מקור משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ח׳
1 בִגְדֵי כְּהֻנָּה שְׁלֹשָׁה מִינִים. בִּגְדֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וּבִגְדֵי זָהָב. וּבִגְדֵי לָבָן. בִּגְדֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט הֵם אַרְבָּעָה כֵּלִים כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסָיִם וּמִגְבָּעוֹת וְאַבְנֵט. וְאַרְבָּעָתָן שֶׁל פִּשְׁתָּן לְבָנִים וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה. וְהָאַבְנֵט לְבַדּוֹ רָקוּם בְּצֶמֶר:
2 בִּגְדֵי זָהָב הֵן בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל וְהֵם שְׁמֹנָה כֵּלִים. הָאַרְבָּעָה שֶׁל כָּל כֹּהֵן. וּמְעִיל וְאֵפוֹד וְחשֶׁן וְצִיץ. וְאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מַעֲשֶׂה רֹקֵם הוּא וְהוּא דּוֹמֶה בְּמַעֲשָׂיו לְאַבְנֵט כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וּמִצְנֶפֶת הָאֲמוּרָה בְּאַהֲרֹן הִיא הַמִּגְבַּעַת הָאֲמוּרָה בְּבָנָיו. אֶלָּא שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל צוֹנֵף בָּהּ כְּמִי שֶׁלּוֹפֵף עַל הַשֶּׁבֶר. וּבָנָיו צוֹנְפִין בָּהּ כְּכוֹבַע וּלְפִיכָךְ נִקְרֵאת מִגְבַּעַת:
3 בִּגְדֵי לָבָן הֵם אַרְבָּעָה כֵּלִים שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בָּהֶן כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כֻּתֹּנֶת. וּמִכְנָסָיִם. וְאַבְנֵט. וּמִצְנֶפֶת. וְאַרְבָּעָתָן לְבָנִים וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה וּמִן הַפִּשְׁתָּן לְבַדּוֹ הֵם. וּשְׁתֵּי כֻּתָּנוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַחַת לֹבְשָׁהּ בַּשַּׁחַר וְאַחַת בֵּין הָעַרְבָּיִם. וּשְׁתֵּיהֶם בִּשְׁלֹשִׁים מָנֶה מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ וּמַקְדִּישׁ הַתּוֹסֶפֶת וְאַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה בָּהּ הַכֻּתֹּנֶת:
4 בִּגְדֵי כְּהֻנָּה מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ חֲדָשִׁים נָאִים וּמְשֻׁלְּשָׁלִים כְּדֶרֶךְ בִּגְדֵי הַגְּדוֹלִים שֶׁנֶּאֱמַר שמות כח ב שמות כח מ "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". הָיוּ מְטֻשְׁטָּשִׁין אוֹ מְקֹרָעִין אוֹ אֲרֻכִּין יֶתֶר עַל מִדָּתוֹ אוֹ קְצָרִים פָּחוֹת מִמִּדָּתוֹ אוֹ שֶׁסִּלְקָּן בָּאַבְנֵט וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. הָיוּ מְשֹׁחָקִין אוֹ שֶׁהָיוּ אֲרֻכִּים וְסִלְקָּן בָּאַבְנֵט עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּמִדָּתוֹ וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה:
5 כָּל בֶּגֶד מִבִּגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁנַּעֲשׂוּ צוֹאִין אֵין מְלַבְּנִין אוֹתָן וְאֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן אֶלָּא מַנִּיחָן לִפְתִילוֹת וְלוֹבֵשׁ חֲדָשִׁים. וּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּלוּ גּוֹנְזִין אוֹתָן. וּבִגְדֵי לָבָן שֶׁעוֹבֵד בָּהֶם בְּיוֹם הַצּוֹם אֵינוֹ עוֹבֵד בָּהֶם פַּעַם שְׁנִיָּה לְעוֹלָם אֶלָּא נִגְנָּזִין בַּמָּקוֹם שֶׁיִּפְשֹׁט אוֹתָם שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טז כג "וְהִנִּיחָם שָׁם" וְהֵם אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה:
6 מִכְנְסֵי כֹּהֲנִים הֶדְיוֹטִים שֶׁבָּלוּ וְאַבְנֵטֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂין מֵהֶן פְּתִילוֹת וּמַדְלִיקִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. וְכֻתְּנוֹת כֹּהֲנִים הֶדְיוֹטִים שֶׁבָּלוּ הָיוּ עוֹשִׂין מֵהֶן פְּתִילוֹת לִמְנוֹרַת תָּמִיד:
7 כָּל בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר. וְיָחִיד שֶׁהִתְנַדֵּב בֶּגֶד מִבִּגְדֵי כְּהֻנָּה מוֹסְרוֹ לַצִּבּוּר וּמֻתָּר. וְכֵן כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת וַעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁמְּסָרָן יָחִיד לַצִּבּוּר הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין. אַף כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר שֶׁהִתְנַדֵּב אוֹתָן יָחִיד מִשֶּׁלּוֹ כְּשֵׁרִים וּבִלְבָד שֶׁיִּמְסְרֵם לַצִּבּוּר:
8 בִּגְדֵי כֹּהֲנִים הֶדְיוֹטִים הָיוּ עוֹשִׂין מֵהֶן מַחֲלָצוֹת רַבּוֹת. וְשִׁשָּׁה וְתִשְׁעִים חַלּוֹן הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ לְהָנִיחַ בָּהֶן הַבְּגָדִים אַרְבָּעָה חַלּוֹנוֹת לְכָל מִשְׁמָר. וְשֵׁם כָּל מִשְׁמָר כָּתוּב עַל חַלּוֹנוֹתָיו. וְכֻלָּן סְתוּמוֹת. וּכְשֶׁיִּכָּנְסוּ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר לַעֲבוֹדָה בַּשַּׁבָּת שֶׁלָּהֶן פּוֹתְחִין חַלּוֹנוֹתֵיהֶן כָּל יְמֵי שַׁבָּתָן וְנוֹטְלִין הַכֵּלִים. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מַחֲזִירִין הַבְּגָדִים לְחַלּוֹנוֹתֵיהֶן וְסוֹתְמִין:
9 וְלָמָּה עָשׂוּ אַרְבָּעָה חַלּוֹנוֹת לְכָל מִשְׁמָר. לְפִי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַכֵּלִים מְעֹרָבִין. אֶלָּא כָּל הַמִּכְנָסָיִם בְּחַלּוֹן אֶחָד וְכָתוּב עָלָיו מִכְנְסַיִם. וְכל הָאַבְנֵטִים בְּחַלּוֹן אֶחָד וְכָתוּב עָלָיו אַבְנֵט. וְכֵן הַמִּצְנָפוֹת כֻּלָּן בְּחַלּוֹן אֶחָד. וְהַכֻּתָּנוֹת כֻּלָּן בְּחַלּוֹן אֶחָד:
10 כֹּהֵן גָּדוֹל מַנִּיחַ בִּגְדֵי זָהָב בַּלִּשְׁכָּה שֶׁלּוֹ בַּלַּיְלָה אוֹ בְּעֵת שֶׁיֵּצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ:
11 בִּגְדֵי כְּהֻנָּה מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהֶן. לְפִיכָךְ לֹבְשָׁם בְּיוֹם עֲבוֹדָתוֹ וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה חוּץ מִן הָאַבְנֵט מִפְּנֵי שֶׁהוּא שַׁעַטְנֵז:
12 אָסוּר לְכֹהֵן הֶדְיוֹט לְלֹבְשׁוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לַעֲבוֹדָה אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבָד:
13 וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שֵׁשׁ אוֹ בַּד הוּא הַפִּשְׁתִּים וְהוּא הַבּוּץ. וּתְכֵלֶת הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא הַצֶּמֶר הַצָּבוּעַ כְּעֶצֶם שָׁמַיִם שֶׁהוּא פָּתוּךְ מִן הַכֹּחַל. הָאַרְגָּמָן הוּא הַצֶּמֶר הַצָּבוּעַ אָדוֹם. וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי הוּא הַצֶּמֶר הַצָּבוּעַ בְּתוֹלַעַת:
14 כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שֵׁשׁ אוֹ שֵׁשׁ מָשְׁזָר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחוּט כָּפוּל שִׁשָּׁה. וּמָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּד אִם הָיָה חוּט אֶחָד לְבַדּוֹ כָּשֵׁר. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּל שִׁשָּׁה. וּמָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מָשְׁזָר בִּלְבָד צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה חוּטָן כָּפוּל שְׁמֹנֶה:
15 כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה מַעֲשֶׂה רֹקֵם הוּא שֶׁתִּהְיֶינָה הַצּוּרוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בַּאֲרִיגָה נִרְאוֹת מִצַּד אֶחָד בִּפְנֵי הָאָרִיג. וּמַעֲשֶׂה חשֵׁב הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַצּוּרָה נִרְאֵית מִשְּׁנֵי צְדָדִין פָּנִים וְאָחוֹר:
16 וְכֵיצַד מַעֲשֶׂה הַבְּגָדִים. הַכֻּתֹּנֶת בֵּין שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִשְׁבְּצֹת הָיְתָה שֶׁהִיא בָּתִּים בָּתִּים בַּאֲרִיגָתָהּ כְּמוֹ בֵּית הַכּוֹסוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין הָאוֹרְגִין בַּבְּגָדִים הַקָּשִׁים. וּבֵית יָד שֶׁלָהּ נֶאֱרָג בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמְחַבְּרִין אוֹתוֹ עִם גּוּף הַכֻּתֹּנֶת בִּתְפִירָה:
17 אֹרֶךָ הַכֻּתֹּנֶת עַד לְמַעְלָה מִן הֶעָקֵב. וְאֹרֶךְ בֵּית יָד שֶׁלָהּ עַד פַּס יָדוֹ. וְרָחְבּוֹ כְּרֹחַב הַיָּד:
18 הַמִּכְנָסָיִם בֵּין שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט הֵם מִמָּתְנַיִם עַד יְרֵכַיִם שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַטִּבּוּר קָרוֹב מִן הַלֵּב עַד סוֹף הַיָּרֵךְ שֶׁהוּא הָאַרְכּוּבָה. וּשְׁנָצִים יֵשׁ לָהֶם. וְאֵין לָהֶם לֹא בֵּית הַנֶּקֶב וְלֹא בֵּית הָעֶרְוָה אֶלָּא מֻקָּפִין כְּמִין כִּיס:
19 הַמִּצְנֶפֶת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ הֶדְיוֹט אָרְכּוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. וְהָאַבְנֵט רָחְבּוֹ כְּמוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְאָרְכּוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה. מַקִּיפוֹ וּמַחֲזִירוֹ כֶּרֶךְ עַל גַּבֵּי כֶּרֶךְ. וּבִגְדֵי כְּהֻנָּה כֻּלָּן אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מַעֲשֶׂה מַחַט אֶלָּא מַעֲשֶׂה אוֹרֵג שֶׁנֶּאֱמַר שמות כח לב שמות לט כב שמות לט כז "מַעֲשֶׂה אוֹרֵג":
פירוש באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ח׳
1 בגדי כהונה כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל כבר הוזכר זה סוף הלכות כלאים ובהשגות א"א לא מחוור מן הגמרא הכי אלא כל היום מותר במקדש. והנה ביומא פ' בא לו ופ"ק דתמיד הקשו על המשנה שאמרה שהיו מקפלין בגדי כהונה ומניחין אותם תחת ראשיהן שהיה בהם כלאים ותירץ רב אשי בגדי כהונה קשין הן, משמע שהכהנים מותרים אפילו בבגדים שיש בהן כלאים. אבל רבינו סמך על תירוץ רב פפא שתירץ שם דלאו דוקא תחת ראשיהן. עוד תרצו בתמיד דמתני' באותם בגדים שאין בהם כלאים. וב' התירוצין עולין לדרך אחד לענין הדין ופשוט הוא. ולשני התירוצין אלו ברייתא דקתני בגדי כהונה היוצא בהן במדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר. מיירי באותם שאין בהם כלאים ומשום היתר הנאה ואיסור הנאה נגעו בה והתם מייתי לה למיפשט בעיא דבעי התם בגדי כהונה אי מותר ליהנות בהן או לא. וסומך רבינו על ההא דערכין שכתבתי בסוף כלאים. וכיון דהנהו תירוצין אתיין כההיא סוגיא הכי נקטינן. וכן כתב התוס' דביומא מסיק דלא שרי אלא בשעת עבודה כדעת רבינו. ובסוף ה' בהב"ח כתב רבינו ומניחין אותם כנגד ראשיהן, נראה שסמך אתירוצא דר"פ דאמר לא תימא תחת ראשיהן אלא אימא כנגד ראשיהן דההוא תירוצא עיקר ומתני' בכל בגדים מיירי, דאל"ה אותם שיש בהם כלאים היכן היו מניחין אותם. וכבר כתבתי זה שם. ועדיין נשאר לבאר למה כתב אסור לכהן הדיוט משמע דלכהן גדול שרי. ועוד קשה הא איכא חושן ואפוד שהיו כלאים, שהרי הי' בהן תכלת ושש כאשר יתבאר בפ"ט. וכבר הק' קושיא זו הר"א סוף ה' כלאים. והתירוץ שתירצתי שם לא יתיישב כאן כי כאן סתם וכלל תחילה וכתב שבגדי כהונה מותר כו' ואח"כ פרט ואמר חוץ מן האבנט שאסור לכהן משמע שאין איסור כלאים בשום בגד מבגד"כ אלא באבנט של כהן הדיוט לבד. ונראה שמה שכתב אסור לכהן הדיוט לא בא אלא לומר דבאבנט כהן הדיוט מיירי למעט אבנט המיוחד לכהן גדול לבדו ולא להדיוט דהיינו של יום הכיפורים כי אותו אבנט לא היה בו כלאים, אבל של כהן גדול של כל ימות השנה שוה הוא לשל הדיוט ודין אחד להם ובודאי שאסור גם לכהן גדול כמו להדיוט. וזה שבסוף ה' כלאים לא פרט כהן הדיוט אלא כתב סתם כהנים כו' ל"ש הדיוט ל"ש כ"ג. ומה שהק' מחשן ואפוד אפשר היה לומר שגם הם אסורים שהרי כלאים היו. וכן פירש הרז"ה לדעת רש"י ז"ל דמאי דאמרינן בערכין דאשתרי כלאים בשעת עבודה היינו בבגדי כהן גדול והוא חשן ואפוד, לפי שהוא סובר דאבנט היה קשה. ולדעתו קשה שרי אפילו בהעלאה. ולכך מפרש לה בחשן ואפוד שכיון שהיו ללבושה היו רכין. ואעפ"י שאין זה דעת רבינו כאשר נתבאר בה' כלאים, מ"מ למדנו מדבריו דחשן ואפוד היו אסורין שלא בשעת עבודה. ואעפ"י שרש"י כתב בערכין דאשתרי כלאים לגבייהו באבנט ס"ל להרז"ה דלאו דוקא כתב כן. וא"כ גם דעת רבינו אפשר דה"ה בחשן ואפוד דמאי שנא, אלא שרבינו בסתם כהנים מיירי דהיינו הדיוטים ומינה למה שהוא כלאים בכהן גדול דדא ודא אחת הוא ודין אחד להם וטעם אחד להם, אלא שלא היה לו לרבינו לסתום כ"כ. והיותר נראה שדעת רבינו דחשן ואפוד אין בהן איסור כלאים לפי שאין דרך חמום, וכאשר נראה ממ"ש בה' כלאים אין איסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חמום כגון הכתונת והמצנפת והמכנסים והאבנט כו' ומדפרט בגדי כהונה אלה מוכח שכוונתו לומר דחשן ואפוד אין בהם משום כלאים ודמי לצלצלים קטנים שהתיר שם יע"ש, לפי שאין דרך חמום בכך דחשן ואפוד לאו מלבוש גמור הם כאשר יתבאר במעשיהן. עוד אפשר לתרץ שדעת רבינו דחשן ואפוד אין בהן איסור כלאים לפי שהן קשין. ואעפ"י שדעת רבינו שגם הקשין אסורין בהעלאה מיהת כאשר נתבאר במקומו, אפשר דהיינו מדרבנן ובמקדש שרי שאין שבות כלל במקדש וכיון שהיו כ"ח חוטין הרי הן קשין, אלא שלפ"ז יהיה דעת רבינו היפך מדעת הרז"ה. ולשונו בה' כלאים מורה כאשר כתבתי. ולפי הדרך האחר היה לו לרבינו לפרש כן. עוד יש לדקדק בדברי רבינו, שבברייתא אמרו במדינה אסור ובמקדש מותר ורבינו סתם דבריו וכתב לובשן ביום עבודתו ואפילו כו'. והיה לו לפרש דוקא במקדש הוא דשרי אבל במדינה אסור שנוהג בהן מנהג חול. ובגמרא הק' על ברייתא זו מעובדא דשמעון הצדיק שלבש בגדי כהונה ויצא לקראת אלכסנדרוס מוקדון דמוכח שגם במדינה מותר. ומסיק דלאו דוקא שלבש בגדי כהונה אלא ראוין לבגדי כהונה א"נ עת לעשות לה' הפרו תורתך. מוכח דהכי נקטינן דבמדינה אסור. ועוד יש לדקדק במ"ש רבינו ביום עבודתו דמנ"ל הכי, כי בברייתא אמרו במקדש מותר בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ומנ"ל שדוקא ביום עבודתו דוקא דאי לא ליתני בין ביום עבודתו בין שלא ביום עבודתו, אלא משמע דשלא בשעת עבודה מותר ולא שלא ביום עבודה. ועוד דבהאיש מקדש אמרו דבגדי כהונה אין מועלין בהן לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ופרש"י שא"א שיהיו זריזין להפשיטן מיד בגמר עבודה, א"כ מהאי טעמא בודאי שאין להתיר אלא ביום עבודה לבד, ומשם למד רבינו כן. ומ"מ נראה שדעת רבינו שביום עבודה מותר אפילו ללבשן לכתחילה, אע"ג דבהא ל"ש טעמא דלא ניתנה תורה למלאכי שרת, כיון שהותר אפילו ישב שלש או ארבע שעות בהן אחר עבודה והוא לבוש בהן אעפ"י שיכול כל אדם ליזהר בהן ולהפשיטן שעה או שתים אחר עבודה לא חלקו בין מעט להרבה מעתה אותו יום מותר לגמרי אפילו הפשיטן וחזר ללבשן לכתחילה שלא לעבודה דלא פליג רבנן. ולכך כתב רבינו לובשן כו'. אבל בתוס' כתבו דללבוש לכתחילה אסור דל"ש בהא לא ניתנה תורה כו' דבזה יכול כל אדם ליזהר. ואפשר היה לפרש לובשן שכתב רבינו דהיינו שיניחם עליו כל יום עבודתו, והוא לבוש בהן כיון שלבשן לעבוד ויכול ללבוש אותם על דעת להניחם עליו כל היום אפילו אחר גמר עבודתו ומהטעם שנתבאר, אלא שבה' מעילה כתב סתם בגדי כהונה החדשים הואיל וניתנו ליהנות בהן אין מועלין בהן ע"כ. משמע דבכל גוונא שרי. ולפ"ז אפשר דבאבנט אין אסור אלא ללובשו לכתחילה וכאשר נראה מלשון רבינו דלהניחו עליו אמרינן לא ניתנה תורה כו' גם באיסור כלאים דמ"ש, וכיון שרבינו כתב יום עבודתו ממילא שדוקא במקדש הוא דשרי, דבמדינה מה לי יום עבודתו ומה לי שאינו יום עבודתו. ועבודה במדינה מאי שייכא ולכך לא הוצרך לבאר דודאי במקדש איירי כיון דלא שרו אלא יום עבודתו, וגם אפשר שבמקדש שנזכר בברייתא היינו יום עבודתו שכתב רבינו שהכהן יום שעובד יושב במקדש, וכשיושב במדינה ודאי שאותו יום אינו עובד. מעתה יום עבודתו שכתב רבינו טעמא יהיב לבמקדש שהזכירו בברייתא. דמש"ה מותר שהוא יום עבודתו וכיון שלובשן לעבודתו הותרו כל היום, נמצא כי דברי רבינו הם דברי הברייתא דמקדש היינו יום עבודתו והוי כאלו אמרו במקדש שהוא יום עבודתו מותר אפילו שלא בשעת עבודה דאילו מקדש לחוד למה יהיה מותר. ול"ש בהא טעמא דלא ניתנה תורה כו' לא מינה ולא מקצתה. ואעפ"י שבה' מעילה כתב סתם אין בהן מעילה, היינו מתורת מעילה, אבל מה שאסור במדינה אפשר דלאו מתורת מעילה הוא, אלא מפני שנוהג בהן מנהג חולין כאשר נתבאר, ומ"מ היה ראוי לבאר. ואפשר שסמך על מ"ש בכאן. ואין לומר שרבינו דוחה אותה ברייתא מההיא דאמרינן בינאי המלך שהיה לבוש בציץ וכאשר הק' בתוס' דודאי לא מכרעה לדחות ברייתא מפורשת משום ברייתא שלא הקשו בתלמוד ממנה. וכבר תירצו בתוס' ההיא דינאי דלא תקשי אההיא דבגדי כהונה ע"ש: