המאור הקטן על ביצה י׳

1 דף כ' ע"א ההוא גברא דאמר להו הבו להו ארבע מאה זוזי לפלניא ולנסוב ברתאי וכו'. פירשה הרי"ף ז"ל בפרק מי שמת לישנא קמא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי בין בברתיה כולה כדכתיבנא התם בהלכות ויש מפרשים משום דכל תנאי שקדמו מעשה אינו תנאי ודעתינו נוטה לזה הפירוש. אע"פ שיש הרבה מן החכמים שאמרו דלא בעי' תנאי כפול ותנאי קודם למעשה בממון אלא באיסורא בלחוד כגון גיטין וקידושין שהרי אנו הולכין בממון אחר אומדן דעתא ומה לנו לדקדק בכל לשון שהוציא בו תנאו לא יהא אלא שיהא גלויי דעתא בעלמא ולי לא נראה כן דשאני היכא דהוציא התנאי בשפתיו ממי שלא הוציאו בשפתיו וגלה בדעתו שזה שגלה בו דעתו יש לומר אם היה מוציאו בשפתיו היה מוציאו כהלכה וזה הוציאו בשפתיו ולא הוציאו כהלכה כמו שאנו למדין מתנאי בני גד ובני ראובן אין תנאו כלום והמעשה מקוים והתנאי בטל ומשנה שלימה היא לענין ממון בבבא מציעא בפרק השוכר כל תנאי שמעשה בתחלתו אינו תנאי:

2 הא דאתמר האופה מיום טוב לחול ביררנוה גם אנו בפרק אלו עוברין יפה יפה שלא כדברי הרי"ף ז"ל:

3 והא דפסק הרי"ף ז"ל כרבי יוסי הגלילי דאמר לכם ולא לכלבים לא נראו לי דבריו מדא"ל אביי לרב יוסף לרבי יוסי הגלילי הני סופלי לחיותא היכי שדינן להו ביומא טבא ואיצטריך לשנויי ליה בשנויי דחיקי ודלא כהלכתא דהא דקא משני ליה רטיבתא חזיין להיסק גדול דלא כהלכתא הוא כדאמרי בחיזרא והלכתא יבישא שרי רטיבא אסור ובהדיא תנינן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים אפילו בשבת וכ"ש ביו"ט וצדין חיה ועוף מן הביברין ביו"ט ונותנין לפניהם מזונות וקודר אדם קב או קביים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש ומתירין פקיעי עמיר לפני הבהמה ומפספסין את הכפין ומלהקטין את התרנגולין ונותנין מים למורסן ונותנין לפני אווזין ותרנגולין ולפני יוני הדרסיאות וכל אלו מותרין שלא על גב ריפתא דלא כרבי יוסי הגלילי בסופלי דחיותא והיאך איפשר לדחות כל אלו משום משנה יחידאה דעיסת הכלבים שנשנית כרבי יוסי הגלילי אגב גררא דעירוב ושתוף וברכה וזימון וחלה ומצה בפסח. ועוד יש לומר דמודה ר"ע בעיסת הכלבים כיון דאפשר להו לכלבים לעיסה בלא אפייה לא טרחינן להו במלאכה יתירא אלא בזמן שהרועים אוכלין ממנה ומכל זה נראה לנו שהלכה כר"ע דאמר אפילו נפש בהמה במשמע ותו לא מידי:

4 והא דאמר רב הונא מי שלא הניח עירובי תבשילין עושין לה כדי חייו הלכה היא ואע"פ שלא הקנה קמחו לאחרים ואע"פ שלא כתבה הרי"ף ז"ל: