חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים ת״נ

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ח חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים תנ״א »

1 דין ישראל ועכו"ם שיש להם שותפות. ובו ז סעיפים: ישראל שלוה ככר מחבירו קוד' הפסח צריך לפרעו אחר הפסח ויש בו משום גזל אם אינו פורעו:

2 ישראל שמקבל מעכו"ם ברבית ככרות בכל שבוע יאמר לו קודם פסח שיתן לו בשבוע של פסח קמח או מעות וכיון שהתנה עמו כך אע"פ שאחר הפסח נותן לו ככרות חמץ חליפי הקמח והמעות הן ושרי:

3 ישראל ועכו"ם שיש להם תנור בשותפות אומר לעכו"ם קודם פסח טול אתה של פסח ואני אטול אחר כך:

4 ישראל שהיה לו תנור ואפו בו עכו"ם חמץ בפסח אפי' מעות אסור לקבל בשכרו דהוה ליה משתכר באיסורי הנאה ואם קבל כבר המעות מותר ליהנות מהם:

5 יש מי שמתיר להשכיר תנורו לעכו"ם על מנת שיאפה בו מצה ואם יאפה בו חמץ אין זקוק לו: הגה וכן מותר להשכיר לו בית לדור בו ואע"פ שמכניס בו אחר כך חמץ שרי: אגור

6 מותר לומר לעבד בפסח הילך דינר זה וקנה ואכול אע"פ שיודע שיקנה חמץ אבל לא יאמר לו צא ואכול ואני פורע ויש מתירים גם בזה אלא אם כן הקדים דינר או שנשא ונתן ביד: הגה ואסור לקנות חמץ לעכו"ם בפסח אפי' במעותיו של עכו"ם ריב"ש סימן מ"א:

7 אסור להשכיר כלי לעכו"ם בפסח כדי שיבשל בו חמץ אבל משכיר לו חמור להביא עליו חמץ: הגה ויש מתירין להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהם וכן שאר צרכי הנאה בכלי חמץ וכן הוא המנהג תוס' פ' אין מעמידין ומרדכי פ' כל שעה:

פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים ת״נ

1 סעיף ג' ישראל ועכו"ם שיש להם תנור בשותפות וכו' נ"ב עיין במג"א סק"ג שכ' ובד' ימים שהם יו"ט אסור לו' לו טול אתה וכו' ועיין בח"י מה שהשיג עליו בזה ועיין בחידושי לאו"ח בהלכות חוה"מ סי' תק"ל מ"ש עליו בזה. ועוד דבריו תמוהין מברייתא מפורשת בע"ז דף כא דמפורש שם בברייתא דלא ישכיר אדם מרחץ לנכרי שהנכרי עושה בו מלאכה בשבתות ויו"ט א"כ נקיט נמי יו"ט והרי ביו"ט לישראל מותר ההבערה ואם אמרינן כיון דעכ"פ הבערה זו דלא הוי לצורך השוה לכל נפש הבערה זו אסורה לו ולכך חיישינן בנכרי א"כ ה"נ באם הנכרי אופה בו לעצמו ומכ"ש אם אופה בו חמץ הרי אם הישראל היה עושה כן בשביל הנכרי בפרט בחמץ הוי עושה איסור תורה דלכם ולא לנכרים וא"כ חיישינן אף בנכרי ואפשר דכוונת הח"י כיון דבאמת משכיר לנכרי התנור או אומר לו טול אתה וכו' ואינו שלוחו ואין כאן איסור רק דעיקר איסורו הוי מפני מ"ע כמ"ש בסי' רמ"ג ורמ"ד א"כ בשלמא במרחץ דניכר שהוא מרחץ ויש בו מראית עין אבל כאן אינו ניכר אם הנכרי אופה לעצמו או לישראל וא"כ ליכא מראית עין דהרואה אומר שלצורך ישראל הוא אופה ולישראל מותר באמת ובפרט כיון דעכ"פ אפשר לתלות דלישראל הוא אופה אם כן איכא תרתי להיתירא שוב דומה לשדה דמותר ועיין בט"ז סי' רמ"ד ותבין אך לפ"ז אפשר לו' דאף המג"א לא החמיר רק בפסח דבזה ע"פ רוב בין חמץ למצה ניכר היטב ע"י סדק או הכסיפו פניו גם אין דרך ישראל לאפות ע"י נכרי בפסח והם עצמם משמרין עיסותיהם בפסח א"כ דומה בזה למרחץ דאמרי' בש"ס ע"ז מרחץ לאריסותא לא עבדי אינשי כן ה"נ בפסח לא עבדי ע"י נכרים לכך מידע ידעי דלצורך עכו"ם אופה ויש חשש מראית עין אבל בשאר יו"ט אפשר דמודה להח"י דביו"ט מותר לו' טול אתה וכו' דליכא בזה מראית עין שיאמרו דלצורך ישראל הוא והוי תרתי לטיבותא ונעשה בזה כמו שדה ולמעט במחלוקת עדיף כנלפע"ד להכריע בזה לדינא ועיין בחידושי למס' ע"ז מ"ש שם בזה גם עיין בחיבורי על או"ח משנת תקצב דף ס"ח מ"ש ליישב דבריו ע"ש ודוק:

2 שם סעיף ו בהג"ה ואסור לקנות חמץ לעכו"ם בפסח וכו' נ"ב עיין במג"א מ"ש בשם הריב"ש באם הישראל קנה חמץ לנכרי וכו' ועמ"ש בזה בתשובה לק"ק סקאלי בחיבורי ליו"ד מ"ה סי' ע"ו שם הארכתי בעזה"י ליישב דברי הריב"ש והמג"א ממה שהקשה אחד עליהם מדברי רש"י בפ"ק דב"מ גבי המגביה מציאה לחבירו ומן התוס' בב"ק דף ק"ב ע"ב ד"ה ומידע ידיע לבעל החטים ע"ש בעזה"י ודוק:

3 שם סעיף ז' אסור להשכיר כלי לעכו"ם בפסח כדי שיבשל בו חמץ וכו' נ"ב הנה למכור התבואה וכל הכלים השייכים לזה אם מותר להנכרי לעשות ממנו יי"ש או שכר בפסח הנה זה היתר פשוט לפענ"ד דלא מיבעיא אם מוכר המאלטץ שכבר הוא חמץ גמור פשיטא דמותר דהרי זה כל המכירה רק מדרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי וא"כ מה לי מכירת חמץ כך או שיעשה בהם הנכרי מה שירצה ובפרט דנהוג עלמא להיות מוכרין י"ש ומוזגין בבית ישראל ואין לך פרסום ומראית עין גדול מזה וא"כ מה איסור יש בעשיית יי"ש או שכר יותר ממזיגה אף גם אם מוכר לו תבואה כך והוא עושה ממנו מאלטץ בפסח ומלבד זה הוגד לי כי א"א לעשות יי"ש ושכר רק ממאלטץ שכבר נעשה רבע שנה מקודם נמי אין איסור דאין לו' כיון דמקודם לא היה חמץ ולא היה בכלל הביטול א"כ שוב לא מהני בי' מכירה דהוי רק הערמה והוי בשל תורה גם זה אינו חדא דהרי דעת כמה אחרונים להקל אף במכירת הבהמות להאכילם חמץ והשיגו על התבואות שור ז"ל א"כ ס"ל דמהני הערמה אף בשל תורה והכי נהוג עלמא כי א"א להעמיד הדת על תלה ולאסור זה וא"כ לא גרע זה ממכירת בהמות דהוה ודאי איסור תורה ועוד הן אמת דהחק יוסף בסי' תל"ד כתב דמה שנתחמץ בפסח אינו בכלל ביטול אבל זה טעות כיון דבלא"ה ביטול כזה לא מהני דבעינן בפני ג' גם ביטול בלב לא מהני רק עיקר הטעם כמ"ש הר"ן כיון דבלא"ה אינו ברשותו א"כ בגילוי דעת בעלמא דלא ניחא ליה סגי א"כ מהני גילוי דעת כזה אף מקודם שנתחמץ כיון דבשעה שנתחמץ לא יהיה ברשותו רק דעשאו כאלו הוא ברשותו ואם גילה דעתו מקודם דלא ניחא ליה בחמץ אז כיון דהוי גילוי דעת תחלה לא עשאו הכתוב אח"כ ברשותו וראיה מפורשת לזה ממה דאמרינן בפסחים דף ז' דמשני הבמ"ע בתלמיד היושב לפני רבו ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתיירא שמא תחמיץ דקדים ומבטל לה מקמי דתחמיץ וכו' וא"כ היאך נקט בברייתא שם מבטלו בלבו הרי ביטול בלב לא מהני כיון דעדיין היתר הוא ובע"כ דמועיל אף על אחר זמן וא"כ מוכח דמהני אף לחמץ שנתחמץ תוך הפסח כיון דגילה דעתו מעיקרא ואין לו' דהתם הוי דעתו על זה אבל בחמץ דלא הוי דעתו עלי' שנתחמץ לא מהני עליו הביטול ואפשר דזה הוי כוונת החק יוסף אבל באמת זה אינו כיון דמתורת גילוי דעת אתינן עלה מה לי זה או זה כיון דהכתוב לא עשאו ברשותו היכי דגילה דעתו דלא ניחא לי' א"כ ה"נ בזה כיון דגילה דעתו דלא ניחא ליה בחמץ ממילא לא עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו וממילא אינו שלו ועוד הרי הוא אומר דחזיתיה ודלא חזיתיה דחמיתיה ודלא חמיתיה א"כ הכל בכלל ועוד אף אם יהיה כן כוונת הפוסקים היינו רק אם נתחמץ לו איזה חמץ בפסח שלא ידע בשעת הביטול שיתחמץ לו אבל בזה ידע תחלה שיתחמץ בפסח וא"כ היינו ממש דין עיסה מגולגלת דמפורש דמהני לה ביטול וא"כ שוב הוי המכירה רק מדרבנן ואדרבא נ"ל דבפסח מהני המכירה אף לעשות מלאכה בשבת ול"מ ביו"ט דמיקל החק יעקב בלא"ה בסי' זה רק בשבת נמי מותר דבזה ליכא חשש מראית עין כיון דידוע דהכל מוכרין חמצן בפסח עם הקרקע אף בימות החול היינו חוה"מ וכיון דנהגו היתר בזה במזיגת יי"ש ולא חששו למראית עין מכח דהכל מוכרין החמץ א"כ מה לי בשבת או בחול לכך עדיף שבת זה משבתות של כל השנה כן היא ברור ולא הוצרכתי לכתוב זה אלא לאפוקי מדעת המינים האומרים להיפוך כתבתי זה לזכרון ויסכר פי דוברי שקר ודו"ק:

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ח חכמת שלמה על שולחן ערוך, אורח חיים תנ״א »