פירוש הרא"ש על נדרים נ״א

1 דיקולא רבה וחפייה כופרא. לקח סל גדול וחפהו בזפת:

2 ליכיל לי מר. ימדוד:

3 בריקודא דאמך ובקרקני דאבוך. שתהא אמך מרקדת לפני ואביך מכרכר:

4 תירמי לי נטלא. תמזוג לי הכוס:

5 תועה אתה בה. שמניחין נשותיהן והולכין אחר משכב זכור:

6 תבלין יש בה. נעמה עליו ביאה מגונה של בהמה:

7 כסום יכסמו את ראשיהם. ככוסמת הזה שראשו של זה בצד עיקרו של זה ובכ"ג איירי מדכתיב בקרא ויין לא ישתו כל כהן מכלל דהך לאו בכל כהן איירי ועוד דברישא כתיב וראשם לא יגלחו והיינו בשאר כהנים:

8 קרא קרקוזאי. דלועין של אותו מקום:

9 ובדלעת הרמוצה. דלעת הטמונה ברמץ כל דלעת הטמונה ברמץ נקרא דלעת הרמוצה:

10 כלאים עם הרמוצה. אלמא מין בפני עצמו הנקרא כן על שם שמאותן המינין רגילין לטמון ברמץ אבל שאר מיני דלועין אינם נקראים כך אפי' אם טומנין אותן ברמץ:

11 מתני' שכבר ירד לקדרה קודם שירד לאילפס. שמבשלין אותו קצת תחילה קודם שמטגנין אותו באילפס:

12 מן היורד באילפס מותר ביורד לקדרה. כי היורד לקדרה אין דרך לתתו באילפס ויש מפרש אפי' אם אחר כך נתנוהו באילפס כיון שירד תחלה לקדרה כי היורד לאילפס משמע שתחלת ירידתו לאילפס:

13 מן הנעשה בקדרה מותר בנעשה באילפס. אע"פ שירד לקדרה תחלה כי הנעשה בקדרה משמע שנגמר בקדרה:

14 מותר בנעשה בקדרה. אפילו ירד לאילפס תחלה:

15 מתני' אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק. דסתם כבוש הוא של ירק:

16 כבוש שאני טועם כו'. דכיון דאמר שאני טועם וכן שלוק צלי מלוח:

17 גמ' דכביש מאי דשליק מאי. כאילו כבוש דמי או כאילו נמי שאני טועם ולאידך פירושא מי הוי ככבוש או הכבוש:

18 מתני' דג דגים שאני טועם. או דג או דגים ופליגא אדר' שמעון דאמר בגמרא דדג דוקא גדול משמע וי"מ כשאמר שניהם דג משמע גדול ודגים קטנים ול"נ דבדגים לחודיה סגי דמשמע כל מיני דגים:

19 ומותר בטרית טרופה. דג גדול וחותכים אותו לחתיכות ויש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל דג ולא בכלל דגים אי נמי לא היה דעתו כי אם על דגים הנמכרים שלמים:

20 ובציר. אע"ג דקרבי דגים מעורבים בו:

21 והצחנה. תערובת מיני דגים טרופים נקראים צחנה כדאיתא בע"ז ד' מ. ההיא ארבא דצחנתא ובסנהדרין ד' מט. אפי' צחנתא טעים ופריס להו. וטרית הוי בכלל צחנה:

22 ומותר בציר ובמורייס. כיון דאין עיקר ממשות הדג מעורב בהם:

23 הונדר מטרית טרופה אסור בציר ומורייס. כיון שהזכיר טרופה מכל דבר שמעורב בו ממין הדג משמע:

24 גמ' ובלעו דג קטן. כנגד הראשון היה קטן:

25 ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ורגילין לקרות לקטנים דגה ולגדולים דג:

26 ציחין מאי. מי הוי כצחנה ומותר בציר ומורייס או הוי כטרית טרופה ואסור בציר ובמורייס:

27 מתי' מן החלב מותר בקום. היינו נסיובי דחלבא ונקרא קום לפי שעל ידי שמעמידין החלב הוא נפרד לצד אחר:

28 רבי יוסי אוסר. קא סלקא דעתיה דפסולת כל דבר הוי בכלל שמו הראשון:

29 בין מלוחה בין טפילה צ"ל תפלה. דלא תימא הגבינה המיוחדת שבגבינה משמע ואין דרך לאכלה בלא מלח: