו׳:ב׳ »

1 וּפְלִשְׁתִּים֙ לָֽקְח֔וּ אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיְבִאֻ֛הוּ מֵאֶ֥בֶן הָעֵ֖זֶר אַשְׁדּֽוֹדָה׃

2 וַיִּקְח֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיָּבִ֥אוּ אֹת֖וֹ בֵּ֣ית דָּג֑וֹן וַיַּצִּ֥יגוּ אֹת֖וֹ אֵ֥צֶל דָּגֽוֹן׃

3 וַיַּשְׁכִּ֤מוּ אַשְׁדּוֹדִים֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהֹוָ֑ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת־דָּג֔וֹן וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ לִמְקוֹמֽוֹ׃

4 וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֘קֶר֮ מִֽמׇּחֳרָת֒ וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהֹוָ֑ה וְרֹ֨אשׁ דָּג֜וֹן וּשְׁתֵּ֣י כַּפּ֣וֹת יָדָ֗יו כְּרֻתוֹת֙ אֶל־הַמִּפְתָּ֔ן רַ֥ק דָּג֖וֹן נִשְׁאַ֥ר עָלָֽיו׃

5 עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכׇֽל־הַבָּאִ֧ים בֵּית־דָּג֛וֹן עַל־מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ פ

6 וַתִּכְבַּ֧ד יַד־יְהֹוָ֛ה אֶל־הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ בעפלים בַּטְּחֹרִ֔ים אֶת־אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת־גְּבוּלֶֽיהָ׃

7 וַיִּרְא֥וּ אַנְשֵֽׁי־אַשְׁדּ֖וֹד כִּי־כֵ֑ן וְאָמְר֗וּ לֹֽא־יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ כִּֽי־קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְעַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ׃

8 וַיִּשְׁלְח֡וּ וַיַּאַסְפוּ֩ אֶת־כׇּל־סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ גַּ֣ת יִסֹּ֔ב אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּסֵּ֕בּוּ אֶת־אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ס

9 וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד־יְהֹוָ֤ה בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת־אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּשָּׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם עפלים טְחֹרִֽים׃

10 וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת־עַמִּֽי׃

11 וַיִּשְׁלְח֨וּ וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת־כׇּל־סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּֽאמְרוּ֙ שַׁלְּח֞וּ אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקוֹמ֔וֹ וְלֹא־יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת־עַמִּ֑י כִּֽי־הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת־מָ֙וֶת֙ בְּכׇל־הָעִ֔יר כָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם׃

12 וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ בעפלים בַּטְּחֹרִ֑ים וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם׃ ס

פירוש מצודת דוד על שמואל א ה׳

1 לפניו ארצה. על פניו, נפל לארץ לפני הארון:

2 וישיבו. כי חשבו שבמקרה נפל:

3 כרותות אל המפתן. היו כרותות ומונחות על המפתן:

4 רק דגון. גוף העבודה זרה העשוי בדמות דג:

5 על כן. על שמצאו על המפתן ראשו וכפות ידיו, החזיקו המפתן למקום קדוש, ולא דרכו עליו:

6 וכל הבאים. מיתר העם:

7 מפתן דגון. מפתן בית דגון:

8 וישמם. במה שהכה אותם בעפולים, והיו בצורת טחורים:

9 כי כן. אשר הארון עשה בהם שפטים ובאלהיהם:

10 יד ה׳ בעיר. מכת יד ה׳ בעיר גת:

11 וישתרו. העפולים, היו בהם נסתרים הרבה מבפנים, היותר מכאיבים:

12 ואת עמי. כי שרי העם היו הזועקים:

13 מהומת מות. מלבד מכת העפולים, היתה בהם מגפת ה׳:

14 אשר לא מתו. בהמגפה:

15 השמים. הוא מדרך גוזמא, ורצה לומר גדלה מאוד עד למעלה:

« מצודת דוד על שמואל א ד׳:כ״ב מצודת דוד על שמואל א ו׳:ב׳ »