מצודת דוד על שמואל א י״ח

1 לדבר. הוא הדבר שאמר שהוא בן ישי:

2 ונפש. רצה לומר: ואז בשמוע יהונתן שגם הוא בן אדם גדול, נקשרה נפשו בנפש דוד:

3 ולא נתנו לשוב. כאשר היה דרכו מאז שהיה הולך ושב:

4 באהבתו. בעבור שהיה אוהב אותו כנפשו:

5 ויצא דוד. מאז והלאה יצא במלחמה:

6 על אנשי המלחמה. לראש ולשר על אנשי המלחמה:

7 עבדי שאול. הם שרי המלחמה, ועם שהיה מאומנותם, לא נתקנאו בו:

8 בבואם. כשבאו אנשי המלחמה אל ארצם:

9 והמחולות. רצה לומר: והמחולות בידם:

10 בתופים. כמו ובתופים:

11 באלפיו. בהרבה אלפים של פלשתים:

12 נתנו לדוד. רצה לומר: בהשיר אמרו על דוד שהכה רבבות וכו׳, ועוד מה נשאר לתת לו, ואך המלוכה לבדה נשארה, כאומר הנה על פי הדברים האלה קרוב הוא למלוך:

13 כיום ביום. כמו שרגיל בכל יום ויום, כאשר באה עליו רוח רעה:

14 אכה בדוד ובקיר. רצה לומר: הכאה חזקה, עד אשר תחלוף גוף דוד ותכנס עוד בהקיר:

15 פעמים. שתי פעמים הטיל החנית, ונזדמן הדבר שהיה דוד מסבב ונוטה מפניו, ולא הכהו:

16 כי היה ה׳ עמו. שהסב מפניו פעמים מבלי כוונה:

17 שר אלף. למען יתמיד במלחמה, ואולי יהרג:

18 ויצא ויבא. רצה לומר: הוא היה מנהיגם:

19 ושאול אמר וכו׳. רצה לומר: לא לאהבתו אמר לתת לו בתו, רק חשב שעל ידי זה יפול ביד פלשתים, וידו אל תהי בו:

20 מי אנכי. כאומר הלא אני שפל אנשים:

21 ומי חיי. רצה לומר: מה חיי חשובים, כי הנכבד, חייו חשובים ויקרים, אבל הנבזה אין חייו חשובים כלום:

22 משפחת. ו׳מי׳ שאמר עומדת במקום שנים, וכאלו אמר: ומי משפחת אבי, הלא היא דלה וצעירה:

23 כי אהיה. שאהיה ראוי והגון להיות חתן המלך, וכאומר הלא בודאי דבר גדול הוא אלי, וכל אשר תאמר אעשה בעבור זה:

24 ויהי בעת תת. כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד, והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל, וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה:

25 וישר הדבר בעיניו. בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים:

26 ויאמר שאול וכו׳. כן אמר בלבו:

27 ותהי לו למוקש. כי על ידי כן ילחם בפלשתים:

28 בשתים תתחתן בי. רצה לומר: באחת משתי בנותי, או אתן לך את מרב בעל כרחה, או את מיכל ברצונה:

29 דברו אל דוד. על כי דוד לא ענהו, בחשבו כי מהתל בו כאשר התל בו עם מרב, בחשבו שמדעת אביה קבלה קדושין מאחר, ולזה צוה שאול את עבדיו לדבר בו:

30 הנה המלך חפץ בך. רצה לומר: במה שמרב נשאת לאחר, לא תחשוב שהיה מדעת המלך, לא כן הוא, כי הוא חפץ בך. אף לא תחשוב שעבדי המלך מתקנאים בך, והם אשר מאסו אותך בעיני מרב, ותחוש פן ימאסוך גם בעיני מיכל, גם זה לא הוא, כי כל עבדי המלך אהבוך, ומירב מאסה בך מעצמה, אבל הואיל ומיכל אוהבת אותך, התחתן במלך:

31 הנקלה. דבר קל הוא בעיניכם להתחתן במלך, הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר, אבל אנכי איש רש ואין כל, ואף נקלה ולא מכובד, ומדוע יחפוץ בי המלך, אין זאת:

32 במאה ערלות. חפצו במאה ערלות פלשתים, לבזותם להנקם מאויביו:

33 ושאול חשב. רצה לומר: אבל האמת, לבבו לא כן יחשוב, כי אם חשב להפילו ביד פלשתים:

34 וישר הדבר. להביא הערלות ולהתחתן במלך:

35 ולא מלאו הימים. היות נתן לו זמן להביאם, ודוד מהר להביאם עד לא נשלם הימים:

36 וימלאום. השלים את כל המאתים, עם שלא אמר כי אם מאה:

37 וירא שאול. טוב הצלחתו:

38 אהבתהו. ותגלה אליו משטמת אביה לו, ויהיה נשמר:

39 ויאסף. ובעבור זה הוסיף לפחד מפני דוד:

40 ויצאו. לפשוט בארץ ישראל לשלול שלל, ובכל עת צאתם, הצליח דוד להכות בהם יותר מכל עבדי שאול, ונעשה בזה מכובד בעיני כל: