מקור מנחות פ״ו ב:ב׳
2 אַף כׇּל הַמְּנָחוֹת הָיוּ בַּדִּין וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״זָךְ״ – אֵין ״זָךְ״ אֶלָּא נָקִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״כָּתִית״ – אֵין ״כָּתִית״ אֶלָּא כָּתוּשׁ.
פירוש כתב יד רש"י על מנחות פ״ו ב:ב׳
2 אין זך אלא נקי - כגון אותו שיוציא בלא טעינה בסלים ואפי' נטחנו הזיתים בריחים:
3 אלא כתוש - לא יהא טחון בריחים אלא כתוש במכתשת: