1דף יד ע"ב הא דתנן משלחין כלים אע"פ שיש כלאים אוקימנא בקשין ובמסכת יומא אמר רב אסי בגדי כהונה קשין הן ולפיכך היו פושטין אותן ומניחים אותן תחת מראשותיהן ואיכא דקשיא ליה ההיא דגרסינן במס' ערכין הכל חייבין בציצית כהנים ולוים וישראלים והוינן בה פשיטא כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו וכו' ואם איתא דבגדי כהונה קשין הם הא לא אשתרי להו כלאים ונ"ל כאן באבנט כאן בשאר בגדים ההיא דבמסכת יומא באבנט נאמרה שפרחי כהונה הדיוטים היו ולא היה בבגדיהם כלאים אלא באבנט בלבד והאבנטים של כהן גדול ושל כהן הדיוט היו קשין מפני שהיו חוגרין בהן מתניהן אבל זה שאמרו במסכת ערכין דאשתרי כלאים לכהנים בבגדי כהונה בחשן ואפוד של כהן גדול שהיה בהן כלאים והיו רכין ולא קשין לפי שהיו עשויין ללבישה ומדאסיקנא התם בבגדי כהונה היוצא בהן במדינה אסור איכא למימר דאדחיה לה דרב אשי דאמר בגדי כהונה קשין הן ואיכא למימר האי דקתני במדינה אסור לאו משום כלאים אלא מעלה דרבנן היא ומעלה שעשו בבגדי קדש ודיקא נמי דקתני אסור ולא קתני חייב ש"מ ויש מי שפירש שלא אמרו בגדי כהונה קשין הן אלא לענין הצעה תחתיו של אדם דמדאורייתא שריא ורבנן הוא דגזרו בה ברכין ולא בקשין שאין דרכו של אדם להשתמש בהן ליהנות מהן אבל בלבישה אסורין הן בגדי כהונה אע"פ שהן קשין כיון שהן שוע טווי ונוז ולפי' חייב בהן במדינה משום כלאים וכל שהוא שוע או טווי או נוז דהוא כלאים מדרבנן ולא דאורייתא אם הוא קשה מותר אפילו בהעלאה דלא גזור רבנן בקשין והיינו טעמא דנמטא גמדא דנרש שאפילו היה מן הרכים לא היה אסור אלא מדרבנן כדתנן הלבדין אסורין מפני שהן שועין ובסוף מס' נדה אסיקנא דמדאוריי' בעי' שוע טווי ונוז שלשתן כאחד מדאפיק בהו רחמנא בחד לישנא דכתיב שעטנז:2דף טו ע"א הא דאמר אביי היה בא בדרך ותפלין בראשו כתבה הרי"ף ז"ל בפרק המוצא תפילין בקצרה ויש לומר דלענין שקיעת חמה בחול לא קיימא כוותיה דאביי משום דאסיקנא בדוכתא לילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן הלכך אין צריך להניח ידו עליהן אבל ביושב בבית המדרש ותפלין בראשו וקדש עליו היום איתא לדאביי וכרבי עקיבא דאמר לילה זמן תפילין שבתות וימים טובים לאו זמן תפילין קיימא לן הלכך מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו ולא שביק להו היושב בבית המדרש בבית הסמוך לבית המדרש או הבא מן הדרך בבית הסמוך לחומה אע"ג דמנטרין התם מחמת כלבי אי לא מנטרין מחמת גנבי ממטי להו לביתי' דכיון דידיה נינהו בעו לנטורינהו ואי מנטרן אפילו מחמת גנבי בבית הסמוך לבית המדרש או בבית הסמוך לחומה ממטי להו עד דמטי התם ושביק להו והיכא דלא מנטרן לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אפי' מחתן בארעא ומשכח להו ממטי להו דרך מלבוש עד דמטי לביתיה ואי משכח להו בשבת ומחתן בארעא בדוכתא דמנטרן מחמת כלבי ולא מחמת גנבי שביק להו כדאיתנהו:
