עץ יוסף על בראשית רבה צ״ז

מהדורה: מדרש רבה עם פירוש עץ יוסף, וורשא תרכ"ז

עץ יוסף על בראשית רבה צ״ו:ה׳ » « עץ יוסף על בראשית רבה צ״ח:א׳

1 בראשית רבה פתח ↗

יְראוּ אֶת ה' קְדשָׁיו תהלים לד, י, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת יוֹסֵף יָצָא וּפָנָיו מַצְהִילוֹת, וְהַשְּׁבָטִים אוֹמְרִין דִּין כָּל עַמָּא עִם קַיָּמָא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא מֶלֶךְ, עִם מִן דְּקַיָּמִין קַיָּמִין. אָמַר לָהֶם יַעֲקֹב אָבִינוּ יְראוּ אֶת ה' קְדשָׁיו, אֲנָא מְסַפְּקָא לְכוּלֵּיהּ.

2 בראשית רבה פתח ↗

וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר בראשית מח, טו, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְאָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְנָשִׂיא מְהַלֵּךְ וְהַזְּקֵנִים לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִין לִכְבוֹדוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ.

3 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

רַבִּי שִׁילָא אוֹמֵר: כָּל הַיְלָדִים שֶׁהִשְׁלִיכוּ הַמִּצְרִים לַיְּאוֹר לֹא מֵתוּ, אֶלָּא הַיְּאוֹר הָיָה מַפְלִיט אוֹתָם לְמִדְבַּר מִצְרַיִם. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא סֶלַע בְּפִי כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְסֶלַע בְּצִדּוֹ. וְהַסֶּלַע שֶׁהָיָה בְּפִיו הָיָה מֵינִיק אוֹתָם וּמֵסִיךְ אוֹתָם שֶׁמֶן כְּחַיָּה שֶׁהִיא מַסֶּכֶת אֶת בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר״. וּכְשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל רָאוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִכִּירוּהוּ וְקִלְּסוּהוּ וְקִדְּשׁוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״.

3 יבמות פתח ↗

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, פָּסוּק זֶה שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ: ״נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי״. מַאן אַמְרֵיהּ? אִילֵּימָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא — מִי אִיכָּא זִקְנָה קַמֵּיהּ? וְאֶלָּא דָּוִד אַמְרֵיהּ — מִי קַשִּׁישׁ כּוּלֵּי הַאי? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ.

3 בראשית רבה פתח ↗

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע וגו' בראשית מח, טז, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, קָשָׁה הִיא הַפַּרְנָסָה כִּפְלַיִם כַּלֵּדָה, בַּלֵּדָה כְּתִיב בראשית ג, טז: בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. בַּפַּרְנָסָה כְּתִיב בראשית ג, יז: בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הִקִּישׁ גְּאֻלָּה לְפַרְנָסָה, וּפַרְנָסָה לִגְאֻלָּה, מַה גְּאֻלָּה כִּפְלַיִם אַף פַּרְנָסָה כִּפְלַיִם. מַה פַּרְנָסָה בְּכָל יוֹם, אַף גְּאֻלָּה בְּכָל יוֹם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר וּגְדוֹלָה מִן הַגְּאֻלָּה, שֶׁהַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי מַלְאָךְ וּפַרְנָסָה עַל יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. גְּאֻלָּה עַל יְדֵי מַלְאָךְ, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי, וּפַרְנָסָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תהלים קמה, טז: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קלו, יג: לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים, וּכְתִיב תַּמָּן תהלים קמה, כה: נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. בראשית מח, טז: יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, זֶה יְהוֹשֻׁעַ וְגִדְעוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יהושע ה, יג יד: וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדוֹ וגו' וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק צָעַק מִתּוֹךְ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו, יהושע ה, טו: וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה', שַׂר צָבָא שֶׁל מַעְלָן אָנִי, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי נִרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִרְאֶה, זֶה סִימָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אָרוֹךְ נִרְאֶה הָיָה רַבִּי נִרְאֶה. עַתָּה בָּאתִי, עִם משֶׁה רַבְּךָ בָּאתִי, אֶלָּא שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר שמות לג, טו: אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים וגו', לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיִיתִי יָכוֹל שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתִי שְׁלִיחוּתִי, וּלְמַטָּה לֹא הָיִיתִי יָכוֹל שֶׁעֲדַיִין הָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים, אֶלָּא הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּעֲשֶׂה כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לִי משֶׁה רַבְּךָ וְנִדַּחְתִּי. בראשית מח, טז: וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מָה הַדָּגִים הַלָּלוּ אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יהושע יז, יד: וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶל יְהוֹשֻׁעַ וגו', אָמַר לָהֶם אֵין אַתֶּם מִתְיָרְאִין מִן הָעַיִן, אָמְרוּ לוֹ זוֹ הִיא בְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָנוּ אַבָּא וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מָה הַדָּגִים הַלָּלוּ אֵין נִתְפָּסִים אֶלָּא בִּגְרוֹנָם, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין נִתְפָּסִין אֶלָּא בִּגְרוֹנָם שופטים יב, ו: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת. מַה דָּגִים הַלָּלוּ גְּדֵלִין בְּמַיִם כֵּיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת טִפָּה אַחַת מִלְּמַעְלָה מְקַבְּלִין אוֹתָהּ בְּצִמָּאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא טָעֲמוּ טַעַם מַיִם מִימֵיהוֹן, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל גְּדֵלִין בַּמַּיִם בַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהֵן שׁוֹמְעִין דָּבָר חָדָשׁ מִן הַתּוֹרָה הֵן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בְּצִמָאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא שָׁמְעוּ דְּבַר תּוֹרָה מִימֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי לֵוִי שִׁשִּׁים רִבּוֹא תִּינוֹקוֹת עִבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלַיְלָה אֶחָד, וְכֻלָּן הֻשְׁלְכוּ לַיְאוֹר וְעָלוּ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל משֶׁה, הוּא שֶׁמּשֶׁה אוֹמֵר במדבר יא, כא: שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ, כֻּלָּן לְרַגְלִי עָלוּ. רַבִּי זַכַּאי רַבָּה מַיְתֵי מִן הָכָא, וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מַה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ שִׁשִּׁים רִבּוֹא כָּךְ בִּגְבוּל דָּגִים שִׁשִּׁים רִבּוֹא. מַה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ לֹא מֵתוּ, אַף בִּגְבוּל דָּגִים לֹא מֵתוּ. מִי שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם הַדָּג בְּנוֹ מַכְנִיסָן לָאָרֶץ דברי הימים א ז, כז: נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ.

4 שבת פתח ↗

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָאוֹמֵר רְאוּבֵן חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר״ — מְלַמֵּד שֶׁכּוּלָּן שְׁקוּלִים כְּאֶחָד. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו״ — מְלַמֵּד שֶׁבִּלְבֵּל מַצָּעוֹ שֶׁל אָבִיו, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שָׁכַב עִמָּהּ.

5 בראשית רבה פתח ↗

וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא בראשית מח, כ, כְּשֵׁם שֶׁקְּדָמוֹ כָּאן כָּךְ קְדָמוֹ בְּכָל מָקוֹם, קְדָמוֹ בַּתּוֹלָדוֹת, אֵלֶה תּוֹלְדוֹת בְּנֵי אֶפְרָיִם וְאַחַר כָּךְ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה. בַּיֻּחָסִין במדבר א, לב: לִבְנֵי אֶפְרַיִם תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם. קְדָמוֹ בַּנַּחֲלָה יהושע טז, ח: זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה. קְדָמוֹ בַּדְּגָלִים במדבר ב, יח: דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ במדבר ב, כ: וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה. קְדָמוֹ בַּנְּשִׂיאִים במדבר ז, מח: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ במדבר ב, נד: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה. קְדָמוֹ בַּשּׁוֹפְטִים, יְהוֹשֻׁעַ מִשֶּׁל אֶפְרַיִם וְגִדְעוֹן מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה. קְדָמוֹ בַּמְּלָכִים, יָרָבְעָם מִשֶּׁל אֶפְרַיִם וְיֵהוּא מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה. קְדָמוֹ בַּבְּרָכָה בראשית מח, כ: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. קְדָמוֹ בַּבְּרָכָה בראשית מח, כ: וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.

6 בראשית רבה פתח ↗

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב וגו' בראשית מח, כא, בַּר אֲחוֹי דְּרַבִּי יוֹסֵי שְׁלשָׁה סִימָנִים נָתַן לָהֶם הַזָּקֵן, הַבָּא בְּסִגְנוֹן שֶׁלּוֹ אָנֹכִי, וְהַמְמַנֶּה מִכֶּם זְקֵנִים, וְאוֹמֵר לָכֶם פָּקֹד, זֶה הוּא הַגּוֹאֵל. רַבִּי חוּנְיָא מוֹצִיא אָנֹכִי וּמַכְנִיס שֵׁם הַמְפֹרָשׁ תַּחְתָּיו. בראשית מח, כב: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, בֵּן שֶׁהִשְׁכִּים וְלֹא עָשִׂיתָ כְּמַעֲשֵׂיהֶן, לְפִיכָךְ תְּהֵא הַשְּׁכֶם בְּחֶלְקֶךָ. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בִּשְׁכֶם נִפְרְצָה הָעֶרְוָה וְגָדַרְתָּ אוֹתָהּ לְפִיכָךְ תְּהֵא בְּחֶלְקְךָ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם, זוֹ הַבְּכוֹרָה וּלְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, זֶה עֵשָׂו, וְכִי עֵשָׂו אֱמֹרִי הָיָה, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי, בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אֶחָד, זוֹ שְׁכֶם וַדַּאי, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, זֶה חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וְכִי אֱמֹרִי הָיָה, אֶלָּא חִוִּי בִּכְלַל אֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי, לֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, כֵּיוָן וכו':

1 יראו את ה' קדושיו. אקרא דויברך את יוסף קאי. ועז"א בשעה שבירך יעקב את יוסף היו פניו מצהילות והשבטים אומרים דין כל עמא עם קיימא פי' זה מנהג כל העם להטות רצונם עם מי שהשעה עומדת לו שהרי יוסף בשביל שהוא מלך נוטה אחריו אבינו יעקב ולפי שהיה ירא יעקב אפשר שיפרקו עול מורא שמים לומר אחר שיעקב ברוח נבואתו אינו מברך אלא ליוסף נראה שאין תועלת אלא למי שהוא טוב המזל. לכן אמר יעקב להם יראו את ה' קדושיו כי לא יחסרו כל טוב:

2 ואמרי לה רבי ברכיה אמר זה בשם ר"י ור"ל דפליגי בה כדמפרש:

3 ומביט כו' לראות ולהשכיח לרעות אותם במרעה טוב ושמן. כך היה השגחת השי"ת על האבות בשביל מעשיהם הטובים. ולפיכך כתיב אשר התהלכו אבותי לפניו שהשגיח עליהם בהשגחה מעולה:

4 ר"ל אמר לנשיא כו'. סבר שלפיכך כתיב לפניו כנשיא זה שהזקנים הולכים לפניו והוא אחריהם ולהודיע שהוא נשיא כי המה סיבת נשיאותו כך האבות הודיעו ופרסמו אדנותו של השי"ת בעולם:

5 אנו צריכין לכבודו פי' להשגחתו:

6 לכבודינו שאין נשיא בלא זקנים:

7 קשה היא הפרנסה כו'. נתבאר לעיל פ"ך סי' כ"ב:

8 מה גאולה כפלים כו'. עיין לעיל פ"ך גרס מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים. וע"ש ביאורו. וגי' הספר י"ל שמצינו כפל לשון גבי גאולה נחמו נחמו. אנכי אנכי. וכן רבים. והוא מורה על הקושי מת"כ:

9 קשים מזונותיו של אדם כקי"ס. וכן הוא בפרק ע"פ ויליף זה מדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר:

10 יברך את הנערים זה יהושע וגדעון כו'. דאיקרו נערים כדכתיב ויהושע ב"נ נער והוא היה מאפרים. ובגדעון נא' הצעיר בבית אבי והוא היה ממנשה והיה ברכתן ע"י המלאך וכדמסיק. ודרש מדכתיב עתה באתי לומר שנדחה בימי משה ועתה הגיע זמנו לבא. והוא המלאך שנא' עליו כי שמי בקרבו ואמרו בפ"ד דסנהדרין זה מטטרון ששמו כשם רבו ובכל מקום שהוא נראה הקב"ה נראה. והוא שר העולם דעליה אתמר נער הייתי וגם זקנתי כמבואר בפ"ק דיבמות. וכדי לבאר זה מייתי ענין גילוי המלאך ליהושע ומסיק עלה צעק מתוך צפורני רגליו. פירשו המפרשים שהתנפל ארצה לפני רגלי יהושע לבקש ממנו שלא לדחותו כאשר עשה לו משה רבו שבעבור זה היה תלוי ועומד באויר ולא היה יכול לבא לא למעלה ולא למטה כדמסיק. ודייק מדכתיב עתה באתי דייקא דמשמע עתה שכבר מת משה רבך הנה באתי כעת להנהיג את ישראל והטעם בזה עיין באורך ביפ"ת נזה"ק:

11 מה הדגים הללו אין העין שולטת בהן. לפי שהמים מכסים עליהם:

12 מה דגים כו' דלענין הרבוי מחול ירבון או כעפר הארץ מבעי ליה יפ"ת:

13 אין אתם מתיראין מן העין. בתמיה. משום דקאמרו ליה ואני עם רב. מהדר להו איך לא ייראו מהעין. ולכן ראוי להם להסתר מהעין. וז"ש ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם וגו' וכדמפרש בפרק י"נ דקאמר להו לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע. ופרשב"ם ויאמר להם יהושע להוסיף נחלה אי אפשר אך עצה טובה אני נותן לכם שאם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת כרות היער ותבנה לך שם בית מושב כדכתיב וברא אותם בחרבותם:

14 אמרו לו זו היא ברכה. ולכן אין אנו צריכין להסתר מהעין כעצתך וזהו שאמר ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר וכדפרשב"ם בפרק הנזכר כלומר אין אנו חוששין לאותו הר היינו יער כדכתיב התם הר יהיה לך כי יער הוא ע"כ:

15 ד"א מה הדגים הללו אין נתפסין. כצ"ל א"א וזה גם כן מכלל הברכה שעם היותם רבים לא ימעטו וישוחו אלא ממה שהם מפסידים לעצמם כמו שהיה בזמן ההוא שע"י מריבתם וגם שלא ידעו להזהר בלשונם נלכדו וכענין הדגים שאינן נתפסים אלא בגרונם שעל ידי רדיפתם אחר המזונות נאחזים במצודה רעה. ואם תפרש נתפסים בגרונם שבחכה ובמצודה נאחזים בגרונם. גם כן הם הסיבה שמכניסין ראשן במצודה. ולהכי נקט לשון שלילה יפ"ת:

16 ויאמרו לן אמר שבלת. הרי שעל ידי דבורם נתפסים. והדיבור מתייחס לגרון ע"ד לא יהגו בגרונם:

17 כך הן ישראל אע"ג דאין זה מיוחד לבני יוסף. וכן הא דר' לוי בסמוך. י"ל שתלה הדבר בזרע יוסף לפי שכל ישראל נקראו על שמם כדאי' לעיל פ' ע"א. ומברכת בני יוסף יתברכו כולם וכדכתיב להדיא בך יברך ישראל לומר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה נזה"ק:

18 בלילה אחד כלו' בזמן אחד שהרי כשהיו נולדים מיד היו המצרי' משליכין אותם ליאור וכיון שהושלכו כל אלו יחדיו נראה שלידתן ועבורן שוה. ואע"ג דאיכא יולדת לרע"א ואיכא לרע"ב ואיכ' לרע"ג כדאי' בפ' המפלת. לא נחית הכא להאי דיוקא ונקט בלילה אחד במקום זמן אחד יפ"ת:

19 ועלו בזכותו של משה. שאחר שהושלכו ליאור עלו דרך נס בזכותו של משה ואתי כמ"ד בפדר"א שכל הילדים שהושלכו ליאור עלו דרך נס שהיה היאור פולטם במדבר ושוב עלו ובאו מצרימה אל אביהם ואמם. וקאמר הכא שהיה הדבר בזכותו של משה בהיותו השורש הכולל לס"ר נשמות שבדורו והוא האיר מאורו לכולם נזה"ק:

20 כולם לרגלי עלו פי' בשבילי. כמו ויברך ה' אותך לרגלי. ודרשו כן ממלת רגלי. דלפי פשוטו הל"ל רגליים רש"א ועיין מ"ש בש"ר פ"א סימן כ"ט:

21 בגבול דגים ש"ר ביאור שהוא גבול של דגים:

22 מי ששמו כשם הדג כו' דדיק. למימר וידגו לרוב בקרב הארץ לרמוז כי מי ששמו כשם הדג בנו מכניסן לארץ נון בנו יהושע בנו דדג תרגומא נונא נזה"ק:

23 ידא דדחית תליתאי דעלמא. כלו' שבבואו לדחות כח ידו א"ל אביו ידי שהיתה דוחה ונצח המלאך שהוא שליש של עולם אתה מבקש לדחותה. ועז"א לא כן אבי וגו' כי אינני מבקש לדחות ידך בכח אלא מצד היושר. כי חק היושר הוא שלא לדחות הבכור מפני הצעיר. ויעקב לא חשש לדבריו לפי שעשה כן ברוח הקודש:

24 ידעתי מעשה ראובן כו' דאם לא כן ידעתי ידעתי למה לי:

25 ידעתי מעשה ראובן כו'. ר"ל שיעקב ידע בנבואה שראובן לא חטא כמ"ד בפרק במה בהמה שביקש ראובן לחטוא ולא חטא שכבש יצרו בשעת מעשה. וכן ידע במעשה יהודה שהמלאך של התאוה הטהו. וז"ש לו יעקב ליוסף מה דברים שלא נתגלה לך נתגלו לי. דברים שנתגלו לך כו' יפ"ת:

26 דברים שנתגלו לך היינו מכירתך. כי יוסף למה שראה מה שנמשך לו מקנאת אחיו בו על אהבת אביו אותו מהם. היה מקפיד בהיותו מטיל קנאה בין מנשה ואפרים בהודיעו חבה יתירה לקטן וחשב כי לא ידע יעקב מזה שמכרוהו. לזה אמר לו יעקב שאם הנסתר ממך נודע לי כ"ש המכירה שנודע לך. ואע"פ שהחרימו שלא לגלות ושתפו את ה' ביניהם כשנמצא יוסף התירו החרם יפ"ת:

27 ואפשר כן שכל כך יהיה זרעו עד שיתמלא ההם כל העולם כולו:

28 מדמים משתיק. כד"א שמש בגבעון דום:

29 עבדא בישא כך אמר יהושע אל החמה. וע"ל סוף פ' פ"ד:

30 כשם שקדמו כאן כו'. דק"ל מה ת"ל וישם את אפרים לפני מנשה הרי כבר נא' כאפרים וכמנשה. אלא ללמדך שהדים אפרים לכל דבר כדמסיק:

31 קדמו בתולדת אלה תולדות בני אפרים ואח"כ אלה תולדות בני מנשה. ביוחסין לבני אפרים תולדותם למשפחותם ואח"כ כתיב לבני מנשה. כ"ה הגיר' בכל הס' והיא מוטעת. וכבר תקנה בעל מת"כ וז"ל ה"ג קדמו בתולדות לבני אפרים תולדותם כו'. אבל גיר' הספר אלה תולדות כו' ביוחסין כו' הוא טעות כי אין זה מקרא בשום מקום וגם הוא תולדות הוא יוחסין. ובעל יפ"ת כ' דה"ג קדמו בתולדות בתחלה תולדות אפרים ואח"כ תולדות מנשה. ואולי מדכתיב וירא יוסף לאפרים בני שלישים וגו' גם בני מכיר בן מנשה. וההפרש בין תולדות ליוחסין. שתולדות פירושו שהוליד תחילה בנים. ויוחסין הוא לדעת יחס כל אחד:

32 קדמו בנחלה זאת נחלת בני אפרים ואח"כ זאת נחלת בני מנשה. נראה דצ"ל ואח"כ נחלת בני מנשה ומה שמצינו בפרשה פנחס ופ' מסעי שהקדים מנשה לאפרים י"ל שלא הקדים תמיד אפרים אלא בקדימת מעשה כמו בנחלה וכדומה. אבל לענין קדימה בכתוב מקדים לפעמים גם למנשה מפני כבוד בכורתו אע"פ שאפרים גדול ממנו נזה"ק:

33 קדמו בברכה שכל המתברך בהם מזכיר ראשונה את אפרים לפני מנשה:

34 קדמו בברכה וישם את אפרים כו'. פי' קדמו בברכת יעקב עצמו:

35 ואלהים פקוד יפקוד אתכם. ט"ס הוא שבהאי דיעקב לא כתיב זה אלא בקרא דיוסף וכצ"ל והיה וכו':

36 בר אחוי דר' יוסי אמר שלשה. כצ"ל:

37 שלשה סימנים נתן להם. הזקן הבא בסיגנון שלו אנכי כו'. שלשה סימנין נתן להם יוסף שהזקן פי' החכם הבא בסיגנון שלו פי' בנוסחא שלו אנכי. והממנה מכם כו' זהו הגואל ומפורש בש"ר פ"ג על הכתוב לך ואספת את זקני ישראל כו' פקוד פקדתי כו' שמות ט"ז אמר הקב"ה למשה מסורת היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן. ומהו פקד פקדתי כו'. אמור להם כמו שאמרתי ליעקב אביהם כן אעשה. ומה אמרתי לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. וכן יעקב אמר לבניו והיה אלהים עמכם והשיב אתכם. מיד ושמעו לקולך. למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא עכ"ל המדרש שם. והא דמייתי הכא סימנים שמסר יוסף. משום דקצתם רמוזים בדברי ישראל אליו הנזכר פה:

38 בסיגנון שלו אנכי שיגיד דבריו לפני ה' מי אנכי כי אלך וגו' אנכי בא אל בית ישראל. וכן מ"ש לו ה' וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ורבי חוניא מוציא זה לפי שלא נזכר לשון אנכי בדברי משה לישראל יפ"ת:

39 והממנה מכם זקנים דהיינו אלהים שדיינים נקראו כך:

40 בן שהשכיל ולא עשית כמעשיהם. כצ"ל פי' ולא עשית כמעשיהם של אנשי שכם כדמפרש שבשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה לפיכך תהא השכם בחלקך נזה"ק:

41 בשכם נפרצה הערוה שמיום המבול עמדו או"ה גדרו עצמן מן הערוה כדלעיל פרשה ע' ושכם בן חמור פרץ את גדרן שענה את דינה וכל בני העיר לא מיחו בידם:

42 זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון. הכוונה כי הבכורה היה לצורך העבודה קודם מת"ת כדלעיל פ' ס"ג ולבושו של אדה"ר היו כבגדי כהונה כדאי' בפדר"א ובזוהר וכדמפורש במדב"ר פ"ד וז"ל מתחלת ברייתו ש"ע היה אדה"ר בכורו ש"ע וכיון שקירב קרבנו לבש בגדי כהונה גדולה שנא' ויעש כו' כתנות עור וילבשם. ולכן כאשר ניתן הבכורה ליוסף לענין העבודה מסר לו ג"כ לבושו של אדה"ר שהם בגדי כהונה. ושניהם לקח מיד האמורי זה עשו:

43 במצות ומעשים טובים כי אלו הם חרבם וקשתם של הצדיקים כאומרו רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. כי לא בחרבם ירשו ארץ:

44 זו שכם ודאי פי' עיר ששכם שניתנה לו ונקבר בה. ופירוש שכם אחד על אחיך. שכם שהיא חלק יתירה לך על אחיך ויחסר מהכתוב מלת חלק:

45 וכי אמורי היה והלא חוי היה. כדכתיב שכם בן חמור החוי. ועם חוי הוא זולת עם אמורי כדכתיב וכנען ילד את צידון וגו' ואת האמורי וגו' את החוי וגו' בראשית ו' ט"ו וכל אחד היה לעם בפני עצמו אלא חוי בכלל האמורי פי' שפעמים נאמר אמורי על כל ז' אומות בדרך העברה כמו לתת אותנו ביד האמורי יהושע ז׳:ז׳ וזולתם. ואפשר הטעם להיות אמורי עם גדול שבהם. והשאר טפלים אצלו יפ"ת:

46 ולא היה אבינו יעקב רוצה. כדלעיל פרשה פ'. ובמדרשות אמרו שנתכנסו או"ה ועשו מלחמה גדולה כדאי' בס' הישר ובילקוט:

3 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, דִּכְתִיב: ״נוֹתֵן לֶחֶם לְכׇל בָּשָׂר״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״לְגוֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים״.

3 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: הַאי מַאן דְּיָדַע לְאַהְדּוֹרֵי לְמִינֵי כְּרַב אִידִית – לַיהְדַּר, וְאִי לָא – לָא לַיהְדַּר. אָמַר הָהוּא מִינָא לְרַב אִידִית, כְּתִיב: ״וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳״. ״עֲלֵה אֵלַי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: זֶהוּ מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, דִּכְתִיב ״כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ״.

3 בבא בתרא פתח ↗

הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאִיזְדְּהוֹרֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ יְהוֹשֻׁעַ – דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם עַם רַב אַתָּה, עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה״. אֲמַר לְהוּ: לְכוּ וְהַחְבִּאוּ עַצְמְכֶם בִּיעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט בָּכֶם עַיִן רַע.

4 בראשית רבה פתח ↗

וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו וגו' בראשית מח, יז, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יְדָא דִדְחַת תְּלִיתָאָה דְּעַלְמָא אַתְּ מְבַקֵּשׁ לִדְחוֹתָהּ. בראשית מח, יח יט: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי וגו' וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְּנִי יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, וּמַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר, מַה דְּבָרִים שֶׁלֹא נִתְגְּלוּ לְךָ נִתְגַּלּוּ לִי דְּבָרִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ לְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בראשית מח, יט: גַּם הוּא יִהְיֶה לְעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהוּא מַדְמִים גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵן שׁוֹלְטִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק עַבְדָא בִּישָׁא לָאו זְבִינֵיהּ דְּאַבָּא אַתְּ וכו':

עץ יוסף על בראשית רבה צ״ו:ה׳ » « עץ יוסף על בראשית רבה צ״ח:א׳