חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר קמ״א

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר קמ״א
1 דין השליחות והחזרה ממנו. ובו סט סעיפים: האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה במד"א שעשתה שליח אחר לקבלו ממנו אבל אם אמרה לשליח הבעל יהיה גט זה פקדון אצלך או שאמרה לו הרי אתה שליח לקבלו לי וי"א אפי' לא אמרה לו רק תתקבל ב"י בשם הרמב"ן והרשב"א הרי זו ספק מגורשת עד שיגיע גט לידה ומשיגיע לידה תתגרש ודאי: הגה אמרה האשה לשלוחה לקבל הגט מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו אבל אמרה קבל גט מבעלי יכול לקבלו מיד שלוחו תשובת רשב"א אלף ר"ז וי"א שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה:
2 נערה המאורסה אע"פ שמתגרשת בקבלת גיטה בידה כמו קבלת אביה אביה יכול לעשות שליח קבלה אבל היא אינה יכולה לעשות שליח קבלה אא"כ אין לה אב או שנשאת:
3 קטנה אפי' אין לה אב או שנשאת אינה יכולה לעשות שליח קבלה אבל אביה יכול לעשותו אם היא ארוסה:
4 המקדש קטנה ע"י אביה וגרשה כשהיא קטנה בעודה ארוסה ואביה חי טור אביה מקבל גיטה ולא היא שלא מדעתו ויש אומרים שהיא יכולה לקבל גיטה:
5 נשאת אין אביה יכול לקבל גיטה :
6 קדשה אביה כשהיא קטנה ומת או שנשאת אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר דהיינו שנותנים לה צרור וזרקתו אגוז ונוטלתו וי"א דהיינו משתגיע לעונת הפעוטות דהיינו בת שית או בת שבע כל חד וחד לפום חורפיה טור מתגרשת על ידי עצמה ואם אינה מבחנת וגירשה ע"י עצמה אינה מגורשת אבל ע"י אביה מתגרשת אפילו אינה מבחנת ויש מי שחולק ואומר שכל שאינה מבחנת אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה: הגה ע"ל בסדר הגט סעיף צ"ו כיצד כותבין לקטנה המתגרשת על ידי אביה:
7 כל היכא שיש לקטנה יד לקבל גיטה יש לה תורת חצר או ד"א הגהות מיי' פ"ה לקבלו כשם שיש לגדולה:
8 כשהיא עושה שליח לקבלה צריכה לעשותו בפני שני עדים וצריך לקבל הגט בפני שנים אפי' אם השנים המעידים על השליחות הם מעידים על קבלת גיטה או א' מעיד על השליחות ואחד על הקבלה ואחד מצטרף עם כל אחד להיות מעיד על זה וע"ז: הגה ולכתחילה לא ימסור הבעל הגט ליד השליח עד שיברר תחלה שנעשה שליח לקבלה בעדים מרדכי ריש התקבל בשם מוהר"ם:
9 מה שצריך שני עדים על הקבלה דוקא כשאין השליח כשר אבל אם הוא כשר מצטרף עם עד אחד ויש מי שנראה מדבריו שחולק ע"ז וה"ה לשליחות להולכה:
10 במד"א שצריך עידי קבלה כשאבד הגט או נקרע אבל אם היה הגט יוצא מתחת יד שליח קבלה א"צ עידי קבלה וע"ל סי' זה סעיף י"ג:
11 אין שליח להולכה צריך עדים אם הודו השליח והמשלח ואם המשלח כופר ה"ז ספק וי"א ששליח הולכה צריך למנותו בעדים: הגה מיהו השליח נאמן לומר שעשאו בעדים וא"צ עדות על כך רבי ירוחם ח"ג ונוהגים להצריך הרשאה ועדים על הרשאה שנעשה שליח וע"ל סעיף כ"ד:
12 במד"א שאין שליח האיש צריך עדים כשמסר לה גט שחתומים בו עדים אבל אם אין עדים חתומים בו והלך השליח ומסרו לה בפני עדים הרי זו ספק מגורשת:
13 יש מי שאומר ששליח הולכה ושליח הובאה א"צ לעשותו בעדים ויש מי שחולק: הגה כפל דברים הן בכאן כי בבא זו נתבאר סעיף י"א ויש מחלוקת בדין זה בדרך אחר די"א דשליח הולכה אם מסר לה הגט בינו לבינה וא"א לחזור וליתנו לה בפני שנים דמגורשת מאחר שהגט יוצא מתחת ידה בחותמיו טור בשם הרמב"ם וי"א דפסול טור בשם הגאונים מיהו אם הגט מקויים בחותמיו מתחת ידה אינה צריכה שתביא עידי מסירה בפנינו רק שאמרה שקבלה אותו בפני שנים כראוי טור וה"ה בשליח קבלה מן הבעל:
14 בין שליח קבלה בין שליח הולכה א"צ שישמע מפיהם שממנים אותו שליח לפיכך בין האיש בין האשה יכולים לעשות בפני עדים שליח העומד במקום אחר והעדים כותבים חותמים שמינה לפלוני שליח: וע"ל סעיף ל"ה:
15 בעל שעשה שליח להולכה צריך שיאמר לו תן גט זה לאשתי או שיאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו גט ויתנו לאשתו או לשון שמשמעו שיגרשוה כמו גרשוה או שלחוה או שבקוה או תרכוה או כתבו אגרת ותנו לה אבל אם אמר פטרוה פרנסוה עשו לה כדת עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום אמר להם עזבוה הוציאוה התירוה הניחוה הועילו לה ה"ז ספק:
16 האומר כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין לבעל בידו ואין נותנין לאשתו עד שיאמר להם ליתן לה ואם נתנו לה אינו גט במד"א בבריא אבל במסוכן והוא אדם שקפץ החולי במהרה והכביד עליו חליו מיד והיוצא בקולר אפי' על עסקי ממון והמפרש בים והיוצא בשיירא ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו לה שהדבר ידוע שלא נתכוין זה אלא לכתוב וליתן לה:
17 בריא שאמר כתבו גט לאשתי וכתבו ונתנו לה והרג עצמו מיד כגון שהשליך עצמו מן הגג או הפיל עצמו לים הרי זה גט כשר ואם לא כתבוהו כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה עלה לגג ודחפתו הרוח ונפל ומת אינו גט:
18 ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו אם לאלתר נפל ה"ז גט ואם לא נפל לאלתר הרי זה ספק:
19 וכן מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי ופירש שמו ושם אשתו שם עירו ושם עירה הרי אלו יכתבו לה ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו הרי זו כשר שזה כשעת הסכנה הוא שכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין וי"א דה"מ שראו לו דמות אדם וחזו ליה נמי בבואה דבבואה הא לאו הכי חיישינן שמא שד הוא שדרך השדים למצא בבורות וכן בשדות:
20 אם היו שם שלשה ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמים וא"צ מעמד כולם דאע"ג דאמר כל לא הוי כאומר כולכם כתובו:
21 היו רבים עומדים ביחד ואמר הוליכו גט לאשתי איזה מהם שירצה יוליך אותו בשביל כלם ועיין בסמוך סוף סעיף כ"ג ואם אמר ב' מכם יוליכוהו יוליכו שנים אפילו היה בכללם אב ובנו דעתו גם על הבן ונעשה הבן שליח במקום האב:
22 וה"ה לאומר לג' שנים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו ויתנו לה והיה בהם אב ובנו בין שחתם בנו עם האחר בין שחתם האב עם האחר ה"ז גט כשר:
23 אמר לחבורה כולכם הוליכוהו אינו גט עד שיוליכוהו כלם והאידנא תקנו חכמים שהאומר לרבים להוליך גט לאשתו יאמר כל אחד מכם יוליך גט לאשתי:
24 מה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום אין צריך אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפילו לא יחלה ולא יאנוס: הגה ולכן אם נאבד שטר הרשאה או נפסל והוא שעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה מהרי"ק שורש כ"ו והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם ועיין לקמן סימן קמ"ב סעיף ג' אבל לכתחילה כותבין הרשאה בדקדוק ונזהרין שלא לכתוב בה ראשי תיבות בתיקון מהר"י מינץ בשם מהרא"י גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט כגון אם כתוב בגט שם זנביל בב' לא יכתוב בהרשאה בוי"ו ג"ז שם וכל כיוצא בזה ונוסח הרשאה עיין בא"ה סימן קמ"א ולמטה סוף ל' ושאר דינים וסדר השליחות עיין לקמן בסדר הגט עידי הרשאה לא יהיו קרובים זה לזה ולא לאיש ולא לאשה ולא לעידי הגט סדר גיטין סי' ע"ג ואם נמצאו עידי הרשאה פסולים נתבטל כל השליחות שהרי הם מעידים על עיקר השליחות ושבפניהם עשה הבעל לשליח ולא דמי לשאר פסולי הרשאה כנ"ל ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה וי"א דיש לקיימה בג' מיהו אם אינו ניכר רק חתימה אחת סגי גם זה בסדר ויש נוהגין לכתוב כתב של מקום הנתינה להודיע אם יש שינוי באיזה דבר בהרשאה שם בשם מהר"ר ז"ך:
25 אם הבעל או השליח רך בשנים טוב להצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח שאין קטן עושה שליח ולא נעשה שליח ואם יש לו זקן בפניו אין לחוש: הגה אבל א"צ לדקדק בעידי חתימה דעידי מסירה כרתי ורגילים להיות הרבה גדולים אצל נתינת הגט ב"י בשם א"ח ולפי מה שנוהגין לייחד עידי מסירה ידקדק בהם שיהו גדולים:
26 נהגו להקנות לעושה שליח להודיע שגמר בלבו ואם אמר בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה אין צריך קנין:
27 על שטר שליחות קבלה יחתמו שני עדים כשרים וצריך שיהיו בני אדם ידועים שתהי' חתימתן ניכרת במקום הנתינה ואף אם יקיימוה בהנפק צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה ועיין בטור אבן העזר סי' קמ"א נוסח שטר שליחות הקבלה:
28 צריך ליזהר ולדקדק שתהיה האשה שעושה שליח קבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין הנשים יודעות כי אם על פי האב צריך רבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן:
29 בשעת נתינת הגט ביד שליח קבלה ישבו ב"ד כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ונהגו ליזהר ג"כ שלא יהיה קרוב לשליח ויכירו חתימת ההרשאה ואח"כ יבוא הבעל הגט ויקראוהו ויחזירוהו לו ויבטל כל מודעות ויפסול עדים שיעידו דבר שגורם ביטול הגט ויתנהו ליד השליח ויאמר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי והרי היא מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם ויש מי שאומר שלא יטיל בו שום תנאי ויחזרו לקרותו אחר הנתינה והדיינים יכתבו עדותם ויהיו החתימות ניכרות וידועות טור ויתננו ליד השליח: הגה ונוסח הגט שנותנים לו עיין בטור סימן זה וכל זה היא מדינא אבל י"א שנכון להחמיר שלא לגרש ע"י שליח קבלה כלל טור בשם הרי"ף וכן נוהגין:
30 בנוסח הרשאת שליח הולכה צריך להוסיף על הנוסח שכתוב בטור אבן העזר בפנינו עדים חתומי מטה מסר פלוני בן פלוני גט כריתות ביד פלוני בן פלוני להוליכו לאשתו פלונית בת פלוני וליתן אותו בידה וכך אמר בפנינו פלוני בן פלוני הבעל לשלוחו פלוני בן פלוני הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שתמצאנה ותן אותו בידה או ביד שלוחה או ביד שליח שלוחה ותהא ידך כידי ופיך כפי ודיבורך כדיבורי הגהות מרדכי דגיטין: הגה ואם יש תנאי בגט מזכירו כאן וכותבין על תנאי כך וכך וכן חוזר ומזכירו בסוף אחר שכתב ומותרת לכל אדם גם זה בהג"ה הנ"ל ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים אפי' בלא אונס ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ונותן אני לך רשות למנות שליח ושליח שליח עד מאה אפילו בלא אונס עד שיגיע גט לידה ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם: הגה וכותבין ג"כ בהרשאה שם העיר עם הנהרות שלה כמו בגט בסדר גיטין וכן כותבין כל כינוי האיש והאשה כמו בגט מהרא"י סי' י"ו וי"ז וי"א דכותבין אף כינוי השליח בסדר בשם מהר"ר ז"ך וי"א שאין להאריך בהרשאה בדברים שאינם צריכין פסקי מהרא"י סי' ט"ו וי"א שאין לחוש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו מאחר שכל א' יכול לכתוב כפי צחות לשונו ואינו תיקון חכמים ב"י ועיין לקמן בסדר הגט סעיף כ"ו כיצד כותבין בהרשאת מומר שליח הולכה שמביא הרשאה וכתב בה שהוא שליח קבלה אם השליח אינו מכחיש ההרשאה רק שאומר שנעשה שליח הולכה וקבלה אז השליחות כשר ונעשה שליח הולכה ונותן הגט לאשה אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם הרי ההרשאה מכחשת אותו ונתבטל כל השליחות גם הגט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט היו עמי הארץ ולא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה יש לחוש לכמה מיני פסולין ב"י מ"כ מעשה בכה"ג נעשה בפני ר"א מזרחי וכן כיוצא בזה שניכר אותן שסדרו הגט היו הדיוטות ריב"ש:
31 הכל כשרים לשליחות הגט בין לקבלה בין להולכה אחד האיש ואחד האשה חוץ מחש"ו עבד ונכרי ויש מי שאומר שאם העבד הוא שליח הולכה הוי ספק:
32 היה השליח קטן כשנתנו לו הגט והגדיל והביאו או חרש ונתפקח שוטה ונשתפה עבד ונשתחרר נכרי ונתגייר פסול אבל אם נתן לו הגט כשהוא פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר כיון שתחלתו וסופו בכשרות:
33 הנשים והקרובים כשרים לשליחות הגט: הגה ויש מי שכתב דבמקום שאפשר לכתחילה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא לאשה ולא לדיינים שנותנים הגט לפניהם בסדר גיטין אפילו הפסולים מדברי סופרים בעבירה כשרים לשליחות הגט אבל הפסולים בעבירה מד"ת פסולים להבאת הגט אא"כ נתקיים הגט בחותמיו ויש פוסלים אף בנתקיים בחותמיו ודין מומר כדין פסולי עדות מדאורייתא כן משמע בהגהות אלפסי דגיטין:
34 היו פסולים כשנתמנו שלוחים וחזרו בתשובה קודם שנתנוהו לאשה כשרים:
35 השולח גט ביד כותי שיתננו לפלוני ומינה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא. הגה מיהו יש חולקין וסבירא להו דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כך:
36 נתן הגט לשליח וא"ל הולך גט זה לאשתי א"ל השליח איני מכירה א"ל הבעל תנהו לפלוני שהוא מכירה ויתנהו לה הראשון לא נעשה שליח לגירושין רק להוליך הגט לאותו פלוני ולא יכול לשלחו לו ע"י שליח טור ואותו פלוני הוא שליח לגירושין ונותנו לה או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס ואם נתן לה הגט הראשון או שלוחו ה"ז ספק מגורשת: הגה השולח גט לאשתו ואין השליח מכירה יתנהו לה ע"פ שנים שזאת אשתו טור :
37 נתן הגט לשליח ואמר לו לא תתנהו לה עד שלשים יום אם חלה או נאנס בתוך שלשים יכול לעשות שליח שיתנהו לה לאחר שלשים יום אע"פ שאינו עכשיו שליח לגירושין הואיל ולאחר שלשים יהיה שליח לגירושין ובלבד שיאמר הבעל נאמנת עלי שלא פייסתי אם היא נשואה ויש מי שאומר שלא ימסור מיד לשליח שני אלא ימסור שליחתו לב"ד והם לא יעשו לשני שליח עד אחר שלשים יום.
38 השולח גט לאשתו ואמר לו הולך גט זה לאשתי או שאמר ליה אתה הולך לא ישלחנו ביד אחר אא"כ חלה או נאנס או שפירש לו שיכול למנות שליח ושליח שליח עד כמה שלוחים פי' לו שלא ישלחנו ביד אחר לא יוכל לעשות שליח אפי' חלה או נאנס כן משמע בטור ויש מי שחולק ואמר דבהולך סתם יכול לשלחו ע"י אחר אע"פ שלא חלה ובאת הולך לא ישלחנו ע"י אחר אא"כ חלה או שפירש לו שיוכל למנות שליח:
39 דין שליח שני כדין שליח ראשון שאינו יכול למנות שליח אא"כ נאנס או שפירש לו:
40 כשממנה השליח שליח אחר אם הוא צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם צריך למנותו בפני ב"ד ואם אינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם א"צ למנותו בפני ב"ד אבל צריך למנותו בפני עדים וע"ל סי' קמ"ב ס"ט:
41 שליח שעשה שני ושני שלישי אם מת הבעל נתבטלו כלם אבל אם הבעל קיים אע"פ שמת השליח הראשון לא נתבטל שליחות השאר מאחר שהבעל קיים:
42 אם מת שליח שני יכול שליח ראשון ליטלו מיורשיו של שני ויוליכנו או ישלחנו ביד אחר:
43 שליח קבלה אינו יכול למנות שליח ואפי' נאנס ואפי' נתנה לו רשות למנות שליח משום דה"ל מילי ומילי לא ממסרן לשליח ויש מתירין אם נתנה לו רשות למנות שליח ואז יוכל למנות אחר בלא ב"ד רק לפני שנים ב"י בשם הרשב"ץ:
44 אם עשתה שליח קבלה וחזרה ועשתה שליח אפי' עשרה זה אחר זה או שעשתה עשרה בבת אחת כל שהגיע הגט ליד א' מהן מגורשת ואפי' נתן ביד אחד מהם גט פסול ולשני גט כשר מגורשת מרדכי ריש השולח:
45 השליח ששינה בשליחותו ממה שאמר לו הוא או היא לא עשה כלום כיצד אמר ליה תנהו לה במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר אל תתנהו לה אלא בעליה ונתנו לה בבית או איפכא או אל תתנהו לה אלא בימין ונתנו לה בשמאל או איפכא לא עשה כלום:
46 יש מי שאומר שאם אמר לו אל תגרשנה אלא בימיניך אינו יכול לשלחו ביד אחר אפי' אם חלה דה"ל כאלו פירש לא יגרשנה אחר אלא אתה:
47 אמר ליה תן גט זה לאשתי והרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר הרי זה גט שאין זה קפידא אלא מראה מקום:
48 אמר לו תנהו לה ביום פלוני ונתנה לה בתוך הזמן אינו גט אל תתנהו לה אלא ביום פלו' ונתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו אינו גט:
49 האשה שאמרה לשלוחה קבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר אינו גט אבל אם אמרה הבא לי גיטי במקום פלוני והביאו לה במקום אחר כשר:
50 אמרה לו התקבל לי גיטי בבבל ופעמים תמצאנו בדמשק בכל מקום שיקבלנו הוי גט ובלבד לכשיגיע לבבל למקום שאמרה היא:
51 אמר הבעל לשליח טול ממנה חפץ פלוני ותן לה גט זה הרי זה לא ישלחנו ביד אחר ואם שלחו ביד אחר ונתנה האשה לשליח החפץ תחלה ואח"כ נתן הגט ה"ז מגורשת ואם נתן לה הגט תחילה ואח"כ נתנה החפץ אפי' ביד שליח ראשון אינו גט אמר לו תן לה הגט וטול ממנה חפץ פלוני ה"ז לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר ואם שלחו ביד אחר ה"ז גט בין שנתנה תחילה בין שלא נתנה אלא בסוף וי"א שכשאמר לו טול ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט אם שלחו ביד אחר אפי' נתנה לו החפץ תחלה ואח"כ נתן לה הגט מאחר שלא נתנה החפץ ביד שליח ראשון קודם שתקבל הגט משליח שני אינה מגורשת כיצד יעשה יטלנו הראשון מידה ויחזור ויתננו לה בתורת גירושין אחר שהגיע לידו החפץ:
52 כל תנאי שהתנה הבעל עם השליח כגון אל תגרשנה אלא בבית או בעליה וכיוצא בזה אם לא הרשהו הבעל למנות שליח אינו יכול לשלחו ביד אחר לכתחילה שמא לא ידקדק השני בשליחותו ויתבטל הגט: הגה מיהו אם עשה שליח שני אפי' לא הגיד לו התנאי או החליף לו אם יתקיים התנאי הוי גט ריב"ש סי' שי"ו אם התנה שתמחול לו כל זכות שיש לה עליו אע"ג דלענין דינא יש לדון מהו בכלל כל זכות מ"מ יש להחמיר לענין גט שתמחול כל זכות שיש לה עליו וא"כ תדון עמו מהו בכלל וכן כל כיוצא בזה שם סי' שי"ז:
53 שליח המביא גט במקום שאינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם נותנו לה ומתגרשת בו ונשאת אע"פ שאין מכירין חתימות העדים וגובה כתובתה מבני חרי ואם בא ע"א וערער לומר שהוא מזויף אין שומעין לו באו שנים וערערו אפי' נשאת כבר תצא ואם בא הבעל וערער ואמר לא גרשתי מעולם וגט שהובא לה מזויף הוא יתקיים בחותמיו ואם לא נתקיים ולא נודעו עידיו כלל תצא והולד ממזר שהרי אינה מגורשת אבד הגט הרי זו ספק מגורשת:
54 חמותה ובת חמותה וצרתה אפי' היתה נשואה לאחר ויבמתה אפי' היא אחותה ובת בעלה אינן נאמנות להביא את גיטה במקום שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ דשמא מזוייף הוא והם מכוונות לקלקלה ואם הוא במקום שצ"ל בפ"נ ובפ"נ ואמרוהו נאמנות ואם הוא במקום שאצ"ל ואמרוהו י"א שנאמנות וי"א שאינן נאמנות:
55 עשתה שליח לקבלה בעדים והגט יוצא מתחת ידו והבעל אומר מזויף הוא אם נתקיים בחותמיו או בעידי מסירה ה"ז מגורשת ואם הוא מודה שכתבו אלא שאומר שלא נתנו בתורת גירושין אלא בתורת פקדון והשליח אומר שקבלו בשבילו שתתגרש בו השליח נאמן אפי' אם שלשתם בעיר אחת. וי"א שאם שלשתם בעיר אחת הבעל נאמן דאם איתא דבתורת גירושין יהביה לדידה הוי יהיב לה ודוקא כשטוען שלפקדון נתנו לו אבל אם טוען שעשאו שליח להולכה ורוצה לחזור בו קודם שיגיע לידה אינו נאמן ואם אינם בעיר אחת השליח נאמן והוא שבאו בפנינו עדים שעשאתו שליח קבלה והשליח אומר שמסרו לו בפני עדים: הגה י"א דוקא שהגט יוצא מתחת ידו אבל אין הגט בידו אינו נאמן אפי' היה לו עדים שראוהו תחת ידו כן משמע מהטור לדעת הרא"ש ולסברא זו טוב ליזהר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת משום דמצי מיפק מינה חורבה שאם יטעון שלא נתנו לו לגירושין שהוא נאמן: הגה ואין חילוק בזה בין שליח הולכה לשליח קבלה כ"כ הרי"ף מיהו בזמן שהרשאה בידו שנעשה שליח לגרש אין חילוק בין אם הבעל בעיר או לא מהר"ם פאדווה סימן ג' ואם האשה אומרת בפני קבלו שליח לגירושין נאמנת ויש אומרים דוקא כשהגט ביד האשה:
56 היה הגט יוצא מיד האשה והיא אומרת שליח זה נתנו לי לגירושין והשליח אומר כן נתתיו לה ולגירושין והבעל אומר לא נתתיו לו אלא לפקדון השליח נאמן והיא מגורשת ואם אבד הגט ואין עדים שראו אותו בידה אע"פ שהבעל אומר לגירושין נתתיו לשליח והשליח אומר נתתיו לה הרי זו ספק מגורשת שהרי הוחזקה אשת איש ואין כאן אלא עד אחד ובעל ואפי' אמרה האשה בפני נתנו לו לגירושין ונתנו השליח לי הואיל והבעל והשליח מסייעים אותה אפשר שתעיז פניה ושמא לא נתגרשה:
57 שליח קבלה שקיבל הגט לאשה ושלחו לה בפני שני עדים והגיע הגט לידה ונטלתו והרי הגט יוצא מתחת ידה והיא אינה יודעת אם בעלה שלחו לה או שליח קבלה שלה או שלוחו של בעל הרי זו מגורשת ואם בא הבעל וערער שלא כתבו או שהוא גט בטל יתקיים בחותמיו שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא מתחת יד שלוחה שידו כידה ואע"פ שהיא אינה יודעת הרי העדים ידעו ואם לא נתקיים אינה מגורשת וי"א שאם שלשתם בעיר אחת איכא למיחש שמא יאמר הבעל לפקדון נתתיו ואפילו אינן בעיר אחת י"א דאין השליח נאמן רק כשהגט בידו כן משמע מהטור לדעת הרא"ש דהוי כשליש שיתבאר בח"ה סי' נ"ו:
58 כיון שהשולח גט לאשתו אינו גט עד שיגיע לידה הוא חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה עד שיגיע לידה או ליד שליח קבלה ואם מת קודם שיגיע אין גט לאחר מיתה:
59 השולח גט לאשתו ובטלו קודם שיגיע לידה ה"ז בטל ואם הגיע לידה אינו יכול לבטלו אפי' בתוך כדי דיבור: הגה י"א דמומר אינו יכול לעשות שליח להוליך גט לאשתו דחיישינן שמא יבטלנו מהרי"ו סי' קכ"ו ואף אם מקבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטלו לא מהני דחיישי' שמא יעבור על שבועתו וי"א דהמומר עושה השליח תחלה שליח לקבלה ואומר לשליח זכי בגט זה לאשתי פלונית ובו תהא מגורשת וכו' ונותנו לשליח ואח"כ חוזר ולקחו מן השליח ועושה אותו שליח להולכה ואומר הולך גט לאשתי וכו' ת"ה סימן רל"ז ובפסקיו סימן מ"ב וכן נוהגין אבל לא יעשה השליח תחלה שליח להולכה ואח"כ שליח לקבלה וכבר נתבאר כל זה לעיל סימן ק"מ סעיף י"א:
60 לכתחילה אין לו לבטלו אלא בפני השליח עצמו או בפניה אבל בדיעבד אפי' בטלו שלא בפניהם מבוטל והוא שיבטלנו בפני שנים: הגה ואין הבעל נאמן לומר שבטלו אא"כ השליח או האשה מודים בדבר או שיש לו עידים שבטלו ב"י וכן הוא בהגהות אשיר"י בפ' השולח י"א דאילו השנים שמבטל לפניהם השליח צריכים להיות ביחד אבל זה שלא בפני זה לא אבל אם מבטל הגט עצמו אפי' לאחר שנכתב מהני אפי' זה שלא בפני זה ריב"ש סי' רל"ב:
61 שלחו ע"י ב' או ע"י י' יכול לכתחלה לבטל זה שלא בפני זה ואותם שביטל שליחותם בטל ואינם יכולין לעשות שלוחים אא"כ יתמנו פעם אחרת ובעשרה שעשאם שלוחים בין לכתוב וליתן גט בין שעשאם שלוחים להולכה אם ביטל מקצתם לא נתבטלו כולם ויש מי שאומר דבשליחות אם ביטל א' מהם נתבטלו כולם:
62 בד"א שהוא בטל כשביטלו בפירוש אבל אם לא ביטלו בפירוש אע"פ שגילה דעתו שחפץ בביטולו כגון שא"ל השליח לא נתתיו לה עדיין ואמר ברוך הטוב והמטיב וכיוצא בזה אינו בטל ולא עוד אלא אפי' היה מחזר לרוץ אחר השליח לבטלו ולא הספיק להגיע אליו עד שהגיע לידה אינו בטל: הגה וכן אם אומר לשליח החזיר לי גט זה ואני נותן לך גט אחר אינו אלא גילוי דעת ואינו בטל מרדכי ריש התקבל כתב אחר השליח שלא ליתן הגט הוי ביטול דיכול לבטל ע"י כתיבה תשו' הר"ן בב"י השולח גט לאשתו ואמר לשליח אם תרצה האשה לבא אלי אקיימנה ואם לא פטור אותה בגט והלך הבעל מן העיר ההיא ואח"כ באתה האשה עם השליח לאותה העיר יכול השליח ליתן הגט דהא לא באתה האשה אל הבעל כי יצא מן העיר קודם בואה ואפילו היה הבעל בעיר אם לא יוכל להתפייס עמה יוכל השליח ליתן הגט דמה שאמר תחלה אם תבא אלי אקיימנה אינו אלא דברים בעלמא ולא הוי אלא גילוי דעת שאינו כלום טור בשם תשו' הרא"ש :
63 באיזה לשונות מבטל גט אמר בטל היא אי איפשי בו גט זה לא יועיל לא יתיר לא יעזוב לא ישלח לא יגרש יהא כחרס הרי הוא כחרס אם אמר אחד מלשונות אלו וכיוצא בהם הרי זה בטלו אבל אם אמר גט זה אינו גט פסול הוא אינו מועיל אינו מתיר אינו משלח אינו מגרש חרס הוא לא אמר כלום אמר גט זה בטל ולא אמר הוא או שאמר גט זה בטל שמשמעו פועל עבר כמו חמק עבר הרי זה ספק:
64 יש מי שאומר שאם אמר יהא פסול בטלו אמר לא תצא לצמיתות הוי בטל וכאילו אמר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי ב"י בשם תשובות הר"ן סי' מ"ח:
65 אם לא גילה דעתו מתחלה שרוצה לבטלו ואמר אחד מלשונות שאינם מועילים לבטל הגט מ"מ ערעור הוא לפוסלו וצריך שיתקיים בחותמיו:
66 השולח גט ביד שליח וביטל הגט ה"ז חוזר ומגרש בו כשירצה שלא בטל מתורת גט אלא מתורת שליחות לפיכך אם היה הגט ביד הבעל ובטלו כגון שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם וכן אם פירש בעת שבטלו והוא ביד השליח ואמר גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט אינו מגרש בו ואם גירש הרי זו ספק מגורשת:
67 מי ששלח גט לאשתו וחזר ובטלו בפני שנים אחרים וכן מי שמסר מודעא על הגט מכין אותו מכת מרדות מפני שגורם להיות ממזרים:
68 שליח שהביא גט אין חוששין שמא בטלו הבעל או שמא מסר מודעא ונתנו לאשה בחזקת שהוא חי אפי' הניחו זקן או חולה וי"א דוקא חולה בידי שמים אבל הוכה ונעשה טריפה דינו כגוסס הגהות אלפסי אבל אם הניחו גוסס לא יתננו לה שרוב גוססים למיתה ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת ויש מי שאומר דהא דאמרינן בזקן דוקא בפחות מבן פ' או יותר מק' אבל מבן פ' טור בשם הרמ"ה עד בן מאה דינו כגוסס:
69 עיר שהקיפוה חיל מאותו מלכות והיו במצור וספינה המטורפת בים והיוצא לידון בדיני נפשות הרי אלו בחזקת חיים ואם היה גט אחד מהם ביד שליח נותנו לאשתו ותהיה בחזקת מגורשת אבל עיר שכבשוה כבר או עיר שהקיפוה חיל ממלכות אחרת וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג בדיני כותים ומי שגוררתו חיה או שטפו נהר או נפלה עליו מפולת נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים ואם היה גט א' מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע גט לידה אינו גט:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר קמ״א
1 ס"א הרי זו ספק מגורשת עד שיגיע גט לידה נ"ב הנה מקור דין זה בש"ס גיטין דס"ג ע"ב דקאמר שם הו"ל דבר שבערוה וכל דבר שבערוה חולצת ועיין בחיבורי ליו"ד מ"ה בהל' תערובת סימן ק"י בדיני ס"ס מ"ש בביאור דבר זה בסימן כ"ב ע"ש גם כתבנו שם יש ראי' מהך סוגיא דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה ע"ש ודוק והנה ידוע דעת הנו"ב מ"ק דבע"כ א"י לגרש ע"י שליח מדינא דהש"ס ע"ש ובמה"ת הביא מה שחלקו עליו גדולי הדור מן הש"ס דגיטין דכ"א דפריך והא שליחות לקבלה וכו' ע"ש מה שמתרץ והנה לפי מה שהקשו עליו הם יפה תירץ אך לדעתי קשה יותר מתחלת לשון הש"ס שם מה ידה בין מדעתה בין בע"כ וכו' והרי לפי דבריו גם בידה משכחת לה מדעתה ולא בע"כ כגון ע"י שליח דאיתא מדעתה ולא בע"כ ובזה לא שייך תירוצו הנ"ל ומוכח שלא כדבריו. ומידי היותי בזה אזכיר מה שהקשו התוס' שם דשליחות לקבלה לאו מידה אתרבאי ע"ש ולפמ"ש הקצוה"ח בה"ל שלוחין בשם התוס' דב"מ דהיכי דנעשה שליח להזוכה צריך נמי להיות שליח מיד המזכה ע"ש שמיושב קושייתם דנהי דמה דנעשה שליח מצדה לא נלמוד מידה מ"מ מה דצריך להיות נעשה גם שליח דידי' זה מידה אתרבאי דנהי דשליחות דידי' נמי ילפינן מושלח היינו אם הוא עושה שליח בתחלה אבל אם היא עשתה שליח תחלה ונעשה שלה תחלה להיות נעשה גם שליח דידי' זה מידה אתרבאי דזה הוי דומיא דחצירה דהוי שלה והוא נותן בו הגט כן ה"נ בזה ולכך מה שהיא עושית שליח לקבלה הוי מושלחה אבל מה דנעשה אח"כ גם מצדו זה הוי מידה ולכך פריך שפיר ודוק:
2 סעיף א' וי"א דאין כו' נ"ב נסתפקתי אי יכולה האשה לעשות שליח להבאה לקבל גיטה מיד שליח בטלה ליתן לידה אם דוקא בשליח קבלה שייך בזיון שלא תבא כלל הגט ליד האשה רק ישאר ביד השליח והיא אינה רוצה ליקח כלל הגט בידה לעולם אבל השליח הבאה שבאמת רוצית ליקח הגט בעצמה שתתגרש בו בידה ממש רק שאין רוצית לקבל מיד שליח הבעל רק משלוחה אין בזיון כלל לבעל בזה כיון דעכ"פ תתגרש בקבלתה לידה או עיקר הבזיון הוא במה שאין רוצה לקבל מיד שליחו אף שיבוא אח"כ לידה יש לו בזיון ואין יכולה לעשות שליח הבאה כלל וכן נמ' לטעם חצירה הבאה לאחר מכאן נמי יש ספק אי אף בשליח הבאה שייך גזירה זו שיזרק לה גט לחצר של אחרים ותטול היא הגט אח"כ לידה ובאמת אין מגורשת בזה כנ"ל או דילמא דוקא בשליח לקבלה י"ל לטעות שיסבור שהחצר נעשה נמי שליח לקבלה אבל לטעות שהחצר נעשה שליח להבאה אין שכיח לטעות בזה ויכולה לעשותו שליח להבאה לקבל מיד שליח בעלה וכעת לא מצאתי גילוי דעת לדין זה וצ"ע:
3 סעיף יג יש מי שאומר ששליח וכו' נ"ב עיין בב"ש ס"ק ט"ו מ"ש שהרב סובר כהרמ"ה וכו' לכאורה מלשון הרב בסעיף כ"ד מ"ש והשליח נאמן שעשאו שליח כשם שהוא נאמן לומר בפני נכתב וכו' משמע לכאורה דבמקום שאין אומר בפני נכתב אין נאמן נמי לומר שעשאו שליח וצריך לפרש לשיטת הב"ש כך והשליח נאמן אפי' בא"י לומר שנעשה שליח כשם שהוא נאמן לומר בח"ל בפני נכתב ודו"ק:
4 סעיף יז בריא שאמר וכו' נ"ב עיין מ"ש בזה בתשובתי לק"ק באטשאן קנה מקומה בהל' קדושין סי' נו"ן במהדורא ז' שלי סי' א' ייע"ש מ"ש לספק בזה לדינא ודו"ק:
5 סעיף יט וי"א דה"מ שראו לו דמות אדם וכו' נ"ב עיין בסי' י"ז בב"ש מה שהקשה דדברי הש"ע סתרו אהדדי ועיימ"ש בישובו בעזה"י במהדורא ד' שלי סי' ק"כ בתשו' לק"ק קאזאב ייע"ש ודו"ק:
6 סעיף כב וה"ה לאומר לג' שנים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו וכו' נ"ב הנה מקור דין זה בגיטין דס"ו והנה נעתיק התחלת הסוגיא שם וממנו יתבאר כי אחרי נשיקת עפרם של הטוש"ע ואחרי מחילה מכבודם הרמה והנשאה ועפר אני תחת כפות רגלם אעפי"כ תורה היא וללמוד אני צריך שלדעתי לא יפה העתיקו הדין זה דהנה גרסי' שם תחלה בראשונה היה אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו וכו' חזרו לומר אף המפרש ויוצא בשיירה וכו' ואח"כ תנא שם הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה וכו' עד סוף הסוגיא הוכיח סופו על תחילתו וכו' ואח"כ הביא הש"ס המעשה בההיא גברא דעייל לבי כנישתא אשכח מקרי דרדקי וכו' ואמר להו בי תרי מיינכי כתבו גט לאשתי וכו' ופליגי שם ר"נ ור' פפי אי משווי אינש ברי' לשליח במקום אבא עיי"ש וקשה לי מה טיבו של מעשה זו לכאן מעשה זה הוי שייך לפרק כל הגט גבי הכל כשרים להביא את הגט או בפרק השולח ולמה קבעו הס"ס כאן על המשנה זו אך נראה דהרי דלשון הש"ס נקט ואמר להם בי תרי מיניכי כתבו גט ולא זכר חתמו ותנו וא"כ בע"כ מיירי במפרש למדה"י וכלשון רש"י שם דמיירי דהבעל הלך למדה"י ולפי"ז נראה דדוקא בהך פליג רב נחמן דוודאי אם אמר כתבו ותנו דבזה א"צ לבוא מכח אומדנא רק בתר לשונו וודאי גם בזה אזלי' בתר לשונו וכיון דאמר סתם בי תרי מיירי הכל בכלל ולא ספק וכן הבן מכח אומדנא רק היכא דאמר רק כתבו דבזה בתר לשונו אין כאן אמירה כלל כדאמרי' במשנה זו דרצה לשחק בה רק מכח אומדנא אמרי' כיון דמפרש בים וכו' הוי טרוד הוי אומדנא דאמר כתבו הוי כאלו אמר כתבו ותנו וא"כ אם עיקר אמירה דמהני הוי רק מכח אומדנא ראוי לומר אומדנא מוציא מיד כאומדנא ולא הוי כוונתו על הבן ובזה פליג ר"נ דאין הבן בכלל לכך קבעו הש"ס על המשנה זו דכאן מפורש דכתבו לא מהני דרצה לשחק בה ובע"כ מה דמפרש לים מהני היינו מכח אומדנא ובזה פליג ר"נ וא"ש ודו"ק וא"כ מה שכ' הטוש"ע כאן באם אמר כתבו וחתמו ותנו זה הוי למותר בזה כ"ע מודים דהוי הבן שליח והוי לי' לכתוב רבותא דאף דמפרש בים ואמר כתבו לבד נמי נעשה הבן שליח וזה עיקר הרבותא ותמי' לי מה שלא הרגישו בזה המפורשים וצ"ע ודו"ק:
7 סעיף כד בהג"ה עידי הרשאה לא קרובים זה לזה וכו' ולא לעידי הגט נ"ב הנה ודאי דאין לשנות כן לכתחלה לעשות עידי הגט לעידי הרשאה כפי מ"ש כאן ובד"מ בשם מהרי"ק בס"ק ט"ו וס"ק ט"ז ואין לסמוך על שמצא איזה רב בס' ג"פ הגה"ה שהיפוך ולא מיבעיא אם לא ניתן הגט שאין ליתנו לכתחלה רק גם אם ניתן כבר כל שאינו מקום עגון צריכה גט אחר וכן נראה מלשון מהרי"ף שהביא הד"מ שכ' דהוצרך לכתוב גט אחר ואי מיירי בלא ניתן הגט למ"ל גט אחר הו"ל לומר לכתוב הרשאה אחרת ומדכתב לכתוב גט אחר והרשאה אחרת מוכח דכבר ניתן הגט להאשה שם ואין הגט כאן ולכך הוצרך לכתוב גט אחר והרשאה אחרת ואין לנו אלא דברי הש"ע והרמ"א ובפרט בעסק א"א כן נראה לי נכון וברור לדינא וכן השבתי לק"ק זאלישטשיק וכאן כתבתי יותר בהרחבה קצת ודו"ק:
8 שם בהג"ה ואם נמצא עידי הרשאה פסולים נתבטל כל השליחות וכו' נ"ב הנה לכאורה הי' נראה דהיינו דוקא לדיעה שניה המבואר בהמחבר סי' י"א שליח הולכה צריך דוקא עדים ע"כ בנמצא עדים פסולים נעשה השליח בלא עדים ע"כ נתבטל כל השליחות אבל לדעת הרמב"ם שם דשליח הולכה א"צ עדים כלל א"כ למה יגרע כשהיו עדים פסולים והי' כאילו נעשה בלא עדים כלל שהוא כשר אך דא"כ צ"ע על הרב שם דלא הכריע בין הדיעות וכאן כתב בפשיטות שבטל השליחות וא"ל דמיירי שהבעל מכחישו שלא עשאו שליח ע"כ ממ"נ נתבטל השליחות דלהרא"ש נעשה בלי עדים ולהרמב"ם הא ס"ל דהבעל יכול להכחישו אך ז"א דאכתי מ"ט יהי' בטיל השליחות דמשמע שאינו גט לגמרי ומ"ט לא יהי' ספק לדעת הרמב"ם כמו שמבואר בסי"א שאם משלח סופר הרי זה ספק ונראה שמדברי הרב גופי' כאן יהי' מוכח טעם של הב"ש דמשום הכי פסול דמוכח דמסדרי הגט היו ע"ה ע"כ אף להרמב"ם נתבטל השליחות שגרע מאם לא יהי' עדים כלל אבל כאן שמוכח שכוונת המסדרים הי' לעשות עצה יו"ט שיהי' עדים כדי שהבעל לא יהי' יכול להכחישם שלדעת הרמב"ם יכול להכחיש ע"כ עשו שליח בעדים וכיון שנמצא שהעדים פסולים ע"כ היו סוברים שעדים פסולים כשרים להעיד א"כ היו ע"ה א"כ בטל השליחות אפי' לדעת הרמב"ם ע"כ סתם הרב בזה ובזה מוכח שפיר כטעם הב"ש כן נ"ל ברור ודו"ק:
9 סעיף כט בשעת נתינת הגט וכו' ישבו ב"ד כשירים וכו' נ"ב הנה בדין אם גט בעי ב"ד הארכתי במהדורא ב' שלי ובמהדורא ד' סימן ל"ו וסימן ע"ח להוכיח דלא בעי ב"ד אך כעת ראיתי דמלשון הש"ס רפ"ק דגיטין דקאמר אפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ומדקאמר ספרא דדייני ומנ"ל דסופר הדיינים כותבין דלמא אינש דעלמא כותבין ובע"כ מוכח דגט בעי ב"ד וממילא אין הב"ד מניחין לכתוב רק סופר שלהם וספרא דייני מגמר גמירי מיהו יש להוכיח להיפוך דיש לדייק למה להש"ס להאריך ולומר תחלה רוב בקיאין הם ואח"כ קאמר ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרא וכו' וטפי הו"ל לומר תיכף סתם ספרא דדיינא מגמר גמירי ולא יצטרך להאריך ולומר אפי' לר"מ כיון דהאמת היא דסתם ספרי מגמר גמירי לכך נראה דדוקא לר"מ לשיטתו כיון דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר לדידי' בעי ב"ד פן אחד יטעה ממטבע שטבעו חכמים וירבה ממזרים אבל לרבנן דלא ס"ל כן לא בעינן ב"ד ולכך לרבנן לא שייך לומר סתם ספרי דדיינא מגמר גמירי דאטי כל המגרש בב"ד מגרש דלמא יכתבנו אינש דעלמא לכך קאמר רוב בקיאין הם אפי' הוי אינש דעלמא ואפי' לר"מ דלא חייש למיעוטא הרי לדידי' כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הוי הולד ממזר ולדידי' בעינן ב"ד וסתם ספרי דדיינא מגמר גמירי ובזה נדחה הראי' שהביאו מתרגום יונתן דבעי ב"ד די"ל הוא ס"ל כר"מ ונתיישבו הרבה דקדוקים בזה ואין פנאי להאריך בזה יותר כעת ודו"ק היטב:
10 סעיף לג הנשים והקרובים כשרים וכו' נ"ב עיין בב"ש ס"ק מ"ד מה שכתב אלא להרא"ש קשה עיין בחידושי לגיטין שיישבתי זה דדוקא בא"י שאין צריך קיום אז לא מהימן השליח כיון דאיכא תרתי לרעותא חדא שמא היא מזיוף ואת"ל שאינו מזיוף דילמא נתן לו פקדון אבל כשהיא מקוים וליכא כלל חשש זיוף מודה הרא"ש שהשליח נאמן שנתנו לגירושין דהוי רק גילוי מילתא בעלמא דלא יקדים אינש פורעניות לנפשיה אך עכשיו ראיתי שעדיין מה שהביא הב"ש בס"ק שאח"ז לדעת הרא"ש שאף בא"י יכול להביא גט ועל זה קשה שפיר ולא מתורץ בהנ"ל ונראה לי דגם מזה לק"מ די"ל דהרא"ש מיירי שיש בידו כתב הרשאה רק שגם הרשאה אינו מקויימת ע"כ בא"י כשם שלא חיישינן בגט לומר שהיא מזיוף מטעם חומר שהחמרת עליה וכו' כן נמי בהרשאה לא חיישינן לזיוף בא"י ע"כ יכול להביא בא"י שהרי יש בידו כתב שנעשה שליח משא"כ בח"ל חיישינן שגם הרשאה מזויף והוא אינו נאמן לומר בפני נכתב וכו' ע"כ אין יכול להביא אך על הדין אם הגט מקוים שאז יכול להביא בח"ל ע"ז שפיר קשה ולא מתורץ בזה שהרי מ"מ ההרשאה אינו מקויימת וניחוש שלא נעשה שליח וע"ז שפיר מ"ש התירוץ בש"ך בחידושי דבמקויים מודה הרא"ש שהוא נאמן דאינו רק גלוי מילתא בעלמא ועיי"ש היטב נמצא אבל אם ההרשאה מקוים יכול להביא אף בח"ל ואין ראי' לדין של הב"ש וזה נ"ל ברור ודו"ק:
11 באותו סעיף בהג"ה ודין מומר כדין פסולי עדות מדאורייתא נ"ב משמע מזה דמומר נחשב בן ברית וע' בב"ש ומג"א הל' בהמ"ז סי' קפ"ח וצע"ג מן הש"ס רפ"ב דע"ז ד' כ"ז ע"א דקאמר שם מה בינייהו ערל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו למ"ד ואתה את בריתי תשמור איכא למ"ד המול ימול ליכא וכו' ולמה לא קאמר מומר לערלות איכא ביניהו ולמ"ל שמתו אחיו מחמת מילה ובע"כ דאם הוי מומר לערלות לא שייך בו ואתה את בריתי תשמור א"כ מוכח דמומר לערלה לא נחשב בן ברית מכ"ש מומר לכל התורה כולה ודו"ק. עוד נראה לי להביא ראי' דאין למומר דין שליחות ממ"ש בש"ס בכורות ד' למ"ד ע"ב דקאמר שם דגר שנחשד לד"א הוי כחשוד לכל התורה ודינו כמומר וקאמר שם נ"מ שאם קידש אשה קדושיו קדושין ולמה לא קאמר דנ"מ אם יש לו דין שליחות או לא דאם חזר להיות דינו כנכרי אין לו דין שליח בע"כ מוכח דאף מומר אין לו דין שליחות וזה ראי' ברורה לפענ"ד ודו"ק. אמנם נראה לי להביא ראי' להיפוך דמומר נקרא בן ברית וישנו בתורת שליחות מן הש"ס פ"ג דערובין ד' ל"א ע"ב דקאמר שם או ביד מי שאינו מודה בערוב מאן אר"ח כותאי וכן פרש"י במשנה כותי ויש להקשות מי דחקו לומר דוקא כותי הרי יש צדוקים ובייתוסים דג"כ אינן מודים בערובין והו"ל לפרש כגון צדוקי ובייתוסי או במומר לחלל שבת ולמ"ל לפרש דוקא בכותי וגם קשה על הרי"ף והרא"ש שהשמיטו מימרא זו דר"ח ולא העתיקו אך נראה דחדא מתורצת בחברתה ויהי' ראי' מזה לדברי התוס' שכתבו דלכך לא מוקי ר"ח המשנה בעומד ורואהו דס"ל טעם המשנה הוי מכח דלא אלימי למקני שביתה אבל מהימני רק הש"ס ס"ל דאין הטעם מכח דלא אלימי למיקני שביתה רק מכח דלא מהימני וכן פירש הרר"י הטעם מכח דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו והנה הנ"מ בין הני שני טעמים הוא כך במי דהוי מומר לחלל שבתות או אינו מודה לדברי חכמים דבזה אם הוי הטעם מכח דלא אלימי למיקני שביתה א"כ תינח חש"ו או כותי כיון דאנו מזרע ישראל א"כ כיון דלא קיבל עליו גרות בדין הוי כנכרי ואינו בגדר שליחות ולכך לא אלימי למיקני שביתה אבל בישראל שאינו מודה בערוב עכ"פ בר שליחות הוא לכך יכול הוא למיקני שביתה כיון דידו כיד המשלח והוי כאלו המשלח מניחו אבל אם הוי הטעם מכח דלא מהימני גם ישראל שאינו מודה בעירוב לא מהני בזה כיון דהוי חשוד על הדבר אינו נאמן כמ"ש הרר"י ולכך א"ש דר"ח לשיטתו דס"ל דטעם המשנה מכח דלא אלימי למיקני שביתה לכך אמר כגון מאן דהיינו דוקא כותי אבל ישראל מאמין בערוב מהני לקנות שביתה על ידו כיון דישנו בתורת שליחות אבל לדידן דלא קיי"ל כר"ח ואין הטעם מכח דלא אלים למקני שביתה רק מכח דלא מהימני ולכך אף בישראל שאינו מודה בערוב לא מהני לכך השמיטו הרי"ף והרא"ש דברי ר"ח בזה וא"ש ומוכח מזה דמומר הוי בן ברית וישנו בתורת שליחות וע' ראי' לדברינו דיש חילוק בין כותי ובין צדוקי בר"פ הדר בערובין וברש"י ותוס' שם דמוכח דהמשנה ס"ל דגרי אריות הם ייע"ש ויש ראי' גדולה לדברינו ודו"ק היטב:
12 סל"ג בהגה"ה ודין מומר כדין פסולי עדות מדאורייתא נ"ב עיין בחיבורי מ"ט סימן פ"ז בתשובתי לק' אדעססי מ"ש ראיה דמומר אינו בר שליחות גם בחיבורי לחו"מ מהדורא ה' סימן רי"ג ה"ב יותר ג"כ ראיה דמותר אינו בר שליחות ע"ש ודו"ק:
13 סעיף לה השולח גט ביד עכו"ם נ"ב הנה בתשובתי אצלי כמה פעמים התרתי לשלוח גט ע"י הב"ד אף להחולקים ע"ש יעיין בקונטרס תיקון עולם שלי הנדפס אצל ספרי שיורי טהרה שהארכתי בזה אך נראה דהיינו דוקא הבעל עצמו אם רוצה למוסרו לנכרי או לב"ד אבל אם הוא מינה שליח ישראל ומסר לו הגט והשליח רוצה למנות שליח אחר בכתב ולשלחו ע"י הב"ד ודאי לא מהני ומכ"ש ע"י נכרי והטעם דהרי בלי רצון הבעל אף שליח ישראל לא היה יכול לעשות בלי אונס ומוכח דיש בזה קפידא רק כיון שכותבין בהרשאה דיכול למנות שליח יותר לכך יכול לעשות אף בלי אונס וא"כ אין לנו רק כפי מה שנתן לו רשות והרי הוא לא נתן לו רשות רק ע"י ישראל ואולי לא ניחא ליה להיות הגט ביד נכרי והב"ד ובודאי יש חילוק בין גוי לישראל ואולי לא ניחא להיות הגט בידי נכרי ובפרט שמא יהיה נאבד ע"י הב"ד לכך בלי רצון הבעל ודאי אין יכול לשלחו ע"י נכרי או הב"ד וז"ב לדינא ודו"ק:
14 סעיף לה בהג"ה מיהו יש חולקין וסבירא להו דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב נ"ב עי' מ"ש בביאורי בעזה"י בחיבורי למס' ע"ז בק"א סי' קנ"ג בתשובתי ל"ק סקאליט גם כתבתי שם מדין דאין להתיר ליתן גט במקום שלא סדרו גט עד הנה עיי"ש ודו"ק:
15 סעיף לו בהג"ה השולח גט לאשתו ואין השליח מכירה יתנהו לה עפ"י שנים נ"ב קשה לי טובא למה לי ב' עדים מ"ש מאשתמודעינהו דדי בחד כל דהו כמ"ש הב"י בסי' קס"ט וכן לעיל סי' ק"כ ס"ג די בהכרה זו עפ"י ע"א ולמ"ל כאן ב' עדים והנה לדעת הריב"ש דס"ל גם שם דלא מהני רק אם מעידין קודם מעשה אבל בשעת מעשה בעי' ב' עדים הוי א"ש אבל הש"ע והטור לא הביאו שם דעת הריב"ש ומשמע דס"ל דבכל ענין נאמן ע"א וקשה מכאן והנה הבאה"ג הביא לשון הטור שהוסיף בזה תיבת שיעידו שזאת אשתו והנה כוונתו בזה הרי הוי חצי דבר ולכך ס"ל דבעי' שיעידו מקודם נתינת הגט ואז כיון דעידי הכרה מועילין לדבר אחר לאוסרה לעלמא ולהתירה לבעלה הזה לא נחשב חצי דבר והרמ"א שלא כתב שיעידו דזה לא נקרא חצי דבר או דהוא מיירי שהם עצמם יהיו עידי מסירה ג"כ והטור מיירי דהם אינן עידי מסירה לכך כתב שיעידו שזאת אשתו וצ"ע ואין פנאי להאריך בזה אולי יזכני ד' בזמן אחר לבאר יותר בזה ודו"ק:
16 סעיף נ"א אמר הבעל לשליח טול ממנה חפץ פלוני וכו' נ"ב מה שקשה הרי הוי מגלי דעתא בגיטא ולאו מילתא הוא עי' במהדורא ששי שלי על אהע"ז סי' ס"ג בתשובתי לק' טארניפאל ומ"ש שם בסוגיא דגלוי דעתא בגיטא עי' שם ודו"ק:
17 סעיף נג שליח המביא גט וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק ע' מ"ש ואי ס"ל דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' הנה מה שנשאלתי על זה משחרורי עבדים ומה שהשבתי בזה עי' בחבורי ?טיו"ד מהדורא ג' הל' עבדים סי' רס"ז בסי' קס"ב ייע"ש ודו"ק:
18 סעיף נ"ג ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר נ"ב ע' בב"ש סק"ע מ"ש די"ל בזה ג"כ כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והנה מה שנשאלתי מחכם אחד ממדינות אונגרין מן הש"ס פ"ק דגיטין עמ"ש בזה בחיבורי לחו"מ סימן כ"ח במהדורא ג' ע"ש:
19 סעיף נה עשתה שליח לקבלה וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק ע"ה מ"ש אפילו אמר שמסר לידו בעדים וכו' הנה המעיין בב"י יראה מבואר מה שהביא בשם חידושי הרשב"א ורבינו ירוחם שאפילו העדים לפנינו מכחישין השליח נאמן השליש נגד העדים דהוי כאלו פסל כל העדים נגדו וכו' ובאמת שקשה לי שבח"מ סי' נ"ו סעי' ב' לא הביא רק דעת הבעה"ת בשם הרמב"ן ששליש אינו נאמן נגד עדים ולא הביא כלל דעת ר' ירוחם ורשב"א וכן כאן לא הביא דעת הרמב"ן שמביא שם שאין נאמן נגד עדים ושוב ראיתי בב"י שם הביא שהרשב"א בתשו' חולק על הרמב"ן אבל דברי רשב"א ורבינו ירוחם שם לא הביא מזה כלל וכן כאן לא הזכיר דעת הרמב"ן שכתב שם ועכ"פ הוי הדין ספיקא דפלוגתא כיון דרבים חולקין על הרמב"ן והב"י פסק שם בפשיטות כהרמב"ן כיון דלא הביא רק דברי הרשב"א והוא יחיד נגד בעה"ת והרמב"ן אבל כיון שמצינו שגם רבינו ירוחם ס"ל כן תו הוי ספיקא דדינא וצ"ע ודו"ק:
20 סעיף ס אבל בדיעבד אפילו בטלו שלא בפניהם וכו' נ"ב הנה בש"ס פליגי בזה וחד ס"ל אפי' בטלו אינו בטל ומפורש בש"ס הטעם מכח דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקדושין מני' וכו' הנה ראיתי בשיטה מקובצת פ"ק דכתובות שהביא בשם הרמב"ן להקשות הרבה ע"ז ומתרץ לחד תירוצא דהכונ' רק דלהבא משעה זו שמבטל הגט ואילך וכן באונס בגיטין הוי הכונה מכאן ולהבא וקשה לי טובא הרי מבואר בנדרים דבאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי לא מהני ואינה יוצאה בלי גט א"כ איך אפשר לומר דאפקינהו רק להבא ובפרט מה מתרץ דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש מה מהני זה הרי אם הוא עצמו הי' מתנה כן והי' אומר שלא תתקדש רק עד זמן זה נמי לא יועיל והוא אשת איש תמיד וא"כ מה מהני מה שמקדש אדעתא דרבנן והם יפקיעו הקדושין רק להבא וצע"ג ואין פנאי לעמוד על זה אם הרגישו בזה המפורשים ודו"ק:
21 סעיף ס' והוא שיבטלנו בפני שנים נ"ב עיין במהדורא טית שלי סימן קנ"ו בתשובתי לק' ריזין מה דיש לחקור אם ביטל בלחש וכדין המבואר בהל' נדרים סי' ר"י ובדברי הב"ח והט"ז שם ע"ש ודוק:
22 באותו סעיף בהג"ה י"א דאלו וכו' צריכים להיות ביחד וכו' נ"ב עי' בב"ש וע' מ"ש בזה באריכות בעזה"י בתשו' לק"ק בארסלוב בתשו' שני' השייכא לסי' קל"ד ייע"ש במהדורא ד' שלי ייע"ש כמה דינים היוצאים מזה גם נראה לי אם אמר לזה שביטל דגט זה בטלתי גם בפני אחר פלוני וכן אמר לשני הוי ביטול אף להריב"ש וכעין שכתב הרמב"ן במלחמות הובא בש"ך סי' פ"א בהודאה בע"א דאם אמר במנה דאודיתא קמך אודיתא קמי פלניא דנחשב הודאה בפני ב' ה"ה נמי בזה ייע"ש ודו"ק היטב בזה: