מהר"ם על סנהדרין מ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 בתוס' ד"ה תנהו לענין מלקות ובגזירה שוה דרשע רשע ליכא למילף וכו' ר"ל למה לי קרא ברוצח לילף בג"ש דרשע רשע ממלקות דגבי אחותו דלעיל ומן הראוי היה להיות תחלת הדבור זה למטה גבי הא דקאמר וצריכא דאי כתב רחמנא אחותו ה"א חייבו מלקות אין חייבי מיתות ב"ד לא וק"ל:
2 ד"ה באשה חברה וכו' קשה לתוס' והא תיפוק ליה דבעי התראה דמחמת דבעינן שיתיר עצמו למיתה ותירצו דרבי יוסי לא בעי אפילו ככל מיתות דעלמא שיתיר עצמו למיתה א"נ בעלמא באינו חבר ס"ל לרבי יוסי לבעי התראה וגם שיתיר עצמו למיתה אבל בחבר לא בעי התראה ולא שיתיר עצמו למיתה משום דהוה כאילו הוא מותרה ועומד וכאלו כבר התיר עצמו למיתה:
3 ד"ה אי נמי שזינתה מקרוביה וכו' וי"ל דא"כ הל"ל פלוני בא וכו' ופי' ראיירי שהעיד העדים פלונית שהיא נערה מאורסה זינתה מכלל דכוונתן להעיד עליה להמיתה או לאסור אותה דאי כוונתן להעיד על הבועל לא ה"ל להעיד ולומר פלונית זינתה אלא פלוני בא על נערה מאורסה דאז בא העדות על הבועל וק"ל:
4 תוס' ד"ה כמאן כר"ע וכו' ועוד דבתר הכי קאמר דלא כר"ע אלא כמאן פי' לשון קושיא הוא ור"ל דבתר הכי קאמר ומסיק דאתיא דלא כר"ע וא"כ קשה דאתיא דלא כמאן לא כר"ע ולא כר"ש ואלא כמאן אתיא וק"ל:
5 ד"ה אחד אומר בשתי שעות וכו' דהאי דקאמר שתי שעות בתחילת ב' דה"ל קודם הנץ החמה דעדותן בטלה ר"ל דהאי שתי שעות הוי כאלו דהיה קודם נץ החמה והאי דקאמר בשלשה הוי כאילו אמר אחר נץ החמה ולקמן אמרינן לא שנו אלא שעות אבל א' אמר קודם הנץ החמה וא' אמר אחר הנץ החמה עדותן בטלה:
6 בא"ד דמעלות השחר עד הנץ החמה ה' מילין והם שמינית היום פירוש משום דמהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום שהוא מ' מילין והיום הוא י"ב שעות ושמינית של מ' מילין הוא ה' מילין ושמינית של י"ב שעות הוא שעה ומחצה וא"כ תחילת שעה שניה עדיין קודם הנץ החמה הוא וק"ל:
7 בא"ד וסבורים שהשעה מתחלת אחר הנץ החמה ר"ל ושניהם מעידים שנעשה אחר הנץ החמה וק"ל:
8 ד"ה אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה וכו' אמאי עדותן בטלה נשייליה דלמא האי דקאמר ג' סוף ג' והאי דקאמר חמש בתחלת חמש וכו' נראה דהתוס' או קאמרי וה"פ דלמא האי דקאמר ג' סוף ג' והאי דקאמר חמש סוף חמש או האי דקאמר ג' תחלת ג' והאי דקאמר חמש תחלת חמש דאז הוי המעות שתי שעות דאי רצונם לומר כפשוטו דהאי קאמר סוף ג' והאי קאמר תחלת ה' אין כאן טעות כ"א שעה אחת ודו"ק:
9 בא"ד וא"ת מ"מ נימא עובדא כי הוה ברביעית הוה פירוש אפילו את"ל דהאי דקאמר בשלש בתחלת שלש והאי דקאמר חמש סוף חמש דהחילוק ביניהם ג' שעות אפ"ה יהא עדותן קיימת אפילו לר"מ דנימא עובדא כי הוה בארבע הוי וטעו כל אחד בפחות משתי שעות ורבא ס"ל דלר"מ אדם טועה שתי שעות פחות משהו ולכך יהא עדותן קיימת אפילו לרבי מאיר וק"ל: