חפץ חיים על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ד א׳

1 א צרעת מה תלמוד לומר. דבצרעת משתעי קרא ולא הוי צ"ל אלא "ואם פרח תפרח בעור":

2 אלא בשאת בלבד. דביה משתעי קרא:

3 מנין לרבות שאר המראות. בנגע הבהרת וכה"ג דבהם גם כן אם פרחו בכולם טהור:

4 ולא הבוהק. שאם פרחה בכולו במראה בוהק שהוא מראה לובן למטה מד' מראות טמא דלא קרינן ביה פרחה בכולו אחר שאין זה ממראה נגע:

5 הואיל והוא סימן טהרה בסוף. פי' שאם החליטו באחד מסימני טומאה ופרח בכולו ואחר כך חזרה בו מחיה טמא ואם חזרה המחיה ונהפכה אפילו למראה בוהק טהור כאילו פרח בכולו פעם אחרת נגע שהיא מד' מראות כדאיתא לקמן בפ"ו הלכה ב':

6 תלמוד לומר וכו' לא הבהק. שאף על פי שבפריחה שניה נחשב מראה בהק לפריחה בפריחה ראשונה לא נחשב בהק לפריחה: