מצודת דוד על שמואל א י״ז

1 איש הבנים. על שערב לבו לגשת בין שתי המערכות, קראו איש הבנים, מלשון בין:

1 שקלים נחשת. כמו שקלי נחושת, ואינם דומים לשאר שקלים:

1 ומצחת. הוא מכלי מלחמה, ונעשה לכסות בו הרגלים:

2 וכידון. מן הכובע יצא למטה כעין כידון, להגן צוארו ממכת חרב:

1 ועץ חניתו. הוא הבית יד, שהיתה עבה כמנור אורגים:

2 ולהבת. ברזל החנית, היה משקלו שש מאות שקלי ברזל, ומשונה הוא משקלי נחושת:

3 הולך לפניו. להגן בו עליו ממכת חרב וחנית:

1 אל מערכות. אל החיל המסודר למלחמה:

2 למה תצאו. רצה לומר: למה תצאו כולכם למלחמה:

3 הלא אנכי הפלשתי. רצה לומר: אנכי הוא המיוחד שבהם, אחד מהשרים, ואתם הלא עבדים, ועם שאין מהדרך אשר שר וגדול ילחם מול עבד נקלה, עם כל זה ברו לכם איש, וילחם בי:

1 להלחם אתי. רצה לומר: להתגבר בהלחמו אתי:

2 והיינו. כולנו נהיה לכם לעבדים, בעבור הנצחון האחד לאחד:

3 ועבדתם אותנו. כאומר הלא אתם עבדים לשאול, וכשאנצח תהיו עבדים לנו, ואין לכם בזה נפקא מינה גדולה כל כך:

1 אני חרפתי. כאומר איך לא תבושו, הלא אני מחרף את ישראל לומר שאין עמכם גבורה, ואתם תחרישון, ועד מתי, תנו לי איש וכו׳:

1 אפרתי. בית לחם יושבת בארץ אפרת:

2 הזה. רצה לומר: הניכר והידוע לכל:

3 בא באנשים. לרוב זקנותו לא בא בעצמו במלחמה, רק בא בשלחו במקומו אנשים, ורבותינו ז״ל אמרו ברכות נח א שהיה בא במחברת אנשים אשר הלכו אחריו לגודל חשיבותו:

1 הלכו אחרי שאול. לרוב חשיבותם הלכו ליד המלך:

1 ודוד הוא הקטן. ולזה לא הלך הוא, והגדולים הלכו:

1 הולך ושב. לא ישב בקבע בבית שאול, כי אם היה הולך ושב וכו׳:

1 ויתיצב. עמד בין המערכות, ודבר דבריו בבוקר ובערב, עד נשלמו ארבעים יום טרם בוא דוד:

1 לשר האלף. מה שאחיו היו נמנים בו:

2 תפקוד לשלום. תשגיח לדעת שלומם:

3 ואת ערובתם. את משכונם אשר משכנו לצורך פרנסתם, תפדם מיד הממשכן, ותקחם עמך:

1 והמה. שלשת בני ישי:

2 נלחמים. מוכנים המה להלחם:

1 ויטוש. עזב הצאן על שומר אחד, לשמרם עד בואו:

2 וישא. את איפת הקליא וכו׳:

3 המעגלה. היא המחנה, שדרכה לחנות בעגול, כי טוב הוא להיות נשמר מהאויב מסביב:

4 והחיל היוצא. ואז החיל היה יוצא אל המערכה, הוא מקום המלחמה, ובעת יצאם הריעו:

1 ותערוך. סדרו וערכו מערכתם ישראל ופלשתים, זה מול זה:

1 ויטוש. עזב והניח הכלים אשר עמו, ביד שומר הכלים של הבאים למלחמה:

2 וירץ המערכה. אל אחיו שהלכו כבר אל המערכה:

1 ממערכות פלשתים. חוזר על מלת עולה:

1 הראיתם. בראותם עולה, אמרו אלו לאלו בלשון שאלה, האם אתם נותנים לב להתבונן מעשה האיש העולה הזה, כי עולה לחרף וכו׳:

2 יעשה חפשי. מבלי לעבוד עבודת המלך:

1 מה יעשה לאיש. אף שכבר שמע, חזר ושאל, להכנס בדברים ולומר שהוא ילך:

2 כי מי. במה נחשב הוא לחרף מערכות עם ה׳:

1 כדבר הזה. האמור למעלה:

1 למה זה ירדת. עדיין לא הגיד לו שאביו שלחו הנה:

2 במדבר. במקום גדודי חיות ולסטים:

3 למען ראות. להתענג בראיית המלחמה:

1 מה עשיתי עתה. כאומר אם דרכך לכעוס עלי בעשותי דבר רע בעיניך, מה זה כעסת עתה, הלא עתה לא עשיתי מאומה, ורק דברים בעלמא דברתי:

1 כדבר הזה. מה יעשה לאיש וכו׳:

1 אשר דבר דוד. לבזות גבורת הפלשתי באמרו מי הפלשתי וכו׳, והרי הוא כאומר שהוא ילחם בו:

1 אל יפול. לא יחרד לב אדם בעבור הפלשתי:

1 כי נער אתה. ועדיין אינך יודע טכסיסי מלחמה, והוא רגיל במלחמה מנעוריו:

1 ואת הדוב. ועם הדוב, שניהם יחד:

1 גם הדוב. הבא עם הארי:

2 והיה הפלשתי. כאומר אבטח בה׳ שיהיה סוף הפלשתי כאחד מהם, על אשר חרף וכו׳:

1 הוא יצילני. אם לא אוכל להמית אותו:

1 ויואל ללכת. רצה ללכת בכלי מלחמה:

2 כי לא נסה. אלא שלא נסה, רצה לומר: לא בחן מעולם ללכת בכלי מלחמה, ולזה אמר לא אוכל וכו׳:

1 ויקח מקלו. להטעות את הפלשתי, לחשוב שיגש אליו להכותו עם המקל, ולא יהיה נשמר מן הקלע:

2 ויבחר לו. הטובים והנאותים לקלעותם:

3 ובילקוט. הכלי שם בהילקוט, למען לא ירגיש בהאבנים:

1 כי היה נער וכו׳. המורה אשר לא נסה במלחמה, לפי מעט השנים ומהתענג:

1 הכלב אנכי. וכי כלב אנכי:

2 באלהיו. באמרו אלהי פלשתים יהרגך, וכדומה:

1 בא אלי בחרב. רצה לומר: כל בטחונך בחרב וכו׳:

2 בשם ה׳. במבטח שם ה׳:

3 אשר חרפת. חוזר הוא על מערכות ישראל:

1 ונתתי פגר. כי כשאמיתך ינוסו כולם ויפלו חללים:

1 כי לא בחרב. כי הלא אינם בידי:

2 כי לה׳ המלחמה. על ה׳ להלחם על שחרפת עמו, ובידו לתת אתכם בידנו מבלי חרב:

1 וירץ המערכה. כלפי מערכת פלשתים:

1 אל הכלי. כלי הרועים אשר שם האבנים בה:

2 במצחו. נכנסה בכובע הנחושת ונקבה ונטבעה במצחו:

1 ויחזק. נתגבר על הפלשתי המזוין ולא היה בידו כי אם הקלע והאבן:

2 וחרב אין ביד דוד. לכרות בה ראש הפלשתי:

1 אל הפלשתי. סמוך לו, כי בעת קלעו באבן, עמד ממרחק:

2 את חרבו. של הפלשתי:

3 וימותתהו. וכבר המיתו בהקלע, ועתה כרת ראשו בחרבו:

1 ויריעו. תרועת שמחה ונצחון:

1 וישסו. רמסו ובזזו כל אשר היה במקום שעמד שם מחנה פלשתים:

1 ויביאהו ירושלים. לבשר את העם:

1 וכראות שאול. מאז בא להלחם עם הפלשתי:

2 בן מי זה הנער. מפני הרוח הרעה שכח שם אביו:

3 חי נפשך. הריני נשבע בחי נפשך אם ידעתי: