חפץ חיים על ספרא, אמור, פרק כ ח׳

1 ח מה תלמוד לומר. פי' דקרא "ומכה אדם יומת" ודאי איירי במכה אביו ואמו דבאחר אינו חייב על הכאה מיתה, ושאל הברייתא מה תלמוד לומר דהרי כבר נאמר בפרשה משפטים ומכה אביו ואמו מות יומת, וגם שאל לאיזה ענין אתקישו להדדי בחד קרא מכה בהמה ומכה אדם, והשיב הברייתא על שני הדברים אכן מתחלה השיב על מאי דסליק:

2 מה מכה בהמה עד שיעשה בה חבורה. דכתיב לעיל מכה נפש בהמה ונפש משמע דם דהיינו חבורה. ובפרק אלו הן הנחנקין סנהדרין פד, א במסקנא לא נפיק ליה מהאי הקישא אלא מדכתיב לעיל מכה נפש בהמה ישלמנה אם אינו ענין לבהמה דאפילו הכחישה באבנים חייב אף שאין שם נפש, תנהו ענין להאי נפש למכה אביו ואמו דבעינן שיהיה נצרר הדם כדכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר, והתם מתרץ דהאי הקישא דכתיב מכה בהמה למטה אצל מכה אדם לומר לך מה מכה בהמה לרפואה פטור, דהא לא הזיקה, אף מכה אדם דהיינו מקיז אביו ואמו לרפואה פטור:

3 יכול אפילו הכהו לאחר מיתה יהיה חייב. דומיא דקללה דחייב אף לאחר מיתר מדכתיב אביו ואמו קילל - לרבות לאחר מיתה, וכדלעיל בפרשה קדושים פ"ט, ואף דקאמר מקודם דאינו חייב עד שיעשה בו חבורה – אפשר דוקא במכהו כשהוא בחיים דאז שייך בו חבורה אבל לאחר מיתה דלא שייך בו כלל ענין חבורה אפשר דחייב, ובפרט להני תנאי דסברי דמקשינן הכאה לקללה סנהדרין פה, ב..

4 מה מכה בהמה בחייה. דאי לאו כן לא שייך לומר ישלמנה: