כתב יד רש"י על מנחות צ״ג

1 ולא קרבן חבירו - דלא בעי סמיכה בשל חבירו:

2 כל בעלי קרבן - שאם היה להם בשותפות קרבן אחד סומך עליו ולא מתחייבי לסמוך כולם:

3 איפכא - אהפך:

4 ה"ג מתניתין ר' יהודה היא:

5 תחלת הקדש - תמורה השתא כשממיר הוא תחילה להקדישה:

6 מסוף הקדש - סמיכה דמה סמיכה אין לאחר סמיכה דקסבר אחד סומך לכולם:

7 עכו"מ וחבירו - מחד קרא נפקא דמשלו ולא השליח בין שלוחו של עכו"ם ובין שלוחו של ישראל:

8 שכל הענין - של תמורה:

9 מה סופינו לרבות - אחר שסופינו לרבות את האשה:

10 מתני' וסמיכה שירי מצוה - דאינו מעכב כפרה:

11 במקום שסומכין שוחטין - באותו מקום ולא יזיזנה ממקומה:

12 גמ' מזקני העדה - לאו סומין נינהו כדאמרי' בסנהד' מקיש ריבים לנגעים ועוד כשם שבית דין מנוקין בצדק כך מנוקים ממום דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך:

13 מעולת ראייה - דבעי סמיכה התם סומין לא דכתיב יראה יראה ואמרי' אבל סומין לא:

14 מעולת נדבה גמרה - דלא כתיב סמיכה אלא בעולת נדבה דכתיב וסמך ידו על ראש העולה וכל התחלת ויקרא הוא בעולת נדבה דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע אם ירצה להקריב:

15 ויעשה כמשפט - בעולת חובה כתיב בויהי ביום השמיני וההיא עולת חובה היתה דכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים וכתיב בסמיכה תמים:

16 ידו ולא יד חבירו - אע"ג דאמר לעיל קרבנו ולא קרבן חבירו איצטריך ידו דאי לא כתיב ידו הוי אמינא היכא אימעט חבירו היכא דהקריב בלא ידיעה:

17 שלוחו - של ישראל כמותו ילפינן בפסחים מושחטו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו:

18 שירי מצוה - שלא סמך:

19 כאילו לא כפר - מן המובחר:

20 וכיפר - כפרה כל דהו דכפרה בדם:

21 הצואר - תחת הגרון:

22 הגביים - גבו של בהמה:

23 ראש - כתיבי טובא בה בעולה ושלמים וחטאת:

24 בהדי ראשו - שיפוע ראשו כנגד ראשו:

25 הצדדין - צידי הראש מהו:

26 בדבי רבי:

27 מטלית - אם כרך מטלית על ידו וסמך:

28 שלא יהא דבר חוצץ - גבי פרו של אהרן במס' יומא:

29 ידו - בלא יו"ד:

30 שמע ריש לקיש - דלא אמרה משמיה:

31 ואותיב ליה - איהו גופיה:

32 אי ס"ד ידו משמע תרי:

33 למה לי למכתב ידיו - בכל התורה:

34 אקשי ליה עשרים וארבע - אמאי לא כתיב ידו:

35 בתר דנח דעתיה א"ל - אנן בסמיכה ילפינן בבנין אב דמה בשעיר המשתלח כתיב ידו וכתיב שתי אף כל מקום דכתיב ידו בסמיכה שתי הויין:

36 מאי קאמר - דלתני תיכף לסמיכה שחיטה ואנא ידענא דבמקום שסומכין שוחטין לפי שתיכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך אהרן וסמיך ליה ושחט:

37 מתני' שאחד מניף לכל החוברים - שרצו התנדב קרבן שכל הקרבנות מביאין בשותפות כדאמר בפ' המנחות והנסכים ואחד מניף על ידי כולם כדמפרש בגמ':

38 בקרבנות - בחזה ושוק של שלמים:

39 ובקרבנות הצבור - כבשי עצרת: