חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר פ״ט

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר פ״ח חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר צ׳ »

1 חיוב קבורת אשתו. ובו ד סעיפים: מתה האשה בחיי הבעל חייב לקוברה וליטפל בכל צרכי קבורתה ובכלל זה האבן שנותנים על הקבר וכן חייב לעשות לה מספד וקינים כדרך כל המדינה ואם דרכם להספיד בחלילין לא יפחות משני חלילין ומקוננות אפי' עני שבישראל ואם היה עשיר הכל לפי כבודו ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברים אותה לפי כבודה שעולה עמו ואינה יורדת:

2 לא רצה לקוברה ועמד אחר וקברה ב"ד מוציאין מבעלה ונותנין לזה:

3 היה בעלה במדינה אחרת ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין בלא הכרזה וקוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו או לפי כבודה:

4 אלמנה אינה נקברת מנכסי בעלה אלא יורשי כתובתה חייבין בקבורתה ואם מתה קודם שנשבעה שבועת אלמנה יש מי שאומר שיורשי בעלה חייבין בקבורתה ולא הודו לו:

פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר פ״ט

1 סעיף א' מתה האשה בחיי הבעל חייב וכו' נ"ב עי' בח"מ סק"ה מ"ש דהראב"ד מיירי שירשו נדוניא ונ"מ ותמוה לפענ"ד דע"כ הרמב"ם שכ' שיורשי בעלה חייבין בקבורתה מיירי כגון שנצ"ב ונ"מ אינן בעין ואם היתה בחיים היתה צריכה לישבע עליהם כמבואר לקמן סי' צ' וכשמתה הוי אין אדם מוריש שבועה ואין נוטלין היורשים כלום אז יורשי בעלה חייבין בזה אבל אם הם בעין שאז גם היורשים שלה נוטלין אותה רק שמנה ומאתים יורשי הבעל יורשים מן התורה שבשביל זה יהיו חייבים בקבורה הלא התוס' הביאם הב"ש כתבו דדוקא בשביל נדוניא חייב בקבורה ולא בשביל מנה ומאתים ולמה יגרעו היורשים א"ו דהרמב"ם מיירי כגון מנצ"ב אין נוטלין יורשין שלה אותם וממילא הראב"ד שהשיג על הרמב"ם מיירי כעין זה ומ"מ כ' שיורשי כתובתה חייבין בקבורתה ש"מ דלא פלוג ובכל גוונא חייבין בקבורה ואף שאכתי אפשר לפרש דברי הראב"ד כגון שנ"מ לבדם הן בעין וזה נוטלין יורשיה ונצ"ב יורשוה יורשי בעלה ודעת הרמב"ם שחייבין בקבורה בשביל נצ"ב מ"מ מ"ש בח"מ דמיירי שנוטלין יורשיה גם הנדוניא הוא תמוה דע"כ לא מיירי בכה"ג כנ"ל וגם מ"ש הראב"ד אף שאין יורשין כלום אין משמע כדברי הח"מ רק שאין יורשין כלום ומיירי שהכל אינו בעין ודוק וצ"ע:

2 סעיף ג' הי' בעלה במדינה אחרת ועמד אחד כו' נ"ב עי' בב"ש הטעם מכח שאל תתבזה והביא בזה דפלוגתא הוא בירושלמי ייע"ש ודבריו תמוהין מי דחקו להך טעמא הואיל עיקר הטעם דפורע חובו של חבירו פטור מכח דיכול לומר מפייסנא הו"ל ומחיל לי א"כ תינח בחיי המלוה אבל כאן דהיא מתה ואיך שייך בזה מפייסנא הו"ל ומחל לי לכך חייב לשלם. אך זה יהי' תלוי בדין בע"ח דוחק דפליגי בזה הפוסקים בחו"מ סי' קכ"ח והן אמת לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רכ"א מוכח דאף בבעח"ד שייך הטעם מפייסנא הו"ל א"כ במת ודאי דלא שייך מפייסנא לי' ואך לפמ"ש הש"ך בחו"מ משמע דגבי בעח"ד לא שייך מפייסנא הו"ל א"כ אם אעפ"כ פטרו הפוסקים שפיר קשה למה כאן בקבורה חייב לשלם הוצרך הב"ש להך טעמא דשלא תתבזה. אבל באמת י"ל דבזה פליגי בירושלמי האמוראים דמ"ד דפטור ס"ל אף בבעח"ד פטור מלשלם ומ"ד דחייב לשלם ס"ל אף בב"ח דוחק חייב לשלם ובהכי הוי א"ש מה דהשמיט הרמב"ם הדין בבעל דוחק וע' בש"ך חו"מ סי' קכ"ח ולפי הנ"ל א"ש דנהי דבירושלמי בנדרים קאמר בפשיטות דבבע"ח דוחק פטור מלשלם מ"מ כיון דכאן בכתובות פליגי בזה אם חייב בעמד אחד וקברה וזה הוי כמו ב"ח דוחק לכך כיון דפוסק הרמב"ם כאן דחייב לשלם לו ממילא מוכח דבבעח"ד חייב לשלם לו ולכך השמיטו הרמב"ם שם וא"ש ודוק ולפי דעת הש"ך ביו"ד דאף בבעח"ד שייך מפייסנא הו"ל ומחל לי א"ש גם דעת הש"ע ואין צורך לדוחק של הב"ש כאן וא"ש ודוק:

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר פ״ח חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר צ׳ »