מקור שולחן ערוך, אורח חיים תקי״ג
1 דין ביצה שנולדה בי"ט. ובו ח סעיפים: ביצה שנולדה בי"ט אסור ליגע בה: הגה דהיינו לטלטלה מרדכי ריש ביצה ופ' כל הכלים וכל שכן שלא לאכלה ואם נתערבה אפי' באלף כולן אסורות:
2 ספק אם נולדה בי"ט או בחול אסורה:
3 ביצה שנולדה בי"ט שנתבשלה בשוגג עם בשר ותבשיל אם יש ס' כנגדו הכל מותר חוץ מן הביצה אבל אם לבנו בו התבשיל וכיוצא בזה מידי דלחזות' וטעמא עביד לא בטיל:
4 מותר לכפו' עליה כלי שלא תשבר ובלבד שלא יגע בה הכלי:
5 אם נולדה בי"ט ראשון מותרת בי"ט שני בשני י"ט של גליות אבל בשני י"ט של ר"ה וכן בשבת וי"ט הסמוכים זה לזה נולדה בזה אסורה בזה: הגה ואם יום טוב ביום א' ב' ונולדה בשבת שלפניהם מותר ביום ב' של גליות מהרי"ל:
6 ביצה שיצאה רובה מעי"ט וחזרה ואח"כ נולדה בי"ט מותר' לפיכך אפילו בדק בקינה של תרנגול' עי"ט סמוך לחשיכה ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת שהתרנגול' אינה יולדו' בלילה ואנו תולין שמאתמול יצא רובה וחזר והוא שיש תרנגול זכר תוך ס' בתים ואין מפסיק נהר שאין בו גשר שאם לא כן אפשר שתלד בלילה ואסור אבל אם לא בדק מעי"ט אפי' ליכא זכר בהדה שריא שאנו תולים שמאתמול נולדה ובלא זכר רובן יולדו' ביום לפיכך מותר ליקח ביצים מן העכו"ם בליל ראשון של י"ט דתלינן שמערב י"ט נולדו וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות אבל לא בליל שני של ר"ה ולא בליל יום טוב שאחר השבת: הגה ועכו"ם המביא ביצים בי"ט ראשון ומסיח לפי תומו שנולדו מאתמול מותר לסמוך עליו מרדכי ריש ביצה ודוקא בי"ט שחל באמצע השבוע אבל בי"ט שחל באחד בשבת שאז יש לחוש שמא נולדה בשבת ואסור מדאורייתא בי"ט אין עכו"ם מסיח לפי תומו נאמן ודוקא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני אפי' ראש השנה נאמן דאינו אלא דרבנן: תה"ד סי' ע"ט:
7 השוחט תרנגול' ומצא בה ביצים גמורות מותרות ואפי' בי"ט שלאחר השבת:
8 אפרוח שנולד בי"ט אסור ואם נולד בשבת אסור ביום טוב שלאחריו:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים תקי״ג
1 סעיף א' ביצה שנולדה ביו"ט וכו'. נ"ב הנה ידוע דעת הר"ן דבדבר שיל"מ לא אזלינן ב"ר ועיין בחידושי מחדש להלכות נדרים סי' רי"ג מ"ש מה שיש להקשות על דבריו מסוגיא דנדרים דף ע"ג ע"ב במה דמחלק שם בין תרומה דרבנן לנדרים דאורייתא ולא מחלק דנדרים הו"ל דבר שיל"מ ולא אזלינן בתר רובא ולכך חיישינן לסמפון משא"כ בתרומה דהו"ל דבר שאל"מ ולכך לא חיישינן לסמפון. ומזה הוכחתי דאף הר"ן לא החמיר רק בשל תורה או כמו כן דחמור כשל תורה אבל בשאר איסור דרבנן מודה הר"ן אף דספיקו אף בדרבנן לחומרא בדבר שיל"מ מכל מקום בתר רובא אזלינן ומותר ע"ש ודו"ק כי קצרתי ועיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא ה' סי' קמ"ט מה שהוכחתי דיש חילוק בין ד"ת לדרבנן דבאיסור תורה לא אזלינן בתר רובא וחזקה בדבר שיל"מ ובדרבנן אזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ ע"ש שהוכחתי כן מן הש"ס פ"ק דחולין ע"ש ודו"ק:
2 שם סעיף ה' בהג"ה ואם חל יו"ט ביום א' ב' וכו'. נ"ב משמע להדיא הא ביום א' אסורה דאין שבת מכין ליו"ט נראה דה"ה להיפוך אם יו"ט ביום ו' אסורה בשבת של אחריו דאין יו"ט מכין לשבת ולא מהני בזה עירוב תבשילין וכמ"ש לעיל לענין החלב והבאתי ראיה מדברי הא"ר סקט"ו בשם עבודת הקודש וה"ה נמי בזה ע"ש ודו"ק. והנה בדברי הר"ן הנ"ל דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא הארכתי הרבה בחידושי וכעת צ"ע טובא מה יענה הר"ן ז"ל למשנה מפורשת במכשירין פ"ב מי"א פירות שניה שרבו על של שלישית ושל שלישית על רביעית ושל רביעית על של חמישית וכו' הולכין אחר הרוב ע"ש בהרע"ב ובמפורשים וקשה הרי טבל הוי דבר שיל"מ ולמה אזלינן בתר רובא בזה ובע"כ מוכח דאף בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא והתם בע"כ מטעם רוב אתינן עלה דאי מטעם ביטול פשיטא דקשה דטבל אינו בטל באלף ובע"כ דלאו מטעם ביטול אתינן עלה רק דאמרינן דזה מן הרוב הוא וכל דפריש מרובא פריש א"כ מוכח דאזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ. והנה מדי דברי בזה הי' נראה להוכיח מן הך משנה דרובא עדיף מבתר בתרא דהרי קשה למה אזלינן בתר רוב נלך בתר בתרא כדקיי"ל כן בפ"ק דפסחים ואין לומר דמיירי שנשתמשו יחד צבורין צבורין כדמשני בפ"ק דפסחים דא"כ למה נקט במשנה שפירות שניה רבו על השלישית והוא היפוך הדרך שראוי להיות החדש רב על הישן דיש בזה מעלה דבתר בתרא ג"כ ולכך קמ"ל להיפוך דברבו שניה על השלישית והוי המיעוט הבתרא אעפ"כ אזלינן בתר רובא א"כ מוכח דמיירי שלא נשתמש יחד רק בזה אחר זה ומוכח דרוב עדיף מבתר בתרא וצ"ע בכל זה ואין עת האסף פה אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר בזה. מיהו לפמ"ש הר"ש שם דהכוונה הולכין אחר הרוב להחמיר אתי שפיר קושייתינו וגם ראייתינו דלא כהר"ן נדחה בזה ע"ש ודו"ק: