כתב יד רש"י על מנחות פ״ח

1 את מי אביא תחתיו - להשלים שבע מדות:

2 בירוצי המדות - המלא גודש כשמודדין יין וממלא כלי ביותר יש בו בירוצין ואם מיד מערה בכלי גדול נמצאו בירוצין בתוכו ואם לאו נופל לארץ מאליהן:

3 למ"ד ממטה למעלה - דחשיב רביעית בראשון:

4 קסבר בירוצי המדות נתקדשו ורביעית יהיב רחמנא למשה ואמר ליה - משתי אלה עשה חצי לוג ומשתי חצי לוג וכן הין:

5 שער דעיילי בהו בירוצין - שיהא החצי לוג גדול שיכנסו בו שתי רביעיות ובירוציהן דבסתמא הכי הוא שהמערה כלי קטן של רביעית לתוך כלי גדול כגון חצי לוג בירוציה נופלין לתוכה ואינן נשפכין לארץ:

6 ור"מ דחשיב הין ברישא קסבר לא נתקדשו והין יהיב ליה רחמנא למשה ואמר לו לעשות ממנו חצי ההין ושלישית ההין וכן הדרך שהמערה כלי גדול כגון הין למלאות כלי קטן כגון חצי ההין בירוציהן נשפכין לארץ אלמא ה"ק ליה שער דיפקו הבירוצין:

7 במלאים קא מיפלגי - דכתיב שניהם מלאים סולת וה"ה לכל המדות דקרא מאן דחשיב הין ברישא קסבר מלאים שלא יחסר ושלא יותיר הלכך יעשה הין מצומצם וממנו יכוין שאר המדות למדת הין דאי אפשר לעולם שלא יהיו שתי מדות קטנות כשמודדו לתוך אחת גדולה יתירות עליה מפניא מפני האופיא הגדולה כשמערין שני כלים בתוך כלי אחד אבל כשמודדין בהין את חצי ההין שופך מן היין לחצי ההין בנחת אין כאן אופיא:

8 קסבר מלאים שלא יחסר - אבל אם הותיר מלאים קרינן ביה:

9 שפיר קאמר להו ר"ש לרבנן - וכי מה היה ההין משמש:

10 כדאמר רבינא - לקמן בהאי פירקא:

11 שבע מדידות - בתוך כלי אחד דשנתות היו בהין:

12 מתני' רביעית מים למצורע - כדכתיב ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס וגו' ואמרי' במס' נזיר סוטה דף ט"ז ע"ב מים שדם צפור ניכר בהם וכמה הם רביעית:

13 רביעית שמן לנזיר - כדאמר בפ' התודה ללחם נזיר:

14 חצי לוג מים לסוטה - כדאמרי' במסכת סוטה דף ט"ז ע"ב חצי לוג מים היה ממלא מן הכיור:

15 וחצי לוג שמן לתודה - מפורש נמי בהאי פירקא:

16 בלוג היה מודד - שמן לכל המנחות:

17 ואפי' מנחה של ס' עשרון - והא דנקט ס' עשרון דס' עשרון מתנדב אדם בכלי אחד וטפי מהכי לא כדמפרש בפ' המנחות והנסכים:

18 ששה לוגין לפר דהיינו חצי ההין כדכתיב בלול בשמן חצי ההין גבי מנחת נסכים בפרשת שלח לך:

19 וארבע לאיל - דהיינו שלישית ההין:

20 ושלשה לכבש - רביעית ההין דהין י"ב לוגין:

21 ששה לפר - ששה לוגין יין לנסכי הפר והוא הדין לשמן:

22 גמ' חוץ הוא - מחוץ למחנה היו מטהרין את המצורע ולמה להו לקדושי:

23 ואי נזיר - שמקדש רביעית ללחמי נזיר:

24 לחם בשחיטת איל הוא דקדיש - ולא בשמן כדאמרי' בפ' התודה למה ליה לשמן כלי שרת הא לאחר אפייתו לא קדוש הוא עד שחיטת האיל:

25 רביעית שמן לכל חלה וחלה - דשש חלות היו בבוקר ולוג ומחצה שמן היינו רביעית לכל חלה:

26 מארץ מרחק - ר' חייא עלה מבבל כדאיתא בפ"ק דסוכה:

27 חצי לוג למה נמשח אי לחצי לוג מים דסוטה חולין הוא - בתמיה וכי חולין הם המים שיהא צריך לקדשן:

28 והא מים קדושים כתיב - דאמרינן בספרי אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו:

29 ה"ג חצי לוג למה נמשח אי סוטה חולין הוא מים קדושים כתיב אי תודה כו':

30 נדשן השמן - כלומר נתמלא שמנו מדשן הפתילה אינו יכול להדליקו עד שמדשנו:

31 כמדה ראשונה - חצי לוג:

32 אי כמה שחסרה - כלומר אותה מדה שהשליך לחוץ:

33 דמשער ליה - קודם שישליכנה יתנהו במדה אחת:

34 א"כ כו' והדרך - וחידודך כלומר מחודד אתה דהכי דרשינן במסכת שבת ס"ג ע"א והדרך צלח רכב אלו שני תלמידי חכמים שמחדדין זה את זה בהלכה:

35 על דבר אמת - שיפה צערתני השבתני:

36 נר של מקדש - נרות של מנורה שבהן נותנין את השמן והפתילה:

37 של פרקים - של חוליות לא של חוליות ממש שיוכל לפורקן ולסלקן מן המנורה אלא שיכול לכופפה למטה ולזוקפה במקומה ובלעז פליירי':

38 קסבר כי כתיב ככר ומקשה - דמשמע מחתיכה אחת יעשה הכל:

39 אמנורה ונרותיה - הנרות הם מחוברים בה מאותה חתיכה עצמה ואין יכול לסלקן בשעת הטבה לגרוף את הדשן ואי לאו דמפרקא הואי שיכול לכופפה לא היה מתטייבה יפה:

40 מסלקן - לנרות מן המנורה:

41 ומניחן באהל - במקדש:

42 ומקנחו בספוג כו' - אלמא מקשה לאו אנרות קאי דאין באות מאותה חתיכה ויכול לסלקן:

43 מצי מזיז לה - בתמיה ואי הוה מצי מזיז לה אמאי לא הוה מזיז לה לקנחה יפה יפה:

44 אלא אימא לא היתה זזה - שאין יכול לסלקה:

45 על גבה - על כל נר לכסויי והנר היתה ארוכה כמין ספינה קטנה:

46 כשהוא מטיבה - לנר דוחק לטס כלפי פיה והנר מתגלה וכופפה הנר למטה:

47 וכשהוא נותן בה שמו - לאחר שזקפה בתחלה דוחק את הטס:

48 כלפי ראשה - ראש שהוא מחובר למנורה והטס היה מנוקב באמצע ונגד הנקב נותן את השמן לתוך הנר. פיה מקום שהוא הפתילה: