מהר"ם על עירובין כ״ז

1 בתוס' ד"ה מפני שיכול וכו' ולא משום דס"ל כסומכוס וכו'. פירוש לאפוקי פירוש רש"י דס"ל דת"ק דרבי יהודה ורבי יהודה שניהם ס"ל כסומכוס דמידי דחזי ליה בעינן ולכך קאמר ת"ק דדוקא בבית הפרס מניחין אבל לא בבית הקברות וצ"ל לפרש"י דת"ק דרבי יהודה לאו איהו ת"ק דסומכוס אלא רבנן אחרים ועיין לקמן בגמרא בפיסקא רבי יהודה אומר אף בבית הקברות סוף דף ל' פירש רש"י בהדיא דרבנן ורבי יהודה שניהם ס"ל כסומכוס ובאלפסי בשלטי הגבורים:

2 בא"ד וכן קאמרינן מערבין לכהן טהור וכו'. רבי יהודה קאמר לה לקמן בבריתא תחלת עירובין דף ל"א:

3 ד"ה כל שנישא וכו' כדאמרינן איזהו מגע וכו'. פירוש שמביא ראיה דכל מקום שאינו מסיט כולו אינו היסט:

4 בא"ד אי הוי דומיא דמשכב וכו' שאינו נוהג אלא בדבר הראוי לכך. קצת תימה א"כ מאי הוי חילוק בין עליונו ובין תחתונו ותנא דברייתא חלק ביניהם דקתני כל שנישא ע"ג זב טמא וכל שהזב נישא עליו טהור וי"ל דהא דקאמר ר"י מספקא ליה אי גם בכל שנישא ע"ג הזב צריך להיות ראוי לכך היינו ר"ל ראוי להיות נישא לא ראוי להיות משכב והשתא א"ש שהתנא חילק ביניהם משום שרוב דברים הן ראויים להיות נישא ע"ג הזב ולכך קתני כל שנישא על גבי הזב טמא אבל רוב הדברים אינן ראוים להיות הזב נישא עליהן כי אם אותן הדברים הראויים למשכב ומושב ולכך קתני כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב:

5 ד"ה כל שהזב נישא וכו' ואבן מסמא מפרש ד"ת וכו'. קשה לו מה ענין אבן מסמא למשכב ומושב לכך קאמר ואבן מסמא מפרש ר"ת כו' לאפוקי פרש"י דפירש שם פרק דם הנדה בענין אחר:

6 בא"ד ומפרש התם ר"ת וכו' אכתי מניין שלא יטמא טומאה קלה וכו'. ופירושו תמוה הוא דאם כן מאי קאמר בגמרא אי מה היא מטמאה באבן מסמא מה ענין אבן מסמא לטומאה קלה וי"ל דה"פ אי מה וכו' פירוש דאפילו באבן מסמא ליטמא טומאה קלה כל שכן במשכב גמור:

7 ד"ה אי דיתיב וכו' ודינם חלוק וכו'. פירוש לענין דמשכב ומושב מטמא אדם לטמא בגדים שעליו ומרכב אינו מטמא אדם לטמא בגדים אלא האדם לבד דישיבה דע"י מרכב גרע מישיבה דעלמא אבל לפי מאי דמסיק דתנן האוכף טמא מושב כו' אף ישיבה דעל ידי מרכב נמי מטמא אדם לטמא בגדים שעליו כשאר מושב אלא התפוס שאין בו ישיבה כלל הוא טמא מרכב דהיינו לטמא אדם ולא בגדים ודין מרכב שבתורה שחלקו הכתוב מדין מושב עליה כתיב וק"ל:

8 בגמ' לא נצרכה אלא שנתן לתוכן שמן. והא דקאמר לעיל ל"ש אלא מים בפני עצמו וכו' הל"ל אפילו מים בפני עצמו עם שמן מותר ול"ל למימר אבל מים ומלח ניקחים י"ל משום דאורחא דמלתא הכי הוא דנותנין שמן בתוך מים ומלח ואוכלין וא"כ מקרי מזון אבל אין דרך ליתן שמן במים בפני עצמן או מלח בפ"ע:

9 שם ואי כתב רחמנא בשכר ה"א מאי שכר דבילה קעילית. פי' ולכך כתב רחמנא ביין דאפילו יין אנב קנקנו מותר וכ"ש דבילה קעילית ולא צריך תו בשכר לדבילה קעילית הלכך ע"כ לתמד אתא כן פירשו בתוס' במסכת שבועות דף כ"ג:

10 בתוס' ד"ה מאן דמתני וכו' ומתניתין דמעילה וכו' ורבא דאמר וכו'. לקמן הוא דף כ"ט ע"ש:

11 ד"ה ה"א מאי שכר דבילה וכו' הא מכלל ופרט נפקא וכו'. פי' אבל אי מתיבת בשכר גופיה יליף לא שייך לאקשויי ל"ל הא מכלל ופרט נפקא דהוא עצמו הוא הפרט וכל הפרטים צריכי כדפירשו התוס' לעיל:

12 בא"ד ועוד הקשה מהר"ר שמואל וכו' והאמר הכא דאי לאו יתור דיין וכו'. פי' דקשה לא לכתוב ביין מאי אמרת דה"א דבי"ת דבשכר אתי לדבילה קעילית הא אמרת דבשכר גופיה אתי לדבילה קעילית אלא ע"כ ש"מ דבשכר גופיה אין פירושו דבילה קעילית א"כ ל"ל ג"ש דשכר שכר מנזיר דיליף מיניה בשבועות דבשכר הוי פי' יין ולא דבילה קעילית ויליף מיניה התם דשתייה הוי בכלל אכילה ואם נשבע שלא לאכול אסור לו גם כן לשתות ע"ש:

13 ד"ה ה"א צאן ע"ג עורו וכו' והא נפקא לן וכו'. יש להקשות למה לא הקשו התוס' קושיא זו מיד לעיל דקאמר בבקר מלמד שלוקחין בקר ע"ג עורו או בצריכותא מיד וי"ל דלעיל ה"א דדלמא אין ה"נ מש"ה קאמר ר' יוחנן מאן דמתרגם לי כו' וכן נמי מה שאמר אחר כך בבקר למה לי היינו נמי דיליף מיין אגב קנקנו אבל השתא קשה ודו"ק: