מהר"ם על עירובין מ״ג

1 ברש"י ד"ה הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת וכו' ומיהו אפילו בשעמדה וכו'. ונראה לי דזה פירש רש"י אליבא דר' זירא משום דאיהו פסק בספינה דוקא מהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו דאילו לרבה הא איהו סבירא ליה דבמהלכת כ"ע לא פליגי מאי הלכה שייך כאן אלא ע"כ הלכה קאי אהעמדה ומה שפרש"י ומיהו אפי' בשעמדה פליג ר"ג כו' אע"ג דרבי זירא לית ליה טעמא דשבת באויר מחיצות כדלעיל ואם כן אינו מתיר אלא במהלכת דוקא היינו שאינו פוסק כר"ג אלא דוקא במהלכת אבל פלוגתא דר"ג ור"י ור"ע איירי בכל ענין ור"ג מתיר בכל ענין שבעולם אפי' היכא דלא שבת באויר מחיצות ואפי' בעומדת דומיא דדיר וסהר ור"י ור"ע אסרי בכל ענין ודו"ק ומ"מ יש לתמוה למה לא תי' בגמרא כשהקשה מאי בינייהו ומשני איכא בינייהו שנפחתו כו' ולא קאמר נמי איכא בינייהו בעומדת דלרבה שרי ולרבי זירא אסור וי"ל דזהו פשוט לגמרא דודאי לא התיר אלא במהלכת מטעם דהואיל וספינה נוטלתו ופשיטא דמשכחת שריותא לרבה מה שלא שרי לר' זירא אלא שמהדר למצוא איפכא שריותא לרבי זירא ואיסורא לרבה ומשני כשנפחתו וכו' וק"ל:

2 בתוס' ד"ה ואסור לשתות וכו' קשה וכו' עד מ"מ היה ראוי לבא. פי' בשעת הנדר היה ראוי לבא מאתמול אליהו והיום משיח והוא נדר שבכל יום שראוי לבא יהא אסור וא"כ מאי פריך תשתרי והא דלא הקשו התוס' על התרצן מאי תירץ שאני התם דאמר קרא וכו' והא לא אתי כו' והא היה ראוי דאיכא למימר דהתרצן סמיך אמאי דמשני לקמן כבר מובטח להן לישראל כו' לכך לא היה ראוי לבא ולכך לא הקשו התוס' אלא על המקשן:

3 בא"ד די"ל דלפי המסקנא פריך וכו'. פי' דלפי המסקנא פירושא דברייתא בשבתות וי"ט ר"ל אם נדר בשבתות וי"ט מותר באותו יום ואם נדר בחול אסור לשתות אפי' באותו יום והשתא פריך שפיר בחול נמי פירוש אם היה יום הנרר חול נמי תשתרי באותו יום דהא בשעת הנדר לא היה ראוי אותו יום שיבא בו הואיל ולא אתא אליהו מאתמול:

4 ד"ה האי תנא נמי ספוקי מספקא ליה וכו' עד ה"ג בשבת קודם אכילה כו'. פי' אבל לאחר אכילה אתי ולכך פריך שפיר הכא לעיל אלא א"א אין תחומין בשבתות וי"ט אמאי מותר דדלמא אתי היום בשבת אחר אכילה וק"ל: