חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ג

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ג
1 מי ראוי לכתוב הגט ונכתב וניתן בשבת. ובו ה סעיפים: הכל כשרים לכתוב הגט חוץ מחמשה כותי ועבד וחש"ו אפי' האשה בעצמה אם אמר לה הבעל לכתבו יכולה לכתבו ותקנה אותו לבעלה וחוזר ונותנו לה: הגה והבעל לכתחלה לא יכתוב הגט בעצמו גם לא יצוה לסופר כיצד יכתוב אלא אומר לו סתם לכתוב מצא בקונטרסים וי"א דיש להחמיר שגם קרוב לא יכתוב לכתחלה היכא דאפשר באחר מהרי"ק שורש ק"ו ולכתחלה יכתוב הסופר בידו הימנית ואם הוא אטר יד יכתוב בשמאלו מ"כ בתקון ישן:
2 ישראל שהמיר או שהוא מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא ככותי לכל דבר:
3 כתב הגט אחד מאלו החמשה אינו גט אע"פ שחתמו בו עדים כשרים ונמסר לה בכשרים בד"א בשכתב התורף אבל אם לא כתב אלא הטופס והניח מקום התורף שהוא מקום האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וכתבו הפקח הגדול הישראלי לשמו ה"ז גט כשר וי"א דאפי' בכה"ג פסול מדרבנן טור בשם ר"י:
4 מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט לכתחילה והוא שיהיה גדול הפקח עומד על גבן אבל הכותי והעבד אין כותבין טופס לכתחלה ואפילו ישראל עומד על גבן:
5 הכותב גט בשבת או בי"כ בשוגג ונתנו לה ה"ז מגורשת כתבו וחתמו בזדון בו ביום או ביו"ט ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים ה"ז גט פסול: הגה אבל כתבו בזדון בי"כ ושבת ה"ז בטל מדאורייתא כן דקדק הב"י ואין לגרש בלילה ואם גירש בלילה י"א דהוי גט פסול ר"י מינץ ולכן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אע"פ שעדיין היום גדול אין לגרש בת"ה סי' רמ"ח וע"ל ס"ס קנ"ד סעיף פ"ח ופ"ט:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ג
1 ס"א הכל כשרים נ"ב עיין בב"י מה שנסתפק בדעת הרא"ש כמאן פוסק אם בעינן שליחות בכתיבה או לא וע' מ"ש בחידושי להל' גיטין במהדורא ח' סימן רנ"ט מ"ש להוכיח זה דדעת הרא"ש והטור ע"ש בעזה"י ודוק וכעת נראה ראי' דלא בעינן שליחות בכתיבה ממה דאיתא בגיטין דכ"ה דקאמר שם אביי מבעיא מיניה תולה בדעת אחרים ופשיט לי' תולה בדעת עצמו ע"ש בפרש"י וקשה מה פריך הרי קי"ל בעלמא אין אדם מוציא דבריו לבטלה והשעה"מ הל' נדרים הביא בשם הריטב"א שהוכיח מן הש"ס דכתובות שם דאף לרבנן דס"ל אדם מוציא דבריו לבטלה מ"מ הוי רק היכי שצריך לשנות לשונו אבל בא"צ לשנות לשונו אף לרבנן אין אדם מוציא דבריו לבטלה א"כ ה"נ הרי י"ל כיון דאמר לסופר כתוב גט לאשתי אם יהי' כוונתו שיהי' שליחו הוי מילי דכדי ואין בגט זה כלום דהוי תולה בדעת עצמו ואין ברירה לכך בוודאי הוי כוונתו שלא בתורת שליחות וממילא מה שהסופר כותב לשם איזה אשה שירצה הבעל הוי תולה בדעת אחרים ויש ברירה ולמה יופסל ובע"כ מוכח דאף בתולה בדעת אחרים אין ברירה וגם לולא דברי הריטב"א הרי מעשה וודאי לא עביד בכדי כמו דקי"ל בחו"מ סימן מ"ב דהיכי דיתבטל השטר לגמרי לא אמר' יד בעהש"ט על התחתונ' והיינו מכח דמילי דכדי לא עביד אינש והרי לא חלקו שם בין אם הבע"ד בעצמו כ' השטר או צוה לעדים לכתוב בע"כ מוכח דאף לומר לאחר לעשות מעשה נמי לא עביד מילי דכדי א"כ ה"נ באומר לסופר לכתוב ובפרט שיפסיד ממון בחנם פשיטי דספרי אם יפסל הגט א"כ ודאי הוי כוונתו באופן המועיל וכוונתו שלא יעשה בתורת שליחות ומהו פריך ובע"כ מוכח דבעי' שליחות בכתיבה דבלא"ה פסול וא"כ ממ"נ פסול ופריך אביי שפיר ודוק ונכון:
2 סעיף ב' מי שהמיר כו' נ"ב ועיין ב"ש מ"ש וצ"ע ליישב קושיות התוס' כו' לא ראה דברי הלח"מ במקומו שהקשה כן על הרמב"ם ויישב שם עיי"ש:
3 בסעיף ד' מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב נ"ב הנה לשיטה זו ס"ל דלא בעינן שליחות בכתיבות הגט רק מה דבעי' עע"ג היינו משום דלאו בני כוונה נינהו וע' בחיבורי ליו"ד במהדורא זיין סימן רי"ט בתשובתי ל"ק ווענגריבן שם העליתי סברא חדשה דבדבר דבעי' גדול מצד גזה"כ או דבעי' שליחות בזה אף שהוא בן יג"ש ויותר ולא הביא סימנין יש לו דין קטן אבל בדבר דבעינן גדול מכח דקטן אינו בר דיעה בזה אין סברא לומר דע"י הסימנים יהי' נעשה בר דיעה בזה רק בשנים תליא מילתא ודוקא בפחות מבן י"ג אין לו דיעה נכונה אבל ביותר מבן י"ג ויום אחד יש לו דיעה וכוונה לכך באם כ' טופס הגט להסוברים דלא בעינן שליחות כשר אף באין גדול עומד ע"ג כן כתבתי סברא אחת אבל מ"מ זה אינו להלכה כי צריך בדיקה בש"ס והראשונים אם אין סתירה לזה כעת כי חלוש כח אני הנלפענ"ד בעזה"י כתבתי:
4 סעיף ה' הכותב גט בשבת כו' נ"ב עיין ב"י מה שהקשה דלמה כתב הרמב"ם לשון ה"ז מגורשת משמע בדיעבד ולמה לא אשמועינן שאפילו לכתחלה כשר ליתן לה הגט ייע"ש. ולפענ"ד לק"מ לפי מה שכתב הב"י לעיל מינה דאין שכיח שיהיה הסופר והעדים שניהם שווים ולפ"ז ע"כ מיירי הכא שאין כאן עידי חתימה רק עידי מסירה והא דלא כתב הרמב"ם שמיירי בעידי מסירה תירץ בט"ז שזה אין צריך כלל להשמיענו רק בסיפא אשמעי' שאף שהיה עידי מסירה אחרים הגט פסול ייע"ש. ולפי דבריהם לא היה יכול הרמב"ם להשמיע כלל רק דיכול ליתן לה לכתחלה דבעידי חתימה אין שכיח שיהיו שניהם שוגגים ובלא עידי חתימה גם בלא שבת אין ראוי ליתן לה לכתחלה בלא עידי מסירה רק בדיעבד כשנתנו לה כשר בעידי מסירה לבד כמבואר בסימן ק"ל וכן מ"ש הרמב"ם שאם כתבו בידי' אינ' מגורש' ע"כ מיירי שלא היו עידי מסירה רק עידי חתימה היינו לשטתו בסי' קל"ב דכשר בעידי חתימה לבד לזה קמ"ל דכאן בטל משום שהעדים רשעים אבל לשיטות החולקים עליו שם אף בלא זה שהם רשעים הגט פסול כמ"ש הב"ש שם עיי"ש. ובדין ליתן גט בלילה ע"י שליח עייו לקמן סי' נ"ז סעיף ה' שהתרתי שם ומצאתי אח"כ בכ"פ ודו"ק:
5 בסעיף ה' בהגה"ה ואין לגרש בלילה נ"ב עי' בתשובתי במהדורא ו' בתשובתי ל"ק פאמארין סי' קכ"א מ"ש שם דגם ע"י שליח אין לשלחו בלילה וגם החתימה לא תהי' בלילה ושיש מקום לומר דאם חתמו בלילה אפי' בדיעבד פסול ע"ש כמה חלוקים בזה ודוק: