עץ יוסף על בראשית רבה ע״ו

1 ב' בני אדם כו'. כוונת המדרש להודיענו כמה החטא גורם. שהרי שני ב"א גדולים שבחר בהם הקב"ה והבטיחן ומ"מ נתיראו שמא גרם החטא:

2 ראוים היו ישראל כליה בימי המן כו'. מפני שיראו מגזירת המן ושכחו ההבטחה הנ"ל ובפסיקתא רבתי פ' ל"ג דרש ותשכח ה' עושך שנתיאשו מן הגאולה לגמרי בצרות המן. ובמדרש שעם פירוש האב"א גורס באמת בפנים המדרש כן ראוים היו ישראל כליה בימי המן לפי שנתייראו ונתיאשו מן הגאולה אלא לפי שנסמכה דעתן כו':

3 אילולא שנסמכה דעתן על דעת הזקן על דעת יעקב שגם הוא נתירא שמא יגרום החטא:

4 ואומר להם ותשכח ה' עושך ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק דהיינו המן שנתמלא חמה על מרדכי והיה מציק את ישראל וכונן להשחית:

5 מה אמר לכון כה אמר ה' כו'. ואע"ג דזה בנבואת ירמיה וישעיה קדמה נבואתו הרבה לירמיה. מ"מ יודעים היו דברי הנבואה קודם שנאמר מפי הנביאים כדכתבו תוספות בפ"ק דבבא קמא יפ"ת:

6 מה אמר לכון כו'. שההבטחה ההיא קיימת בלי אפשרות בטול כמו שלא ימדו שמים יפ"ת:

7 אם ראיתם שמים שמטו כו'. מפרש ימדו מלשון התמוטטות הנדוד ממקומו. ויחקרו מוסדי ארץ הוא כמו ויעקרו. שאותיות אחה"ע מתחלפות ותלה ירמיה ביטול ומיאוס ישראל בקיום שמים וארץ לפי שישראל היו סבה לבריאותם כמו שאחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וא"כ לא יתכן שהמסובב יהיה קיים והסיבה בטלה חלילה:

8 לא היא יראה ולא היא צרה. בתמיה כי כשירא ידענו שהוא מיצר:

9 אלא ויירא שלא יהרג ויצר שלא יהרוג את אחרים. כצ"ל. וכן הוא ברש"י בחומש נזה"ק:

10 מכח ישיבת א"י כו'. שחשש שמא יענש על מה שישב אצל לבן אחר ז' שנים כי תנאי אמו וישבת עמו ימים אחדים דהיינו ז' שנים כדלעיל:

11 מכח כיבוד אב ואם. תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי וגו' א"ר יהודה ב"ס כצ"ל א"א שמ"ש ויצר לו הוא צרת מיתת אביו ועיין ביפ"ת:

12 תאמר עד כאן היו התנאים כו'. שמפרש וייצר לו על העתיד דאפי' ינצל עכשיו בכח ההבטחה מ"מ שמא רק עד כאן היו התנאים ושמרני בדרך הזה ולא יותר נזה"ק:

13 שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז. משום שמא יגרום החטא כדקאמר בפ"ק דברכות. כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה:

14 הנה אנכי עמך הקב"ה א"ל הנה אנכי עמך והוא אמר כמסתפק אם יהיה אלהים עמדי. ואתיא כמ"ד לעיל פ"ע מסורסת היא הפרשה וההבטחה הנה אנכי עמך נאמרה לו קודם שאמר אם יהיה אלהים עמדי:

15 כי אהיה עמך כך אמר הקב"ה למשה:

16 בן נולד לך וסוף פסוק כי שלמה יהיה שמו וא"כ בטוח היה מה' שימלוך תחת אביו. ומה היה צריך לומר כן יאמר ה' על מה שאמר דוד להורידו לגיחון ולמשחו למלך תחתיו. אלא אמר כו':

17 בזוית אחד פן יגנוב משם וישאר לו הטמון במקום אחר. וכן לא יניח כל מעותיו בעסק אחד שמא יפסיד בעסק זה ויתקיים לו במה שהניח בעסק אחר:

18 ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו אלו אחינו שבגלות. והיה המחנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבדרום. כצ"ל האב"ה ור"ל היינו דרומה של א"י ששם למד ר"ע את ר' יהודה ור"מ ור' שמעון ור' יוסי כדאי' בפרק הבא על יבמתו ונראה שלא גלו ושם היו חכמים גדולים כדאי' במס' תמיד עשרה שאלות שאל אלכסנדר מוקדן את זקני הנגב. והם היו מתפללים ומתענין בב' וה' על אחיהם שבגולה:

19 אלא הבוחר בדרכיהם כו'. שהאוחז מעשי אבותיו הוא המתייחס אחריו ותעמוד לו זכותו לשישגיח ה' עליו:

20 הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם. לפי שיש תופסין מעשי אבותיהם מצד ההרגל לבד שלא בדעת והשכל ע"ד ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. ולכן אמר הבוחר בדרכיהם שצריך שבמעשה שיעשו כאבותיהם יהיה על צד הבחירה והדעת יפ"ת:

21 אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו כו' איני מתקיים עליו. נראה כי יש כאן דילוג וכן צ"ל ואלהי אבי יצחק כתיב בראשית כ"ח י"ב והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך. הא לעשו לא. אלא הבוחר כו'. דמהתם דייק שפיר דלמה לו להזכיר ליעקב שאברהם אביו. אלא לומר דדוקא לו תעמוד זכות האבות וזהו שדקדק בלשונו ואמר אני מתקיים עליו דהיינו ענין אומרו שם והנה ה' נצב עליו שהוא לשון העמדה וקיום כמו שדרש שם בהדיא על זה לעיל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם. ונסמך על מלת נצב כאמור. ולכן מייתי לה הכא ג"כ לומר שגם כאן אומרו אלהי אברהם הכוונה כי רק לו לבדו תעמוד זכותו וכאמור יפ"ת. והנזה"ק גרס והעושה כמעשיהם הוא מתקיים עליו כו' ואינו עושה כמעשיהם אינו מתקיים עליו. וכתב שכן הוא בספרים המדוייקים:

22 מי היה קרוב לדוד כו'. כי כששלח ה' אל אחז השמר והשקט כו' שאל לך אות. ולא אמר רק כה אמר ה' ולא אמר אלהי דוד אביך. אף שדוד קרוב לו יותר מלחזקיהו. ואומר לחזקיהו מלכים ב' כ"ה אלהי דוד אביך. הרי מניח ה' את אחז מלהזכיר לו זכות דוד. ולחזקיהו הזכיר זכות דוד. ש"מ דהבוחר בדרכיהם כו'. ולכן אחז שהיה רשע אין ה' משגיח בו אף בזכות אבותיו ואע"פ דמ"מ בישר ה' לאחז על הצלתו רצין ופקח. לא היה זה בזכות דוד אלא לצורך השעה ומפני רשעת פקח ורצין יפ"ת ונזה"ק:

23 איני כדאי שמעולם לא הייתי כדאי וראוי והגון לכל החסדים והאמת שעשית עמי אלא שעשית עמי דרך חסד וחנינה:

24 כדאי אני כו'. כדאי הייתי מתחילה אלא שקטנו זכיותי מכל החסדים שעשית עמי ומכל האמת אמיתת דבריך ששמרת לי כל הבטחות שהבטחתני:

25 בתורה כי במקלי עברתי וגו'. דריש דרמיז ביה שנתן מקלו בירדן ונבקע וכדפרש"י בחומש בשם המדרש. ובודאי לא נעשה בו נס זה אלא להיות סימן לבניו שבזכותו נבקע הירדן לבניו נזה"ק:

26 עבר ישראל את הירדן הזה ישראל סבא. דריש דרמיז אישראל סבא. גם הוא עבר את הירדן ועשה סימן לבניו לפי שגם הם בזכותו עברו את הירדן נזה"ק:

27 מלפני אלוה יעקב ולא אמר מלפני אלהי אברהם ויצחק אלא לרמוז לזכות יעקב:

28 אתר הוא תמן מצווח כו'. פי' מקום הוא שם שנופל הירדן בחמי טבריא בחזקה ורוגש מאד מת"כ ועי' במדרש אגדת בראשית פ' מ"ה המעשה הא"א:

29 הה"ד כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך. כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. ומפרש לה הכא על אותה שעה שברח יעקב מפני עשו ונכנס למימי הירדן במקום אשר נופל בחמי טבריא שהם חמים כאש להבה וניצול יעקב משם. והיפ"ת מפרש אתר הוא תמן כו' מקום הוא בחמי טבריא שנקרא ירדן וכשברח יעקב מפני עשו נכנס שם בבהלה ונעשה לו נס שחתר חתירה במקלו ועבר ונמלט ממקום אחר וברח:

30 הצל את בני כו'. שבקש רחמים גם על העתיד להציל את זרעו מיד זרע עשו שבאים מכחו בכחו של חרב דכתיב ביה על חרבך תחיה וצרת יעקב מצד עשו היה סימן לבניהם:

31 הה"ד מסתכל הוית כו'. מייתי האי קרא לומר שמה שחש יעקב לבקש על הצלת זרעו מיד בני עשו טפי מיד אחרים מפני שמלכות זה יותר גדולה שיצאו ממנו עשרה מלכיות יפ"ת:

32 פלן עתיר כו'. פלוני זה עשיר נעשה אותו מושל או חכם מחכמי עצה ויתן לנו ממון הרבה. או ע"י כן מבקשת לו עלילות ונוטלת ממונו:

33 בזכות אבותיך שאפילו אם אין לך זכות הרי זכות אבותיך קיים:

34 מכאן לעונה האמורה בתורה. דקי"ל דחיוב עונה לכל אחד כפי כחו וכפי מלאכתו וכדתנן בפרק אע"פ. ונפקא מינה לענין דאין האיש רשאי לסחור בענין שמתבטל מעונתו המוטלת עליו ולא לשנות ממלאכה שעונתה קרובה לאחרת שעונתה רחוקה בלא רשותה כדאי' בגמרא התם:

35 הטיילים בכל יום ב"א הבריאים והענוגים שאין להם מלאכה ויש שפירשו שאין פורעים מס:

36 הספנים הם הפורשים מיבשה לים הגדול לקצוי ארץ רש"י:

37 בנאיהם שלשים דהיינו הזכרים שהנקבות נבנות מהם. ופי' בניהם בוניהם:

38 שהוא צנוע בתשמישו. שאינו משמש בפני אדם:

39 לא פרסמו הכתוב ר"ל שסתם הכתוב מלהזכיר שם הזכר בפירוש כמו שזכר בכל מין ומין וכנה אותו בשם בונה כי פירש בניהם על פי האגדה בנאיהם:

40 ולמה נותן הגמלים באמצע כלו' כיון שהקדים פה תחלה בכולם המרובה במנין ה"ל להעמיד הגמלים לבסוף שהוא המועט במנין אלא רמז לו לעשו שיראה עצמו כיושב על הבימה הגבוה באמצע הבית. כמו הגמל שהוא באמצע כולם וגבוה מהם:

41 בא לקראתם. אמר תלת מילין הוא שאיל לן. כצ"ל. וכן הוא בילקוט. ור"ל שאותו העכו"ם היה סרדיוט. מאותן המסבבים בדרכים לתפוס גנבים. וכשראו אותו בא לקראתם א"ל רבי לר' יוסי שבודאי ישאל אותנו מי אתם ומה אומנתכם ולהיכן אתם הולכים. שזו היא דרכו ואומנתו לשאול לכל עוברי דרך כן. לכן צריכין אנחנו להכין תשובתו לכל מה שישאל טרם יקרב אלינו. לפי שצייד בפיו. ואם יראה אותנו מגמגמים בתשובה יתפסנו ויעליל עלינו עלילות דברים לומר גנבים או לסטים אנחנו. לכן אני מכין תשובה לו. שאם ישאל מה אתון אומרים לו יהודים. מה אומנתכון פרגמוטטין פי' סוחרים. ולהיכן אתם הולכים ליקח חטים מן האוצרות דיבנה. ועמד לו רבי כנגד הסרדיוט. שאם לא יעמוד יחשוב הסרדיוט אותו לגנב שבורח. והמתין לו ר' יוסי בצדו של רבי אמר אם אמר מילה כו'. פי' שר' יוסי אמר לכן אני צריך לעמוד בצדו של רבי לשמוע הטיב מה שישיב לו. משום שמא יאמר לו הסרדיוט עוד איזה שאלה ורבי יאמר לו תשובה. ואם אני לא אשמע תשובתו שמא ישאל אח"כ הסרדיוט אותי ג"כ כל השאלות ואני משיב תשובה אחרת ויתפוס אותנו כגנבים:

42 א"ל ומנין אית לך הא. פי' ומאין למדת להכין התשובה קודם השאלה א"ל מיעקב אבינו וצ"ל א"ל מיעקב אבינו הה"ד כדבר הזה תדברון שהוא רמז לדורות שיכינו תשובה. וכן הוא בילקוט:

43 במוצאכם אותו בגדולתו. שרמז בזה ג"כ אזהרה לדורות לעשות כמותו. כי כמו שיעקב הכניע עצמו לפני עשו לומר עבדך יעקב וקראו אדון. כן כדבר הזה תדברון אל עשו במוצאכם אותו בגדולתו שתכניעו לפניו לבל יתגרה בכם נזה"ק:

44 אחרינו הה"ד ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה. שיעקב כיסה והחביא עצמו לבלתי ראות פניו עד שתעבור המנחה ויכפר פניו ואח"כ יראה פניו הרד"ל. והמת"כ כתב הה"ד ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה פי' שיעקב קרא עצמו עבד לו. וזה פני שופטיה יכסה עכ"ל. ור"ל שמכנה הכנעת השופטים והגדולים לפני הרשע בשם כיסוי פנים:

45 למה לא הכניסן בערבוביא. כלו' כל המינים יחד בערבוביא מדוע הקפיד ליקח כל מין ומין לבדו עז"א כדי לתמהו על דורון שלו. כלו' על רבוי הדורון בכמה מינים וכדלעיל סי' ו' ואילו יכנסו בערבוביא לא יכול להבחין הטיב בזה:

46 ולמה לא הכניסן כולן כאחת. דהיינו מיד עדר אחר עדר תכופים זה אחר זה. ולמה אמר ורוח תשימו בין עדר לעדר דהיינו כמלא עין כדפרש"י. עז"א כדי להשביע עינו של אותו רשע. שאם יראה הכל בפעם אחת יהיה כל ההנאה בהעלם אחת. אבל עכשיו בא לו בכל פעם הנאה מחודשת דכי הוי אתי למחסל כלו' לסיים בקבלה בחושבו שכבר נגמר הדורון והמנחה מאז שוב בא מנהיג עדר אחר והוא אמר קביל ומזה בא לו בכל פעם הנאה מחודשת. וכל זה כדי להשביע עינו:

47 אף הוא בעקא פי' בצרה. ור"ל מדכתיב על פניו ולא כתיב לפניו ש"מ דאתא לרמז שאף יעקב בצער וכעס יפ"ת. או אפשר שקאי אסיפא דקרא והוא לן בלילה ההוא במחנה שבלילה ההוא לן במחנה עם העבדים והרועים בצאן כדי להשתתף בצרתם ולהגין עליהם נזה"ק:

48 ודינה היכן היא. דלא קאמר אלא ואת אחד עשר ילדיו. וקאמר שנתנה בתיבה. ולכן לא העבירה עם נשיו וילדיו. והיתה בכלל ויעבר את אשר לו:

49 למס מרעהו חסד כמו שמנע יעקב מאחיו חסד כן ימנעו אחיו ממנו יפ"ת:

50 מונעת חסדא מן אחיך. שאילו נישאת לו אולי היה שב בתשובה על ידה שהכל מן האשה כדלעיל פ' י"ז ולפי שמנעת חסד מן אחיך נענשת שזינתה שאילו נישאת לא זינתה:

51 נ"א דנסבת לאיוב כמ"ד הכי לעיל פ' ס"ג. וס"ל כמ"ד שלא היה ישראל ודינה גיירתו ופליג אמ"ד ששמעון נשאה מדכתי' ושאול בן הכנענית יפ"ת:

52 הה"ד ותצא דינה דייק מדכתיב אשר ילדה ליעקב דיעקב גרם לדבר שנענש בזה על שמנעה מאחיו יפ"ת: