מצודת דוד על שמואל א ט״ז

1 ואני מאסתיו. ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה:

2 לי מלך. רצה לומר: שהוא יהיה מלך לי, לשמור מצותי:

1 ואמרת. לבני העיר:

1 ויאמר. הגדול שבהם אמר לו, אם בואו הוא בהיות עמו השלום, או הוא בעבור העדר השלום:

1 ויאמר שלום. הנה השלום עמי ואין רע, ובאתי הנה לזבוח לה׳ וכו׳:

1 אך נגד ה׳. רצה לומר למלכות הוא הגון, אך שיהיה משיחו נגד ה׳, רצה לומר: שיהיה ה׳ עמו:

1 כי לא. רצה לומר: איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם:

2 יראה לעינים. אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה:

3 וה׳. אבל ה׳ יראה ללבב, הטובה היא, ובזה הדבר תלוי:

1 שבעת בניו. בדברי הימים א ב טו לא חשב כי אם שבעה עם דוד, שנאמר: דוד השביעי. ובמדרש יש שהיה לישי עוד בן, ושמו אליהו המוזכר בין הנגידים, שנאמר שם א כז יח: ליהודה אליהו מאחי דוד, וכן נאמר לקמן יז יב: ולו שמנה בנים ומה שלא חשבו בדברי הימים, יראה שהיה מאשה אחרת. וצרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב, וכמו שנאמר שמואל ב יז כה: אשר בא אל אביגיל בת נחש. ומזה יראה שהיתה בת נחש, ולא בת ישי, ובהיות כן לא היו אחיות לאליהו, לא מן האב ולא מן האם והנה בדברי הימים א ב טז נאמר: ואחיותיהם צרויה ואביגיל, ולזה לא חשב אליהו עמהם, כי לאליהו לא היו אחיות כאמור, אולם חז״ל לא קבלו כן, כי אמרו בבא בתרא יז א: שנחש הוא ישי:

1 התמו. האם נשלמו:

2 הנערים. בניך:

3 כי לא נסוב. על השלחן לאכול, עד בואו פה:

1 כי זה הוא. אשר בחרתי בו:

1 מאת ה׳. ולא באה לו במקרה:

1 רוח אלהים. רצה לומר: רוח גדול וחזק, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים. וכן לעיל יד טו ותהי לחרדת אלהים או רצה לומר: רוח רעה הבאה מאלהים:

1 עבדיך לפניך. רצה לומר: אתה תצוה, והלא עבדיך המה לפניך, ונכונים המה לעשות אשר תצוה, ואמור להם אשר יבקשו איש יודע חכמת הנגון ומנגן בכנור:

2 וטוב לך. כי בעבור שמחת קול הזמר, תלך הרעדה:

1 מטיב לנגן. מנגן טוב ויפה:

1 וגבור חיל וכו׳. המה הדברים הראוים לעומד בהיכל המלך:

2 וה׳ עמו. שהוא איש מוצלח, ובהצלחתו יועיל לך:

1 אשר בצאן. אשר רועה בצאן:

1 חמור לחם. חמור אחד טעון לחם:

1 נושא כלים. כלי מלחמתו:

1 ורוח לשאול. באה לו ההרוחה, וסרה ממנו החרדה: