מצודת דוד על שמואל א י״א

1 כרת לנו ברית. לבל המית אותנו:

1 בזאת. בזה התנאי והאופן, שאנקר מכל איש עין ימינו:

2 ושמתיה חרפה. הדבר הזה יהי חרפה לכל ישראל, על שלא יוכלו להושיע אתכם מבזיון גדול כזה:

1 הרף לנו. התרפה מאתנו והמתן שבעת ימים, ורצה לומר: אם הכוונה בזה לחרף כל ישראל, הנה ראוי להודיעם, ואם לא יושיעונו אז יחשב לחרפה:

1 אחרי הבקר. על כי ראה שבזוהו, לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה, והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט:

1 ותצלח. עבר עליו רוח גודל לבב וגבורה מה׳ כשמעו וכו׳, וחרה אפו על נחש העמוני:

1 ביד המלאכים. אשר באו מיבש גלעד:

2 לאמר. צום לאמר להם: מי שלא יצא למלחמה ינותח בקרו כזה:

3 פחד ה׳. לא פחד נתיחת הבקר, כי אם פחדו מה׳ להמרות פי משיחו:

4 כאיש אחד. רצה לומר: במהירות רב ובהסכמה אחת:

1 ויאמרו אנשי יביש. אמרו לאנשי נחש העמוני: מחר נצא וכו׳ ועשו בנו כאשר תרצו, ולהטעותם אמרו, שלא יהיו נשמרים:

1 בתוך המחנה. של נחש העמוני:

2 באשמורת הבקר. הוא המשמר השלישי הסמוך לבוקר:

3 ויפוצו. נתפזרו אלו מאלו:

1 מי האומר. מי האיש האומר בלעג ובתמיה, שאול ימלוך עלינו וכי הגון הוא למלוכה, את האנשים האלה תנו בידינו ונמיתם, ואמרו זה על כי ראו שה׳ עמו והתשועה באה על ידו:

1 כי היום וכו׳. ואין ראוי להמית איש ביום תשועה:

1 ונחדש שם המלוכה. על כי בראשונה לא קבלוהו כולם ברצון:

1 וימליכו שם. המליכוהו שנית, בהסכמת כולם וברצון טוב:

2 לפני ה׳. כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים: