פירוש קצר על שבת י״ז

1 אֲקַפֵּחַ אֶת בָּנַי שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקוּפַּחַת, שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ, וְטָעָה: הָאִיכָּר עוֹבֵר וּמַרְדְּעוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְאִיהֵל צִדּוֹ אֶחָד עַל הַקֶּבֶר — טִימְּאוּ אוֹתוֹ, מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת.

2 אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲתַקֵּן שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים קַיָּימִים: שֶׁיְּהוּ כׇּל הַמִּטַּלְטְלִים מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה עַל הָאָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא אוֹתָן בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ, וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן. וְעַל שְׁאָר אָדָם וְכֵלִים — בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.

3 וְאָמַר רַבִּי יַנַּאי: וּמַרְדֵּעַ שֶׁאָמְרוּ, אֵין בְּעׇבְיוֹ טֶפַח וְיֵשׁ בְּהֶיקֵּפוֹ טֶפַח — וְגָזְרוּ עַל הֶיקֵּפוֹ מִשּׁוּם עׇבְיוֹ.

4 וּלְרַבִּי טַרְפוֹן דְּאָמַר אֲקַפֵּחַ אֶת בָּנַי שֶׁהֲלָכָה זוֹ מְקוּפַּחַת — בָּצְרוּ לְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף בְּנוֹת כּוּתִים נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן, בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ. וּבְאִידַּךְ סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי מֵאִיר.

5 וְאִידַּךְ — הַבּוֹצֵר לַגַּת, שַׁמַּאי אוֹמֵר: הוּכְשַׁר, הִלֵּל אוֹמֵר: לֹא הוּכְשַׁר. אָמַר לוֹ הִלֵּל לְשַׁמַּאי: מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה?

6 אָמַר לוֹ: אִם תַּקְנִיטֵנִי, גּוֹזְרַנִי טוּמְאָה אַף עַל הַמְּסִיקָה. נָעֲצוּ חֶרֶב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ: הַנִּכְנָס — יִכָּנֵס, וְהַיּוֹצֵא — אַל יֵצֵא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה הִלֵּל כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי שַׁמַּאי כְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים. וְהָיָה קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ הָעֵגֶל. וּגְזוּר שַׁמַּאי וְהִלֵּל וְלָא קַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ, וַאֲתוֹ תַּלְמִידַיְיהוּ גְּזוּר וְקַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ.

7 מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִבְצְרֶנּוּ בְּקוּפּוֹת טְמֵאוֹת.

8 הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כְּלִי טָמֵא חוֹשֵׁב מַשְׁקִין — שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין כְּלִי טָמֵא חוֹשֵׁב מַשְׁקִין — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא אָמַר זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִבְצְרֶנּוּ בְּקוּפּוֹת מְזוּפָּפוֹת.

9 רָבָא אָמַר: גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנּוֹשְׁכוֹת. דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: פְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְכַרְמוֹ לֵידַע אִם הִגִּיעוּ עֲנָבִים לִבְצִירָה אוֹ לֹא, וְנוֹטֵל אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים לְסוֹחֳטוֹ, וּמְזַלֵּף עַל גַּבֵּי עֲנָבִים — וּבִשְׁעַת בְּצִירָה עֲדַיִין מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עֲלֵיהֶם.

10 וְאִידַּךְ, אָמַר

11 טָבִי רִישְׁבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: אַף גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְּרוּמָה, בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְהוֹרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל.

12 אָמַר רָבָא: אִי דַּחֲשִׁידִי לְהָכִי, אַפְרוֹשֵׁי נָמֵי לָא לַיפְרְשׁוּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר לְמֶעְבַּד חִטָּה אַחַת כְּדִשְׁמוּאֵל וְלָא קָעָבֵיד, הֵימוֹנֵי מְהֵימְנֵי. אֶלָּא גְּזֵירָה מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְמֵאָה בְּיַד כֹּהֵן, דִילְמָא מַשְׁהֵי לַהּ גַּבֵּיהּ וְאָתֵי לִידֵי תַקָּלָה.

13 וְאִידַּךְ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: אַף מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ לוֹ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לְגוֹי — בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ.

14 וְאִידַּךְ, אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי סִנְוְותָאָה: פִּתָּן וְשַׁמְנָן וְיֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן — כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. הָנִיחָא לְרַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי שִׁבְסְרֵי הָוְיָין! אִיכָּא הָא דְּרַב אַחָא בַּר אַדָּא. דְּאָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל פִּתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן, וְעַל שַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן.

15 עַל פִּתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן?! מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת? אֶלָּא גָּזְרוּ עַל פִּתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר. מַאי דָּבָר אַחֵר? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל תִּינוֹק גּוֹי שֶׁמְטַמֵּא בְּזִיבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֶצְלוֹ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר. אִי הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר נָמֵי תְּשַׁסְרֵי הָוְיָין! אוֹכָלִין וְכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין בַּחֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ.

16 מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִים וְכַרְשִׁינִין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין אוּנִּין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהְבִּילוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְלוֹט הָעַיִן, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

17 בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין פּוֹרְסִין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹכְרִין לְגוֹי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן, וְלֹא כֵּלִים לְכוֹבֵס גּוֹי אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכוּלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם

פירוש פירוש קצר על שבת י״ז

1 היוקנאות. הדיוקנאות, תמונות השלטונות, ומתחתיהן כתובות המספרות את גדולתם של בעלי התמונות.

2 על ידיו וכו'. כלומר, בשבילו, והיינו הקדם וצא לפני הזמן שתכנת בתחילה, או אחר וצא אחרי הזמן ההוא, כדי שתלך יחד אתו.

3 הקדים עליו וכו'. כלומר הקדם לפניו וכו', או אחר אחריו וכו', אעפ"י שמתחילה תכנת לצאת באותו זמן שהוא יוצא.

4 שנ' הפקד וכו'. הכוונה לסוף הפסוק: ושטן יעמוד וכו', כמפורש בכי"ע, כי"ל ועוד.

5 מפייסין על וכו'. כלומר, מפילים גורלות על מנותיהן, ואין כאן לא משום מקח וממכר ולא משום משחק בקוביא, שהרי אין מוליכין אתן את המנות, אלא אוכלין הכל במקום, ואם הותירו מחזירין לשידה, ונמצא שמתחילה לא זכו בכל המנה. ועיין בבה"א.

6 את ארחיו וכו'. כלומר, בעה"ב מותר לו להפיל גורלות על ארחיו, וכן האורחים מטילים גורלות זה עם זה, על סדר חלוקת המנות, אבל לא על המנות עצמן.

7 מן הכותל וכו'. מחשב ממה שרשם על הכותל את ההוצאות שכבר הוציא, אבל לא מה שיוציא להבא. ועיין להלן שו' 15.

8 ונותן וכו'. כלומר, אפילו במניין, כדרך שהוא מונה בביתו.

9 או חסר וכו'. כלומר, באומד גרידא.

10 המכתמין וכו'. כלומר, הכתובות שעל גבי הלוחות והטבלאות, עיין בבה"א.

11 בין שעברו. והוא צריך לדעת כמה נשאר לו.

12 מה בכך. כגון הכנסות המלך, והכנסות העשירים, שאינן נוגעות לו כלל.

13 כל המדינה. בסוף עיבורה, עיין בבה"א.

14 הנראה. כלומר, אומר בלשון תמיה, אדרבה נראה אם תוכל לקיים את הדבר. ועיין בבה"א.

15 אם היתה וכו'. כלומר, והוא נזדמן במקרה להיות בסוף התחום.

16 סכום ממכר. בכך וכך מדה, ובסך פלוני כל אמה ואמה. ועיין בבה"א.

17 למקומן יאכלו. כלומר, חזרו בשוגג למקומן ממש, יאכלו, שהרי לא הועילו מעשיו כלום.

18 למקום אחר. כלומר, לא למקומן ממש, אלא לתוך התחום, והועילו מעשיו, שרצה להוציאם ממקומם, עיין בבה"א. שחרש שוטה וכו'. דבבא זו היא מדברי הת"ק שמתיר בשוגג בכל פנים.

19 כלים וכו'. כלומר, שאין להם בעלים.

20 כאנשי העיר. כלומר, קונים שביתה בעיר, אבל לא "כרגלי" אנשי העיר, שאם עירבו אנשי העיר אסור להוציאם מחוץ לתחום, אם בעליהם אינם בעיר. ועיין בבה"א.

21 שלוף מלא וכו'. כלומר, שק מלא סחורה שאינה מיטלטלת בשבת, מפרקה מן הצד, משום צער בעלי חיים, עיין בבה"א.

22 בגוי שמכירו וכו'. כלומר, בכגון דא שנו ברישא שנותן לו את כיסו.

23 היא המראה וכו'. כלומר, ששנינו במשנ' פכ"ד מ"ג: ואין ממרין את העגלים, אבל מלעיטין.

24 ופוקס את צוארו וכו'. נותן חכה לתוך צוארו, שלא יוכל לסגור פיו.

25 מהלקטין וכו'. מכניס את הזרעונים בידו לתוך פיהם למקום שהם יכולים להחזיר ומהלקט כלומר, מפעיל אותן שילקטו את הזרעונים אותם.

26 דורסיות. עיין לעיל פי"ב, שו' 12.

27 שמלקיטין. נותן לפניהם את הזרעונין, והן מלקטין מאליהן.

28 בטפיחין. עיין לעיל פי"ב, שו' 11.

29 ומקשאות. שדה קישואים.

30 שלא יספק וכו'. שלא יספוק כף על ירך, ולא יטפח ידיו זו לזו.

31 ברשות היחיד וכו'. כלומר, לא שטין על פני המים, ולא מספקין וכו'. עיין בבה"א.

« פירוש קצר על שבת ט״ז:כ״ד