1יופך. כלומר, יהפך את הזרע ויאבדו, כדי שלא יתרגל לזרוע תרומה. עיין בבה"א.2יקיים. שהרי מדרבנן כבר קדשו הגדולים משום תרומה.3יופך. שהרי בפשתים הקיסמים הם העיקר, ואם יקיים לא יפסיד הרבה אפילו אם נאמר שהגידולים הם תרומה, ולפיכך גזרו עליו שיהפך אפילו הביאו שליש. ועיין בבה"א.4תוספת וכו'. כלומר, כשתרם ועלה בידו פחות מאחד מששים, צריך להוסיף ולתרום כמו שהוא רגיל. ומה שהוא מוסיף היא תוספת תרומה.5קרן וחומש. כלומר, אינו משלם קרן על כל הגידולין שאין כאן להקדש אלא הזרע גרידא ואינו משלם חומש כלל, מפני שהגידולין הם חולין, עיין בבה"א.6לפי חשבון. כלומר, לפי חשבון תוספת הגידולים, אבל הסאה שזרע משועבדת להקדש.7שפוסלין וכו'. כלומר, כדרך שאין פוסלין, עיין בבה"א.8כיצד יעשה וכו'. שהרי אינו רשאי לחסום אותה ואינו רשאי להאכילה גידולי תרומה.9חולין. כלומר, מאותו המין שהיא דשה אותו. וכן מפורש בכי"ע ובמשנתנו.10לגינין. ערוגות.11מותרין. מפני שהקלו בגדולין בדבר שזרעו כלה.12ליטרא וכו'. כלומר, בדבר שאין זרעו כלה. ובירושלמי מפורש: ליטרא בצלים.13חייבת וכו'. שהרי מן התורה הכל הוא טבל גמור.14ובמעשר וכו'. כלומר, ומתוך המעשר ראשון שהפריש על הכל מפריש עוד תרומת מעשר כצ"ל במקום: תרומה ומעשר על הליטרא שנטע, שהרי כבר נקרא שם מעשר עליה לפני שנטעה. והוא מפריש בבת אחת שתי עשיריות תרומת מעשר.15בחסיות אעפ"י וכו'. צ"ל בחסיות הואיל וכו'. וחסיות הן: לוף, שום, בצלים וקפלוטות עיין להלן פ"ט שו' 12, וכולם אין זרעם כלה בקרקע. ועיין בבה"א.16במוצאי שביעית וכו'. מפני שבוודאי גידולי שמינית רבו על העיקר. הר"ן.17המפריש וכו'. כנראה שנסתרסו כאן הבבות, וצריך לגרוס כאן את הסיפא: ר' נתן בר' יוסף וכו'. וכן מפורש בירושלמי שגורן רביעית מותרת בטבל בדבר שאין זרעו כלה.18תלתן. הוא צמח בעל שלשה עלין או פרחים, Trigonella Foenum Graecum.19שתילי בצלים וכו'. כלומר, של טבל כלעיל שו' 16, עיין מ"ש לעיל שו' 17 ד"ה המפריש.20אוסר וכו'. ר"מ סובר שמכיוון שקרא שם תרומה על העץ חלה עליו שם תרומה, ודינו כתבלין, אבל ר"י סובר שאין בעץ משום קדושה כלל אלא שחייב ליתנו לכהן, ואין כח בזרע גרידא ליתן טעם בבור של מים. ועיין בבה"א.21לא שקעה וכו'. אם אין התלתן שוקעת כולה במים סימן שעדיין לא הגיעה לסוף בישולה, ואין בה כח ליתן טעם. עיין בבה"א.22ור' שמעון וכו'. מפני שהוא סובר נותן טעם לפגם מותר.23והגביהו וכו'. כדין תרומה שנפלה למאה חולין, ובפרט כאן שהאיסור ניכר.24מותר. מפני שאנו תולים שהעיסה נתחמצה בעיקר מחמת עצמה ומן הריח של השאור.25ידע בו וכו'. שהרי בשביעית אינו צריך להגביה, וכבר בטל בידיעה, עיין מ"ש לעיל פ"ו שו' 37–38.26אסור. שהרי כאן הוכח שמחמת האיסור נתחמצה.27לזרים. אבל מותר לכהנים, מפני שאין באיסור שביעית כדי לחמץ. ר' לעזר בי ר' שמעון. צ"ל: ר' שמעון, כגי' הירושלמי. ח"ד.28מתיר לזרים. ור' שמעון לשיטתו במשנתנו ערלה רפ"ב ששני איסורים אינם מצטרפין.29אסור וכו'. בירושלמי העמידוה כשנפלה שביעית לבסוף ופגמה, וסובר תנא זה שנותן טעם לפגם אסור.30מתיר לכהנים. מפני ששאור של שביעית נפל לבסוף והוא נותן טעם לפגם. אבל אסור לזרים, מפני שהוא חולק על אביו וסובר ששני איסורים מצטרפים.31וכן על גבי יין וכו'. כלומר, שמן שנפל על גבי יין, והוא צף למעלה.32כלים שסכן וכו'. דרכם היה לסוך כלי עור כדי לרככן, והיו סכין אותם בשמן עד כדי שביעה, ועד שיצא השמן מצד השני.33אחר הראשון וכו'. כלומר, השמן שניסך בתחילה יוצא ראשון מצד השני.34יהא אדן וכו'. ר' אליעזר וחכמים מייעצים כיצד להשתמש בשמן טמא שהוא יותר בזול לסיכת כלים, ולשמור על הכלים שלא ישארו בטומאתם. ואומר ר' אליעזר שיהא אדם סך מתחילה בקצת שמן טמא, וכשיסוך אח"כ בשמן טהור יצא הטמא מצד השני, וינגבו, ויטביל את הכלי.35שמן טהור וכו'. כלומר, עד כדי שביעת העור. וכשיסוך אח"כ בשמן טמא, יצא כל הטמא מן הצד השני, וינגבו, ויטביל את הכלי. עיין בבה"א.36ונגבו וכו'. כלומר, והטביל אח"כ את הכלי. ושמן בלוע אינו מטמא, והוא בטל על גבי הכלי. ועיין בבה"א.37חולין... בה תרומה. ליתא בכי"ע ובבבלי, וכנראה שצריך למוחקה.38לתוך של חולין וכו'. כלומר, והיא אסורה, שהרי טעם התבלין שבמדוכה ניכר, ואם יטעמו אותה יתברר בוודאי שהתרומה בתוכה, ולפיכן אין לומר כאן "תולין", עיין בבה"א.39מתוך של חולין וכו'. שהרי כאן הספק הוא בתבלין, ואי אפשר לברר אם הם של תרומה או של חולין, אנו תולין שמשל חולין נתן, מכיוון שתרומת תבלין היא מדרבנן. ועיין בבה"א.40אם היה טבל וכו'. כלומר, אם היתה אחת של חולין ואחת של טבל, אחת של חולין ואחת של מעשר ראשון וכו', שתיהן אסורות, שהרי אין לו מתירין כנגדו, וכמו שפירשנו לעיל פ"ו שו' 74, עיי"ש.41חתכה אסורה וכו'. בכי"ע ובראשונים חסרה המלה "אסורה" והיא נכנסה לכאן מן המקבילה בתוספתא חולין, וכאן הכוונה לחתיכה של קדשי קדשים. עיין להלן. ועיין בבה"א.42כולן אסורות. מפני שחתיכה היא חשובה ודרכה להימנות כדבר שבמניין, ואינה בטלה.43הרוטב. פירש הר"מ חולין פ"ז מ"ה, לפי נוסח המאירי: ורוטב שם כולל לתבשיל הבשר והירקות והמרק והתבלין.44חתיכה של חטאת וכו'. כלומר, כיצד, חתיכה וכו' ונמחו. וברייתא זו דבוקה להלכה שלפניה ומפרשת אותה.45יעלו. שהרי נמחו, ובטלה חשיבותן. עיין בבה"א.46לא יעלו. ור' יהודה לשיטתו זבחים פ"ח מ"ו ועוד וסובר שמין במינו אינו בטל.47יעלו וכו'. וכולן בנימחו עסיקינן, וכדלעיל. ועיין בבה"א.
