פירוש קצר על שבת ג׳

« פירוש קצר על שבת ב׳:כ״ב פירוש קצר על שבת ד׳:א׳ »

1 בָּבָא דְרֵישָׁא, פָּטוּר וּמוּתָּר לָא קָתָנֵי. אֶלָּא בָּבָא דְסֵיפָא, דְּפָטוּר אֲבָל אָסוּר — קַשְׁיָא.

2 מִי אִיכָּא בְּכוּלֵּי שַׁבָּת ״פָּטוּר וּמוּתָּר״?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל פְּטוּרֵי דְשַׁבָּת פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, בַּר מֵהָנֵי תְּלָת דְּפָטוּר וּמוּתָּר: צֵידַת צְבִי, וְצֵידַת נָחָשׁ, וּמֵפִיס מוּרְסָא!

3 כִּי אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, פְּטוּרֵי דְּקָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה, פְּטוּרֵי דְּלָא קָא עָבֵיד מַעֲשֶׂה אִיכָּא טוּבָא.

4 מִכׇּל מָקוֹם, תַּרְתֵּי סְרֵי הָוְיָין! פְּטוּרֵי דְּאָתֵי בְּהוּ לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — קָא חָשֵׁיב, דְּלָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — לָא קָא חָשֵׁיב.

5 שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין, וְהָא אִתְעֲבִידָא מְלָאכָה מִבֵּינַיְיהוּ? תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: ״מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשׂוֹתָהּ״, הָעוֹשֶׂה אֶת כּוּלָּהּ, וְלֹא הָעוֹשֶׂה אֶת מִקְצָתָהּ. יָחִיד וְעָשָׂה אוֹתָהּ — חַיָּיב, שְׁנַיִם וְעָשׂוּ אוֹתָהּ — פְּטוּרִין. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמְדָּא: נִזְרְקָה מִפִּי חֲבוּרָה וְאָמְרוּ: ״בַּעֲשֹׂתָהּ״, יָחִיד שֶׁעֲשָׂאָהּ — חַיָּיב, שְׁנַיִם שֶׁעֲשָׂאוּהָ — פְּטוּרִין.

6 בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי: הִטְעִינוֹ חֲבֵירוֹ אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין, וְהוֹצִיאָן לַחוּץ, מַהוּ? עֲקִירַת גּוּפוֹ כַּעֲקִירַת חֵפֶץ מִמְּקוֹמוֹ דָּמֵי, וּמִיחַיַּיב, אוֹ דִילְמָא לָא? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּיב, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְיָדוֹ. מַאי טַעְמָא? — גּוּפוֹ נָיַיח, יָדוֹ לָא נָיַיח.

7 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא לְרַב: בַּר פַּחֲתֵי! לָא אָמֵינָא לָךְ, כִּי קָאֵי רַבִּי בְּהָא מַסֶּכְתָּא לָא תְּשַׁיְּילֵיהּ בְּמַסֶּכְתָּא אַחֲרִיתִי, דִּילְמָא לָאו אַדַּעְתֵּיהּ. דְּאִי לָאו דְּרַבִּי גַּבְרָא רַבָּה הוּא — כַּסֵּפְתֵּיהּ, דִּמְשַׁנֵּי לָךְ שִׁינּוּיָא דְּלָאו שִׁינּוּיָא הוּא.

8 הַשְׁתָּא מִיהַת שַׁפִּיר מְשַׁנֵּי לָךְ. דְּתַנְיָא: הָיָה טָעוּן אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין מִבְּעוֹד יוֹם, וְהוֹצִיאָן לַחוּץ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה — חַיָּיב, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְיָדוֹ.

9 אָמַר אַבָּיֵי: פְּשִׁיטָא לִי יָדוֹ שֶׁל אָדָם אֵינָהּ לֹא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לָא דָּמְיָא — מִיָּדוֹ דְעָנִי. כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד לָא דָּמְיָא — מִיָּדוֹ דְּבַעַל הַבַּיִת.

10 בָּעֵי אַבָּיֵי: יָדוֹ שֶׁל אָדָם, מַהוּ שֶׁתֵּעָשֶׂה כְּכַרְמְלִית? מִי קַנְסוּהּ רַבָּנַן לְאַהְדּוֹרֵי לְגַבֵּיהּ, אוֹ לָא?

11 תָּא שְׁמַע: הָיְתָה יָדוֹ מְלֵאָה פֵּירוֹת וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ, תָּנֵי חֲדָא אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ, וְתָנֵי אִידַּךְ מוּתָּר לְהַחֲזִירָהּ. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי? דְּמָר סָבַר כְּכַרְמְלִית דָּמְיָא, וּמָר סָבַר לָאו כְּכַרְמְלִית דָּמְיָא?!

12 לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּכַרְמְלִית דָּמְיָא, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. כָּאן, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה.

13 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אִידֵּי וְאִידֵּי לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה וְלָאו כְּכַרְמְלִית דָּמְיָא, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן מִבְּעוֹד יוֹם, כָּאן מִשֶּׁחָשֵׁיכָה. מִבְּעוֹד יוֹם — לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן, מִשֶּׁחָשֵׁיכָה — קַנְסוּהּ רַבָּנַן.

14 אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! מִבְּעוֹד יוֹם, דְּאִי שָׁדֵי לֵיהּ לָא אָתֵי לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — לִיקְנְסוּהּ רַבָּנַן. מִשֶּׁחָשֵׁיכָה, דְּאִי שָׁדֵי לֵיהּ אָתֵי בְּהוּ לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — לָא לִיקְנְסוּהּ רַבָּנַן.

15 וּמִדְּלָא קָא מְשַׁנִּינַן הָכִי, תִּפְשׁוֹט דְּרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי. דְּבָעֵי רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר, הִתִּירוּ לוֹ לִרְדּוֹתָהּ קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת, אוֹ לֹא הִתִּירוּ?

16 תִּפְשׁוֹט דְּלֹא הִתִּירוּ. הָא לָא קַשְׁיָא, וְתִפְשׁוֹט.

17 וְאִיבָּעֵית אֵימָא, לְעוֹלָם לָא תִּפְשׁוֹט, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּשׁוֹגֵג, כָּאן בְּמֵזִיד. בְּשׁוֹגֵג — לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן. בְּמֵזִיד קַנְסוּהּ רַבָּנַן.

18 וְאִיבָּעֵית אֵימָא, אִידֵּי וְאִידֵּי בְּשׁוֹגֵג, וְהָכָא בְּקָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר קָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד. וּמָר סָבַר לֹא קָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד.

19 וְאִיבָּעֵית אֵימָא, לְעוֹלָם לֹא קָנְסוּ, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן לְאוֹתָהּ חָצֵר,

פירוש פירוש קצר על שבת ג׳

1 ועססיות. פירשו הגאונים מיני קטניות שגדלים בא"י. ועיין בבה"א.

2 שסתמו נקבין וכו'. כדי שלא יכנס החום למרחץ.

3 ויוצא ורוחץ וכו'. כלומר, יוצא לבית החיצון, אבל במרחץ עצמו אסור.

4 חמין שלו מחופין וכו'. כלומר, ולא יחשדו בהם שרחצו בחמין.

5 אין משתטפין וכו'. כלומר, כל הגוף.

6 לא שתחם וכו'. כלומר, לא יקרב אותה למדורה שתוכל להתחמם. עיין בבה"א.

7 מדיחה ידה וכו'. כלומר, דווקא בכגון דא מותר, אבל להפשיר בכלי אסור. בבלי.

8 סך אדם וכו'. שאין אדם עשוי לצלות עצמו באור, ואין כאן חשש בישול, ואפילו להחם עצמו מותר.

9 מיני סכות. ואפילו הן מרפאות, ואפילו בסיכה שאינה של תענוג.

10 אין משמשין וכו'. צ"ל: אין ממשין, כלומר אין גוררים ומושכים, אין מעמלין וכו'. עיין בבה"א.

11 ואין חונקין וכו'. כלומר, אין מלפפין את הכרס בהידוק ובדוחק, עיין בבה"א.

12 ולא יתן עדשה וכו'. שמא יכווה, ואף בחול אסור, מפני הסכנה. בבלי.

13 ליתן לשני וכו'. כלומר, מותר ליתן תבלין לכלי שעירה לתוכו, אבל לא לכלי שעירה מתוכו. ועיין בבה"א.

14 מביא כלי וכו'. פירשו בבבלי שטבל מוכן הוא אצל שבת, משום שאם עבר ותיקנו מתוקן. ועיין בבה"א.

15 שמשכו אין מסתפקין וכו'. שהרי המשקה שזב ומשך בשבת הוא מוקצה ממש, עיין בבה"א.

16 ומסלק וכו'. כלומר, שלא יביא כלי אחר ויקלוט מן האויר, או שיסלק את הראשון, ויניח אחר במקומו, משום שאדם בהול על ממונו, ואם נתיר לו להביא יותר מכלי אחד, יש לחשוש שמא יביא כלים מרשות הרבים.

17 יש שם אורחין וכו'. כלומר, שאינו מציל להכין, אלא לאכילה באותה שבת.

18 לתוכו מים וכו'. פירש"י שלא התירו אלא להוציאו, משום כבודו, אבל אין מחזירו אלא אם כן מטלטלו אגב המים.

19 אבל לא ישן. משום שנר של חרס ישן הוא מוקצה מחמת מיאוס.

20 שהדליקו וכו'. כלומר, אעפ"י שעכשיו כבה, משום שר"מ אוסר מוקצה מחמת איסור, אבל לא מוקצה מחמת מיאוס.

21 הדולק בשבת. שמא יטה את השמן אגב טילטולו, ונמצא מבעיר או מכבה, אבל מוקצה לית ליה.

22 אבל כוס וקערה וכו'. כלומר, שהם כלים גדולים, ולא עלה על דעתו שיכבו בשבת, והקצה את דעתו מהם, אף ר"ש אוסר בבלי. ועיין בבה"א,

23 מנר הכבה וכו'. כלומר, שהוא הולך וכבה, וכן מסתפק מן הטפטוף אע"פ דלק, ועיין בבה"א.

24 שעל גבי הטבלה וכו'. כלומר, נר כבה שע"ג הטבלה, מותר להזיז את הטבלה אפילו לר' יהודה לעיל, משום שהנר הוא מאוס, אבל הטבלה אינה מאוסה. ועיין בבה"א.

25 מנעלים ישנים וכו'. ומכל שכן חדשים, אבל סכין את הישנים, ולא את החדשים, שסיכתן היא עיבודן.

26 קטבליא וכו'. כלומר, על גבי עור שמציע תחתיו, והעמידוה בבבלי, בשאין עליו הרבה שמן, בכדי לעבד את העור.

27 ומפרכין וכו'. כלומר, משברין ומעמלין, עיין בבה"א.

28 מפספסין וכו'. כלומר, מפרכין את הפקיעין, כדי שתריח ותאכל בתאבון, ובלבד שלא יתלוש ממקום הקשר.

29 שבהפתיק וכו'. כלומר, שבאוצר, משום מוקצה.

30 אין טומנין וכו'. כלומר, בדבר שאינו מוסיף הבל.

31 את הגלופקרין. כלומר, כר חם, ואפילו לא היה אלא סדין גרידא מותר להוסיף עליו גלופקרין. ועיין בבה"א.

32 ונותן את הסדין. אם הוא חושש לקלקול התבשיל.

33 אבל מפנה וכו'. שהרי מעשיו מוכיחין שרוצה להקר ולא לחמם.

34 אין מרסקין וכו'. פירש"י משום דקא מוליד מים בשבת ונראה כמלאכה.

« פירוש קצר על שבת ב׳:כ״ב פירוש קצר על שבת ד׳:א׳ »