מקור שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ה
1 סדר ד' פרשיות. ובו ז סעיפים: ר"ח אדר הסמוך לניסן שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים שהוא כי תשא עד ועשית כיור נחושת ומפטיר ויכרות יהוידע ומוציאין ג' ספרים באחת קורא פרשת השבוע ובשני של ר"ח ובשלישי קורא מפטיר בפרשת שקלים:
2 בשבת שניה מוציאין שני ספרים באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא זכור את אשר עשה לך עמלק ומפטיר פקדתי את אשר עשה עמלק:
3 בשבת שלישית שהיא ט"ו באדר מפסיקין ובשבת ד' שהיא כ"ב לאדר מוציאין שני ספרים באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא פרשת פרה ומפטיר וזרקתי עליכם מים טהורים וע"ל סי' קל"ז סעיף ד':
4 בשבת חמישי שהוא כ"ט באדר מוציאין שני ספרים באחד קורא פרשת השבוע ובשני החדש הזה לכם ומפטיר בראשון באחד לחודש:
5 חל ר"ח אדר הסמוך לניסן בתוך ימי השבוע ואפילו בע"ש מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שלפניו ומפסיקין בשניה כדי שתהא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים מלפניה ואם חל פורים בערב שבת מקדימים לקרות פרשת זכור בשבת שלפניו:
6 הימים שראוי לקבוע בהם ר"ח אדר זב"דו וסי' לשבתות ההפסקה זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו כלומר כשחל ר"ח בשבת מפסיקין בט"ו בו וסימן זט"ו וכשחל ביום ב' מפסיקין בו' בו וסימן ב"ו וכשחל ביום ד' מפסיקין בד' בו וסימן ד"ד וכשחל ביום ו' מפסיקין בשתי שבתות ב' בו וי"ו בו וסימן ובי"ו:
7 יש אומרים שפרשת זכור ופ' פרה אדומה חייבים לקרותה מדאורייתא לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתו' הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא: הגה ואם א"א להם לבא מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם מצא כתוב:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ה
1 סעיף ז י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא וכו'. נ"ב נשאלתי מחכם אחד על מ"ש המג"א בסי' זה שיוצאין י"ח בעשה של זכירת עמלק במה שקורין פרשת ויבוא עמלק בפורים א"כ קשה למה במגלה דף ל' אמרו דבפורים שחל להיות בע"ש מקדימין פרשת זכור דכי היכי דלא תקדים עשייה לזכירה. והיאך תקדים עשייה לזכירה הרי יצא י"ח בפרשת ויבא עמלק והוי עשייה וזכירה בהדדי. ולכאורה יפה הקשה החכם השואל. אך השבתי דבאמת לק"מ ואתי שפיר דהרי קשה אם יוצאין בפרשת ויבוא עמלק למה תקנו חז"ל לקרות בפרשת זכור תחלה. אך הענין הוא דהמעיין במג"א יראה דכוונתו כך דעיקר תמיהתו על העולם הוי למ"ד פרשת זכור דאוריי' למה מתרשלין בזה. ומשמע מדבריו הא אם הוי דרבנן לא הוי קשה לו וכן מודה מ"ש אח"כ דגם פרשת פרה לאו דאורייתא מוכח מדבריו דלא הוי קשה ליה רק דאם הוי דאורייתא ולזה מתרץ כך דשני ענינים יש בזה דמה"ת יש מ"ע להיות זכור את אשר לך עמלק אבל די במה שיזכיר גוף מעשה עמלק והיינו פרשת ויבוא עמלק אבל רבנן תקנו שיקראו גם פרשת המצוה מה שצותה התורה בעשה להזכיר מעשה עמלק שגם פרשה זו יקראו כמו שתקנו בפרשת שקלים ופרשת החודש דהוי דרבנן כן תקנו בזה להיות קורין גם גוף הפרשה של זכור וא"כ קריאה זו הוי דרבנן. ולכך מתרץ המג"א כך דתחלה הוי סבור דליכא זכירה אחרת לנו ממעשה עמלק רק פרשת זכור. לכך הקשה דהוי דאורייתא והיאך מקילין העולם. ואח"כ מתרץ דגוף מ"ע של תורה מקיימין בפרשת ויבא עמלק רק דרבנן תקנו לקרות גם פרשת זכור ועל דרבנן ל"ק מה שמתרשלים בזה. וא"כ תינח לנו מנהג העולם מה שיוצאין י"ח מה"ת. אבל לדידן לא תקנו רבנן שהזכירה יהיה בפרשת זכור שפיר קאמר דלא תקדים עשייה דרבנן לזכירה דרבנן דמדרבנן בעינן שהזכירה יהי' בפרשת זכור ולא בפרשת ויבא עמלק וא"כ בעינן שלא תקדים עשייה דרבנן לזכירה דרבנן. ועוד נראה לו' כיון דקיי"ל מצות צריכות כוונה בשל תורה וא"כ ה"נ בפרשת זכור אם הוי מן התורה בעינן שיכוין לצאת בזה. ולפי"ז אתי שפיר דהמג"א מיישב מנהג העולם דאלו שאין באים לשמוע פרשת זכור אלו מכוונים לצאת בפרשת ויבוא עמלק ויוצאין בזה. אבל לדידן כיון דבאמת אנו נוהגין בכל שנה לקרות פרשת זכור א"כ אנו מכוונים לצאת בזה ולא בפרשת ויבוא עמלק ובפרט דגם בשנה הזאת יקראו פרשת זכור בשבת שאחריו. ותדע שהרי אף לשמואל מודה דקורין פרשת זכור רק דקאמר מאחרין ולא קאמר דיוצאין בפרשת ויבוא עמלק. ובע"כ דרצה לקיים מצוה מן המובחר לקרות פרשת זכור כתיקון חז"ל וא"כ עתה נמי יקראו למחר פרשת זכור ולכך חיישינן שלא יכוונו לצאת בפרשת ויבוא עמלק לשם פרשת זכור כדרכן בכל השנים ואם לא יכוונו שוב לא יצאו דמצות צריכות כוונה. ולכך שוב יקדים עשייה לזכירה ולכך תקנו לקרות פרשת זכור תחלה ואתי שפיר. וגם י"ל בפשיטות כיון דכתיב נזכרים ונעשים ומזה ילפינן להקדים זכירה לעשייה בעינן שיהיה בלשון זכירה ממש דהיינו זכור את אשר עשה לך עמלק משא"כ בפרשת ויבוא עמלק לא קאמר מצות זכירה לזכור ולא שייך עליו לשון נזכרים והבן זה. ע"כ מה שהשבתי להשואל החכם הנ"ל ודוק היטב: