חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר א׳

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

1 דיני פריה ורביה ושלא לעמוד בלא אשה. ובו יד סעיפים: חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל: הגה וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה בלא תורה כו' ולא נקרא אדם וכיון שנשא אשה עונותיו מפקפקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה': טור

2 אין מוכרין ס"ת אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה:

3 מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות ובשום ענין לא יעבור מך' שנה בלא אשה ומי שעברו עליו ך' שנה ואינו רוצה לישא ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה ומיהו אם עוסק בתורה וטרח בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה מותר להתאחר: הגה ובזמן הזה נהגו שלא לכוף ע"ז וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים כגון עקרה וזקנה או קטנה משום שחושק בה או משום ממון שלה אע"פ שמדינא היה למחות בו לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים ואפי' בנשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה אע"פ שלא קיים פריה ורביה וכן בשאר ענייני זיווגים: ריב"ש סי' ט"ו ובלבד שלא תהא אסורה עליו:

4 ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו:

5 כיון שיש לאדם זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקיבה איילונית. פי' איל הוא זכר הצאן כלומר שיש לאשה טבע הזכר וסימנים הם שאין לה שדים כנשים וקולה עבה ואותו מקום אינו בולט מגופה כיתר הנשים:

6 נולדו לו זכר ונקבה ומתו והניחו בנים הרי זה קיים מצות פריה ורביה בד"א כשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו הואיל ומשני בניו הם באים הרי קיים מצות פריה ורביה אבל אם היו לו בן ובת ומתו והניח א' מהם זכר ונקבה עדיין לא קיים מצוה זו: הגה היה הבן ממזר או חרש שוטה וקטן קיים המצוה ב"י בשם הרשב"א:

7 היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר הוא והם ה"ז קיים מצוה זו אבל אם היו לו בנים כשהוא עבד ונשתחרר הוא והם לא קיים מצוה זו עד שיוליד אחר שנשתחרר:

8 אע"פ שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו אפילו יש לו כמה בנים ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אא"כ ימכור ס"ת אם אין לו בנים ימכור כדי שישא אשה בת בנים אבל אם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה וי"א שאפי' אם יש לו בנים ימכור ס"ת כדי שישא אשה בת בנים: הגה מיהו אם מכיר שאינו בן בנים עוד ואינו ראוי עוד להוליד ישא אשה שאינה בת בנים נ"י בפ' הבא על יבמתו וכן אם יש לו בנים הרבה ומתיירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו מותר לישא אשה שאינה בת בנים אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו: ת"ה סי' רס"ג:

9 נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה א' אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו: וע"ל ס"ס ב' דאסור לישא שני נשים בשני מקומות

10 ר"ג החרים על הנושא על אשתו אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה: הגה אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור מהרי"ק שורש ק"א וה"ה בכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה מרדכי פרק החולץ רשב"א סימן ר"ף ומהר"ם פדוואה סי' י"ט אמנם יש חולקים וס"ל דחרם ר"ג נוהג אפי' במקום מצוה ואפי' במקום יבום וצריך לחלוץ הגהות מרדכי דיבמות והגהות מרדכי דכתובות וכ"כ נ"י פ' החולץ ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת כן משמע בתשובת הרשב"א וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה להנשא לו או לפטור ממנו ולא פשטה תקנתו בכל הארצות: הגה ודוקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו אבל מן הסתם נוהג בכל מקום תשובת ר"י מינץ סי' ק"י ועיין בי"ד סי' רכ"ח אם הלך ממקום שנהגו להחמיר למקום שנהגו להקל ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי: הגה ומ"מ בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד ואין נושאין ב' נשים וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן וי"א דבזמן הזה אין לכוף מי שעבר חרם ר"ג ב"י בסי' ע"ו מאחר שכבר נשלם אלף החמישי שם בשם מהרי"ק ואין נוהגין כן י"א מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת וכן נוהגין בקצת מקומות פסקי מהרא"י סי' רנ"ו ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה שם מנהגי רינ"וס:

11 טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו:

12 נשבע שלא ישא אחרת על אשתו ושהה י' שנים שלא ילדה יתבאר בסימן קי"ח:

13 אישה אינה מצווה על פריה ורביה ועיין בסי' קנ"ד ומ"מ י"א דלא תעמוד בלא איש משום חשדא הגהות אלפסי פרק הבא על יבמתו בשם א"ז:

14 דין מי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יתבאר שם:

פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר א׳

1 סעיף א' חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכו' נ"ב עיין בב"ש ס"ק א' וא"כ אפשר דמקיים לערב אל תנח במקום שהולך וכו' ולפענ"ד נראה דלק"מ ע"פ מה שמבואר לקמן בש"ע סימן צ' דאסור לאדם לישא אשה במדינ' זו ויקח אשה במדינ' וכו' משום נמצא אח נושא אחותו ומשמע דמדינ' היינו רק עיר נקרא מדינה בלשון הרמב"ם כמ"ש הסמ"ע בסי' רצ"ב וכ"מ בש"ס במה שמקש' מרב וכו' ואי נימא דמדינ' דוקא שם מדינ' בכללה נימא דרב נשא אשה באותה מדינה בעיר אחרת וע"כ דאף זה אסור וא"כ היאך יכול לקיים לערב אל תנח במקום שהולך והתנא נקט סתם משמע כל התלמידים אף דלא פקיע שמייהו ומוכח הרמב"ם שפיר דינו אבל פ"ו יכול להיות שקיים כן נראה פשוט וא"ש וק"ל. והנה נסתפקתי במי שגידל יתום ויתומה בתוך ביתו אם נחשב זה קיום פ"ו כיון דאחז"ל המגדל יתום ויתומ' בתוך ביתו מעלה עליו כאלו ילדו א"כ יש לומר דהוי נמי כאלו קיים פ"ו או עכ"פ אינו דומה לולד ממש ולא קיים בזה פ"ו ולכאור' נרא' דזה תלוי בפלוגתת הדריש' עם הט"ז ביו"ד סימן רמ"ב דדעת הדריש' דכל מקום דנאמר כאלו אין המוקש שוה אל מי שמקיש לו והט"ז חולק דהוא שוה ממש ולכך ה"נ להדריש' כיון דאינו שוה ממש ולכך נהי דאמרי' דהוי כאלו ילדו מ"מ אינו לידה ממש ואינו יוצא בה ידי פ"ו אבל להט"ז שהוא שוה ממש אז יוצא בה ידי פ"ו מיהו אף להדריש' מ"מ הוי רק אם לא הוליד כלל אבל אם הוליד ומתו וגידל יתום ויתומה ודאי קיים פ"ו דממ"נ אם בעינן לידה הרי הוליד ממש ואף דלא גדלם הרי הגדיל יתום ויתומה ונהי דלא הוליד עכ"פ גידל ויוצא ממ"נ כן נראה לי נכון לדינא ודו"ק:

2 סעיף ג' ומיהו אם עוסק בתור' וכו' מותר להתאחר וכו' נ"ב עיין בב"ש שכתב דאין קצבה לזה ורשאי לאחר כמה דבעי ולפ"ז נראה דמכ"ש אם נושא אשה שאינה בת בנים ויודע דבזה לא יטרד מלימודו ואם ישא אשה בת בנים יצטרך ליטרוד מלימודו דמותר נמי לעשות כן וכ"ש היא דמה לישב בלי אשה כלל דיש עוד צד חשש עבירה והוי תרתי ביטול פ"ו וחשש עבירה ומותר מכ"ש אם נושא אינה בת בנים דליכא חשש עבירה רק ביטול פ"ו אם בזה לא יבטל מלימודו ובזה יבטל דמותר ומכ"ש אם הוא מרגיש בנפשו לפי כוחו שאינו ראוי להוליד דיכול לישא אשה שאינה בת בנים ובמ"ש הנ"י והובא ברמ"א אח"כ בסעיף ח' ואף דשם מיירי רק לענין לשבת דהוי רק דרבנן מ"מ נראה דאין לחלק בזה כיון דאומדנא מלתא ואזלינן בכמה דוכתא באסורין בתר אומדנא א"כ ה"נ מהני זה לענין דאורייתא ג"כ כנלפע"ד ברור בזה ודו"ק:

3 באותו סעיף בהג"ה ואפילו בנשא אשה וכו' נ"ב עיין בתשובתי ל"ק באטשאן קנה מקומה ביו"ד הל' תערובות סימן ק"ה בחיבורי טטו"ד מהדורא ז' שלי שם כתבתי דאף המתירין חרגמ"ה בשהא עשר שנים היינו רק אם נשא הבעל שכמותו כגון בחור לבתול' וכדומ' שהם שוין בשנים אבל אם בחור נשא זקנה או עכ"פ באה בשנים הרבה ממנו לכ"ע אין מתירין לו חרגמ"ה כיון דעשה בפשיעה ונשא זקנה ממנו ולא קיים מאמר חז"ל כלך אצל שכמותך יע"ש ודו"ק היטב:

4 סעיף י' ר"ג החרים וכו' נ"ב הנה ראיתי בס' ישועת יעקב הביא דברי הרשב"א בקדושין פרק האומר דמח"ל ילפי' לכל קדושין דעביד מהני וע' בחו"מ סי' קצ"ח במהדורא ד' שלי הנקרא משפט צדק מ"ש בזה לענין קניות קרקע ייע"ש ולכאור' מוכח מדברי התוס' להיפוך בתמורה ד' ו' ע"א שהקשו שם למה לא קאמר דנ"מ בין אביי ורבא בנשבע שלא לגרש וכו' ולפי דברי הרשב"א י"ל כיון דדרשי' ויצאה והיתה א"כ אם בקדושין הוי עביד מהני ה"ה בגירושין ומה בע"כ דלא ס"ל כן הן אמת כדבריהם מוכח מן הש"ס שם דאל"כ מה פריך שם הש"ס לרבא מאונס שגירש ומה פריך נימא דשאני התם דילפי' גירושין מקדושין דעביד מהני ובע"כ יהי' מוכח דבגרושין ראוי לומר עביד לא מהני ובע"כ מוכח דגם בקדושין יש מה דאמרי' בי' עביד לא מהני מיהו באמת אין ראי' מן הש"ס שם דהרי לא פריך לרבא רק דלמה לא לקי אבל אם הגט אינו בטל לא פריך כלל ואדרבא בדברינו יתישב קושיות התוס' שם כיון דלא מהני הגרושין לחייב עלה משום אשת איש וכו' ולפמ"ש יהי' א"ש דודאי לענין גוף הגרושין ילפינן מקדושין דהגרושין חלין רק דפריך בשלמא לאביי לא לקי כיון דלא אהני מעשיו לגמרי דהרי צריך להחזיר אבל לרבא נהי דלא אהני מעשיו לגמרי מ"מ ילקה דעובר אמימר' דרחמנ' וא"כ אדרב' מקושיות התוס' יהי' ראי' להרשב"א אך מדברי התוס' יהי' מוכח דלא ס"ל כן וא"כ דין זה במחלוקת שני' ואין פנאי להאריך יותר אולי יזכיני ד' בזמן אחר לבאר יותר ודו"ק היטב. והנה בדין אם שולח גט לאשתו אם מותר לישא אשה טרם שנודע לו אם הגיע לידם הנה פלפל בזה הנו"ב בתשו' בדין אם אמרי' חזקה שע"ש או לא וכבר כתבתי אנכי ג"כ בזה. והנה כעת הי' נרא' לי לצרף היתר חדש מה שמצאתי בתשובת מח"א הל' שלוחין סי' כ"א שרוצה לומר דאף למ"ד דלא אמרי' חזקה שע"ש מ"מ אם השליח אומר שיעש' דבר זה אזי יכול לסמוך עליו מכח שארית ישראל לא יעשו עולה וא"כ לפ"ז י"ל ה"נ בגט כיון דהמנהג הוא ומפורש בש"ע הל' גיטין דמקבלין קנין מן השליח שגומר בלבו להיות שליח א"כ יש כאן אמירה ומעש' מן השליח א"כ מהני אף למ"ד דלא אמרי' חזקה שע"ש ואף דבגט אין הדבר ביד השליח דדלמא לא תרצה לקבל' מ"מ י"ל אם האשה מתחיל' נתרצית לקבל גט א"כ י"ל בה עצמה נמי הך חזקה דשארית ישראל לא יעשו עולה ומן הסתם תקבל' הגט מיהו באמת דברי מהראנ"ח תמוהין לי דאם כסברתו מה פריך הש"ס בערובין ד' ל"ב ע"א למ"ד דלא אמרי' חזקה שע"ש מבריית' דהאומר לחברו לקוט לך תאינים ופלוגת' דרבי ורשב"ג ומהו פריך הרי התם הבעה"ב מתחיל עמו לומר לו לקוט לך תאנים וא"כ י"ל התם שאני דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא יתן לו דבר שאינו מתוקן כיון דאז הוי הוא המדבר לו ללקוט ומה ראי' הוי מזה לדין אם המשלח אומר לשליח והשליח אינו אומר כלום לכך דבריו צ"ע וגם לפי דבריו שם הרי הוא בעצמו מחלק בין היכי דאפשר שיעשנו המשלח ע"י אחר או לא וא"כ ה"נ בגט הרי אפשר שישלח לה גט ע"י אחר ומה שהביא ראי' המח"א מפסחים ופרק הזהב ומה שהקש' מקדושין פ"ב דאביי ורבא לא ס"ל הך סברא דשארית ישראל וכו' נרא' דא"ש דהחילוק הוי כעין מה דאמרי' בעלמ' שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' דעל להבא לא שייך לאוקמ' אחזק' נהי דמשם אין ראי' גמורה דהתם סופו למות מ"מ כדמות ראי' הוי דיש לחלק בחזק' בין אם הוי הספק אם כבר נעשה ובין אם הוי הספק שמא יהי' נעשה אח"כ כן ה"נ בזה י"ל דודאי היכי דעיקר הספק תלוי באם כבר נעשה המעש' אי לא בזה כיון דכל דבר ראוי לאוקמא בחזקת שלא נעשה מעשה כידוע לכך זה אלים מחזקה דשארית ישראל וכו' ולכך לא סמכי' ע"ז לקולא אבל היכי דהספק הוי אם יהי' נעשה אח"כ בזה שפיר סמכי' על הך חזקה דשארית ישראל וכו' ומן הסתם יעשה כן ולכך א"ש דהתם לשחוט על היושב בבית האסורין דהוי הספק על להבא אם יוציאנו אח"כ בזה סומכין על שארית ישראל וכו' וכן בפ' הזהב דהבטיח ליתן לו מתנה דבן לוי רשאי לעשותו מעשר והנה כעת ודאי לא נתן לו רק שיסמוך דיתן לו אח"כ בזה יכול לסמוך על חזקה זו ולעשותו מעשר דבודאי יתן לו אבל בקדושין דהוי הספק אם כבר נתרצ' או לא בזה לא סמכי' על חזקה זו וכן בערובין באמר לו לקוט לך כלכלה תאינים בשעה שרוצה לאכול הוי הספק אם כבר עשרן לא סמכי' על הך חזקה דשארית ישראל וכו' וז"ב ונכון בסברא בעזה"י וא"כ ה"ה בגט דהוי הספק אם כבר נתן לה הגט דכל עד שלא נתן לה אסור לישא אשה אף דסופו ליתן לה לכך בזה לא מהני הך חזקה דשארית ישראל להיות מותר לישא אשה אף שהוא והשליח אמרו בפי' שיעשו כן וז"ב לפענ"ד לדינא ודו"ק היטב:

5 באותו סעיף בהג"ה אמנם יש חולקים וכו' נ"ב עיין מ"ש בתשובה ל"ק חארסען קנה מקומה באהע"ז סימן קי"ט שם כתבתי דאין ראי' כלל מהנ"י פרק הבע"י דיש חולקין בזה ייע"ש מ"ש בכוונת דברי הרשב"א שהביא הנ"י פרק הבע"י ייע"ש וע' בחידושי מהרלנ"ח בהגהות הטור עיי"ש ודו"ק:

6 סעיף י' י"א מי שנשתמדה אשתו וכו' נ"ב מה שקשה על דברי הרמ"א מסימן ק"מ עיין במהדורא ה' שלי בתשובתי ל"ק טרנפאל קנה מקומה בהל' כתובות סימן קט"ו מ"ש ליישב על נכון גם בדברי האבני מלואים מה שמצא היתר על פי דברי הרשב"א כתבנו שם דליתי' ייע"ש בעזה"י ודוק:

7 באותו סעיף י' בהג"ה מי שנשתמד' אשתו מזכה לה גט וכו' נ"ב הנה ראיתי בס' אבני מילואים שהביא ראי' להיתר לזכות גט למומרת ממ"ש הרשב"א בחידושנו בפ"ק דקידושין דכ"ג דבמה ודהוי זכות גמור אפי' עומד וצווח לא מהני דבטלה דעתו אצל כל אדם עיי"ש והנה לכאור' יש ראי' להרשב"א ממ"ש בסוף פ"ב דעירובין דכ"ו ע"ב במה דמיבעי' לר"א אי אמר לא מבטלינא ולרבנן אי אמר מבטלינא מהו כו' וקשה בין לרבנן בין לר"א דלו יהא דטעמא דכ"א דבית בלי חצר לא עבידי אנשי דדיירי מ"מ הרי הוא עומד וצועק לא מבטלינא וכן להיפוך לרבנן דנהי דלו יהי' דטעמייהו הוי מכח דלא עביד אינש דמסליק נפשיה מההוא ביתא לגמרי מ"מ הרי הוא אומר דמבטלינא ומסלק נפשיה לגמרי והנה רש"י פירש מכח דבטלה דעתו אצל כל אדם ובאמת הוא דבר שאין לו טעם הן אמת דמצינו טעם זה בפ"ג דפסחים גבי הנח לכותח הבבלי וכו' אבל התם א"ש דהתם לענין חיוב עונש על אכילת איסור בעינן שיהי' חשוב לכל אדם דהרי לכך אינו חייב רק בכזית ופחות מכזית פטור אף דחזי' דלהאוכל הזה חשוב אף כ"ש דהרי אכלו מ"מ פטור כיון דאינו חשוב לכל ה"נ אם המאכל בכלל אין דרך לאכלו כך אף שהוא אכלו אין בו חשיבות לחייב עליו אבל לענין הקנאת ממון זה ביד המקנה תלוי ומה בכך דדעת כל אדם אינו כן והנה לרבנן באומר מבטלינא א"ש דיהי' מזה ראי' למ"ש בתשו' להל' קדושין סימן למ"ד והוא בחיבורי מהדורא וא"ו על אהע"ז סי' כ"א דבקנין ממון בעי' פיו ולבו שווין והיכי דהוי אומדנא דמוכח דלא גמר והקנה לא מהני אמירתו בפה להיפוך עיי"ש וכן כתבתי בתשו' להל' פסח ל"ק לינטעוויץ בחיבורי לאו"ח חלק צ"ה בסימן תמ"ח עיי"ש וא"כ ה"נ נהי דאמר מבטלינא כיון דהוי אומדינ' להיפוך דאינו גומר ומבטל בלבו לא מהני אבל להיפוך קשה לר"א אי אמר לא מבטלינ' מה בכך אם בלבו אמרי' דגומר ומבטל הרי בפיו אומר שאינו מבטל והרי עומד וצועק שאינו מבטל ואינו מקנה להם רשותו אלא וודאי בע"כ כדברי הרשב"א דהיכי דהוי זכות גמור אפי' עומד וצועק להיפוך לא מהני אפי' בקנין ממון ואף דהרשב"א תברי' לגזיזיה שם ממ"ש בש"ס בהגדילו יכולין למחות מ"מ י"ל התם לא הוי זכות גמור די"ל בהפקיר' ניחא לי' אבל היכי דהוי זכות גמור לא מהני אף שצועק להיפוך ודו"ק:

חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר ב׳ »