כתב יד רש"י על מנחות פ״ה

1 אלא לר' יוחנן קשיא - דאמר פירות שבעמקים לא קדיש בבכורים דהא סבירא להו להני תנאי דקדיש בכורים הבאה מהגדל בגג ובחורבה ובספינה:

2 תנאי היא דאיכא תנא דאמר כוותי' דר' יוחנן:

3 שבגג - גג המערה שדה מעליא:

4 שבחורבה - חורבה עבודה שדה מעליא מביא וקורא:

5 שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר - דרעים נינהו דומיא דתמרים שבהרים דר' יוחנן:

6 יוחנא וממרא - הם חרטומי מצרים אמרו למשה כשהיו עושה המופתים תבן אתה מכניס לעפריים משל הוא שהמביא תבן למכור לעפריים משוגע הוא שיש שם תבן הרבה במחנייתן אף אתה עושה מכשפות במצרים ואין מכשפים במצרים כמותינו:

7 למתא ירקא ירקא שקיל - לעיר שגדל בה הרבה ירק תביא ירק לשם למכור שכל הצריך לקנות נפנה לשם כלומר אנא נמי שפיר עביד דאתאי למתא:

8 מתני' אין מביאין - עומר ושתי הלחם:

9 לא מבית הזבלים - משדה שצבורה שצריכה לזבל שמא לא נזדבלה כל צרכה ונמצאו כל פירותיה כחושין ל"א שהזבל מבאיש ומקלקל טעם הפירות:

10 ולא מבית האילן - מתבואה שבין האילנות מפני שהאילנות יונקים את הקרקע ומכחישים את הזרעים:

11 נרה - חורש ואינו זורע:

12 ובשניה זורעה - דהיינו חרושה פעמים:

13 קודם לפסח שבעים יום - מפרש בגמרא:

14 כיצד בודק - את הסולת אם מנופה כל צרכה אם לאו:

15 עלה בה - בידו:

16 אבק - קמח דק וגרוע הוא:

17 גמ' ושניה זורעה בלא נרה - שלא היה נרה בראש השנה לבד מן החרישה שחורש בשעת זריעה:

18 ברזיים וכפר אחים - שמות מקומזת הם:

19 אלמלי סמוכות לירושלים - שהי' בהרים כדכתיב ירושלים הרים סביב לה ובהרים חמה מקדרת ומשביח את הפירות כדכתיב וממגד תבואות שמש היו מביאין מהן ל"א אלמלי סמוכות לירושלים דאין מעבירין על המצות כדאמרי' בפרק ר' ישמעאל:

20 המודרמות - שעומדות בדרומה של ארץ ישראל שהחמה כל ימות החורף רוב היום היא עומדת בדרום:

21 והמנונרות - כמו נירו לכם ניר שנחרש לשם עומר:

22 ומהם חמה שוקעת - סמוך לשקיעתה זורחת עליהם כדקי"ל הולך אל דרום וביום תקופת טבת חמה זורחת בקרן דרומית מזרחית ושוקעת במערבית דרומית ומכאן ואילך עומדת מערב חמה במזרח ומתרחקת מן הדרום ועמוד החמה זורח על הדרום וכל היום כולו נמשכת והולכת לדרום וממתקת את התבואה:

23 שתהא סמוכה לחמה - לגבורת החמה ביום שכשנמשך לצד צפון בימות הקיץ החמה מתגברת והולכת ומש"ה לא הי' זורעה בתחלת התקופה שאין החמה בגבורה:

24 קנה זרת ושיבולת - ראש השיבולת ששם החיטים הגרעינים זרתיים:

25 קתני מיהא - משמע נרה אף בשניה והיינו נמי מתני' וש"מ הכי קתני מתני' נרה ראשונה ושניה:

26 ולטעמיך - דפשטת למתניתין מיהא קא קשיין אהדדי דהכא שונה דמשמע שתי פעמים נרה בשניה ובמתניתין נרה בשניה אינו מזכיר:

27 בעבודה - שנרה אחת בשנה ראשונה וברייתא באינה עבודה שלא נרה שנה ראשונה:

28 מאי הוי עלה - דבעיא הני שנויי שנויי נינהו:

29 ת"ש - דלא נרה אלא בשנה ראשונה:

30 נר חציה - חציה דשנה ראשונה חורשה כולה וזורע חציה ומניח חציה ניר וכן בשנה שניה חורש כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד והחצי שזרע אשתקד מניח ניר בכל שנה זורע ניר של אשתקד ופשיט דאין נרה אלא פעם אחת ולהכי אין זורעה כולה כאחת שאין דרך בני אדם לזרוע קרקעותיהם שנה אחר שנה מפני שמתישים את השדות לכך זורעה לחצאים ומרבים פירות בכל שנה:

31 שלש סאין היתה - השדה:

32 קרנא דארעא - אלא בקרן זויות בדרומה עומדת:

33 לסמידא - סולת למכור למנחות שאינו בנמצא:

34 ברוב חטה - שרוב החיטה התליע פסולה:

35 או ברוב סאה - רוב הסאה מתולעת אפילו יש שם חיטים שלמים בלא תולעת:

36 הקדישן - לאותן חיטין המתולעות:

37 מהו שילקה עליהם משום בעל מום - דקיי"ל בפ"ק דתמורה המקדיש בעלי מומין למזבח עובר בחמשה לאוין:

38 לח - אם התליע אין לו תקנה עוד דלח אי אפשר לגרור התולע:

39 מתני' מבית השלחין הזבלים - הן מאוסים:

40 ולא ממה שנזרע ביניהם - שהזרעים מכחישים את הזיתים ואין השמן מעולה:

41 אנפקינין - מפרש בגמרא:

42 שנשרו במים - שהיו המים שהמים מקלקלין את השמן:

43 גמ' חכמה מצוייה בהם שמן זית מפקח את הלב:

44 פולמוסטוס - עובד כוכבים ממונה:

45 במאה ריבוא - מנים:

46 לגוש חלב - שם מקום ובחלקו של אשר:

47 עוזק - אותו יהודי היה חופר ועודר תחת זיתיו:

48 מסקל - מפנה אבנים מן השדה ומתוך כך נדמה לו לאותו פולמוסטוס שהוא עני:

49 קומקום - יורה קטנה:

50 מתעשר - מראה עצמו כעושר ואין לו כלום:

51 מתרושש. מראה עצמו כרש כגון זה שהיה מסקל וחופר תחת זיתיו: