המאור הקטן על ביצה ב׳

1 דף ג ע"ב והא דתניא אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה הלכה היא ומייתי' לה בהלכה למעשה בעובדא דאושפזיכניה דרב אדא בר אהבה ואע"פ שהביצה אפשר לגמעה כשהיא חיה כיון שדרך הנאתה על ידי בישול הוא איסור מוקצה נוהג בה ביו"ט ומתוך שנוהג בה ביו"ט דרך הנאתה נוהג בה בשבת אפילו בגמיעה ואפילו בטלטולה לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה שהם שלא כדרך הנאתה ובהא אפילו ר"נ דמוקי' לה למתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מודה וכל שכן לרבה ורב יוסף ור' יצחק דמוקמי לה למתני' בטעמא אחרינא שאין לדבריהם להפריש בין שנולדה ביו"ט לנולדה בשבת הכל אסור מטעם אחד:

2 והא דאמרי' וספיקה אסור' אוקמה דב אשי דהוא בתרא בספק יו"ט ספק חול ומשום דה"ל דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל וכשם שאינו בטל כך ספקו אסור אע"פ שהוא ספק דדבריהם ואין צ"ל בספק טרפה שהוא ספק דאורייתא ודאמרי' נתערבו באלף כולהו אסורות פירשוה המפרשים בודאי אבל לא בספיקה ודאמרי' עלה אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול ה"ל דבר שיש לו מתירין כלומר הוה ליה ודאה דבר שיש לו מתירין אלא אי אמרת ספק טרפה אפילו ודאה דבר שאין לו מתירין הוא וליבטול ברובא אבל ספיקה שנתערבה באחרות אינה אוסרת שאין לנו איסור ספק ספיקא כה"ג אלא לר' יהודה דאמר רמוני באדן אסורין בכל שהן כיצד נפלה אחת מהן לרבוא ומרבוא לרבוא אסור ואיתא בכל הזבחים ויש ספרים משובשים בענין הזה במקצת הנוסחאות. ואיכא דקשיא ליה על הא דרב אשי דאוקמא בספק יו"ט ספק חול מההיא דאמרינן כי לא בדק אימור מאתמול גמרה ואמאי תיהוי בספק יו"ט ספק חול ותיתסר ואיכא למימר דאפי' בדספנא מארעא טפי שכיח למירמא ביממא מלמירמא בליליא ומשום הכי תלינן לקולא ואזלינן בתר רובא ולמירמא בליליא טפי שכיח מדר' יוחנן דאמר ביצה שיצאה רובה מערב יו"ט וכו' הילכך היכא דבדיק מאתמול אסורה בדספנא מארעא וכדר' יוסי בן שאול:

3 ומצאתי לרב ר' אפרים ז"ל היכא דשחט תרנגולת ביו"ט אחר השבת ומצא בה ביצים גמורות אסורות דאיכא למימר דילמא מאתמול גמרי ואין שבת מכינה ליו"ט וכשם שאסור ספק יו"ט ספק חול כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו אסורות ולא נתכוונו דברים הללו אצלי כי ביצים במעי תרנגולת כאחד מאיבריה הם ואינם נאסרות אפי' ביו"ט שאחר השבת:

4 ל"ק הא לן והא להו לדידן בני בבל שאנו רגילים לעשות שני ימים מספק בין קודם תקנה בין לאחר תקנה לא נתחדש אצלנו שום סימן לתקנת רבן יוחנן בן זכאי וכשם שקודם תקנה היתה ביצה אסורה לפי ששני הימים היו קדושה אחת כך לאחר תקנה אע"פ שחזרו להיותן כשני ימים טובים של גליות שהן מספק אפ"ה ביצה אסורה כמנהגנו קודם תקנה והוא הדין אף בא"י בכל מקום חוץ ממקום הועד הכל הוא כמנהג בני בבל אבל לדידהו במקום הועד שלא היה להם שום ספק קודם תקנה שהיו נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש היתה ביצה אסורה דהויא לה קדושתא אריכתא שני הימים כיום אחד ארוך דמו. ולאחר שהתקין רבן יוחנן להיות מקבלין עדות החדש כל היום אפילו באו מן המנחה ולמעלה לא היו נוהגין כי אם אותו היום בלבד קדש ואם לא באו עדים כלל אותו היום היו נוהגין אותו למחר בלבד קדש נמצא בין כך ובין כך אין הקדושה אלא יום אחד ואע"פ שהיו משמרין כל היום הראשון בקדושה שמא יבאו עדים עד הערב ולא היו מפסיקין אותו מקדושתו עד הערב משום זה הספק ולערב אם לא באו עדים כלל היו נוהגין למחר קדש אין קדושת הספק של יום ראשון מצטרפת לקדושת הודאי של יום שני ואם נולדה בזה מותרת בזה דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע דיומא קמא חול גמור מאחר שלא באו עדים כלל:

5 והרי"ף ז"ל כתב מדאמר רבא אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מי לא מודה וכו' שמעי' מינה דבני א"י מחייבי למעבד שני ימים טובים של ר"ה ואין לנו שום ראיה מדברי רבא על מה שכתב שלא נאמרו דברי רבא אלא בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה אבל בדורות הללו מאחר שהותקן סדר העיבור ע"פ המנהג שנהוג בידינו הרי חזרה כל א"י להיות כבית הועד שאין להם ספק בקדושת היום ואינן חייבין לשמור כ"א יום אחד בין בר"ה בין בשאר ימים טובים וכן נהגו לעשות בא"י כל הדורות שהיו לפנינו עד עתה חדשים מקרוב באו לשם מחכמי פרובינציאה והנהיגום לעשות שני ימים טובים בר"ה על פי הלכות הרי"ף ז"ל וכן כתב ה"ר אפרים ז"ל כמו שכתבנו אנו ונמצא בשאלה למר רב נסים ז"ל מלפני רבינו האיי גאון ז"ל למה אמר אדונינו כי בני ארץ ישראל תופסין ר"ה שני ימים הלא אנו רואים עד עתה שאין תופסין אלא יום אחד והשיב בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה אין מקום הוועד עושין אלא יום אחד אבל חוץ לתחום אותו מקום נוהגין שני ימים מקודם ושולחין שלוחים לכל מקום לאיזה יום קדשו בית דין את החדש וכל מקום ששלוחי תשרי מגיעין אין נוהגין את שאר המועדות אלא יום אחד וזו היא ששנינו על ששה חדשים שלוחים יוצאין ואשר אמרתם בעבור בני א"י ביו"ט של ר"ה כך אמרנו בדין הוא שיעשו כמנהג הראשונים ולא ישנו ממנהג אבותיהם נ"ע אלו דברי גאון ז"ל ומכל מקום אתה למד שלא היו נוהגין בכל ארץ ישראל לעשות אלא יום אחד בין בראש השנה בין בשאר ימים טובים: