כתב יד רש"י על מנחות צ׳

1 אי לא חזו לעולת חובה - חזו לעולת נדבה וכיון דלא עקר שם עולה מותר לשנותו לעולה אחרת דמעיקרא נמי לעולה הוה:

2 אשם נדבה מי איכא - אין אשם בא אלא על חטא או להתירו למצורע לבא אל המחנה:

3 מתני' שהיה גודשה בתוכה - שכשהיה מחוק היה מחזיק כשאר עשרון גדוש:

4 בירציהן קודש - כלי הלח נמי איכא גודש:

5 לא מן השם הוא זה - כלומר לא זהו טעם של דבר דודאי מדת יבש נמי קדש:

6 אלא שהלח נעקר - מה שבשולי הכלי הנופל ראשון כשמוסיפין עליו נעקר ועולה למעלה ונמצא שכבר קדשי הבירוצים בתוך הכלי:

7 והיבש אינו נעקר - אלא במקומה עומד הילכך מה שבפנים קדוש ומה שבחוץ לא קדש:

8 גמ' מני - הא דקתני כל מדת היבש שבמקדש היו נגדשות דמדקתני חוץ משל כהן הגדול דאמרי' לעיל דעשרון שלו מחוק היה לדברי הכל מכלל דכל מדת יבש שבמקדש היו נגדשות:

9 אי ר"מ - דאמר שני עשרונות היו שם אחד היה גדוש ותו לא:

10 ואי רבנן חד - הוה והוא גופיה מחוק כדאמרי' לעיל מדר"מ נשמע לרבנן:

11 כל מדידות - כלומר כל מדידות שבמקדש שהיו מודדין באותו עשרון כגון דכבש ואיל ופר היו נגדשות:

12 בין מבחוץ - שפת הכלי הילכך שפה מקדשה לבירוציהן:

13 לא נמשחו כל עיקר - כדקתני ומדת היבש חול מיהו למה שמודדין בו קדוש קדושת הפה וגברא למאי דצריך מקדיש ובירוציהן לא מקדיש דלא צריך להו:

14 פסולה - דמחוסרת זמן היא דמשפטה לעמוד על השלחן שבעה ימים ולא עמדה אלא ששה:

15 יניחוה לשבת הבאה - י"ג יום:

16 שאפי' היא על שלחן ימים רבים - כגון ששה ימים שעמד על השלחן קודם שבת הבאה:

17 ואמאי - אין בכך כלום נהי נמי דאין לינה פוסלת בו לגזור שלא יאמרו:

18 מפקידין בכלי שרת - מניחין בכלי שרת דבר הקדוש דכל זמן שהוא בכלי שרת אין נפסל בלינה דהא האי לחם עמד יותר בכדי זמן על השלחן ולא נפסל ואתא לאכשורי דבר הפסול בלינה מפקידין כעין פקדון שלא יאבד ויפסל כל זמן שהוא שם:

19 פנים - סידור לחם הפנים הוא בהיכל:

20 אחוץ - מדידות מונחת מנחות בעזרה וכ"ע חזי להו ואיכא למגזר אבל פנים לאו כ"ע ידעי דעמד שם הלחם כל כך וליכא למגזר:

21 לקיץ המזבח - כשהמזבח בטל לוקחין מאותן נסכים כבשים לעולה ומקיצין אותם ולשון קיץ היינו דבלות כאדם שמביאין לו תאנים לאחר סעודה והכי אמרי' בפ"ק דשבועות קיץ בבנות שוח לאדם:

22 המקבל עליו - אחד שקבל מעות מן הגזבר וקבל עליו לספק לו סולת למנחות לכל השנה:

23 מארבע סאין בסלע - והוקרו ועמדו שלש סאין בסלע מספק מארבע דמעות הקדש קונות דהא הדיוט הקדש קנו ממנו במעות דכתיב ונתן הכסף וקם לו:

24 ועמדו מארבע מספק מארבע. דלא יהא הדיוט חמור מהקדש דכל זמן שלא משך יכול לחזור ואותו מותר סולת שחוזרין ומספקין מקיצין את המזבח וסלתות קרי נסכים שהרי למנחת נסכים הם באים:

25 ואם לנו נפסלו בלינה:

26 גמ' ועשיתם אשה כו' - זהו פרשת נסכים בפרשת שלח לך אנשים:

27 שעירי חטאת - של מוספי רגלים דבכולהו כתיב ושעיר חטאת אחד כל המקראות של הלכה זו כתובים באותה פרשה:

28 בכלל היה - בכלל ועשיתם אשה דשמעי' מינה דכל אשה טעון נסכים חוץ מאלו דאמעט:

29 לפי שנאמר עולה - עולה או זבח משמע כל עולה טעונה נסכים ואפילו עולת העוף:

30 ועוף אינו זבח - דבמליקה הוא ולא בזביחה:

31 ת"ל מן הבקר או מן הצאן - או בא לחלק שאם רצה אחד יביא ואם רצה שנים יביא:

32 ור' יונתן למה לי קרא - לחלק:

33 הא אמר - לגבי אביו ואמו קלל משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו:

34 עד שיפרט הכתוב יחדו - וה"נ כיון דכתיב מן הבקר ומן הצאן ולא כתיב יחדו ממילא שמעינן שאם רצה להביא אחד יביא:

35 סד"א הואיל וכתיב - בויקרא זמן הצאן דכיון דשני קרא בדיבוריה דכתיב מן הבקר ומן הצאן ודאי דוקא כתיב מדגבי בקר כתיב מן וגבי צאן כתיב ומן משמע דוקא נקט גבי בקר משום דלפרושי מן הבהמה אתא וגבי צאן לאוסופי אתא כתיב ומן והכי קאמר מזה אחד ומזה אחד יביא וכמאן דכתיב יחדו דמי: